בקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא המדינה איננה מהלך מבודד, אלא ניצבת בנקודה שבה מצטלבים שלושה צירים מרכזיים: מצב משפטי מורכב, מציאות פוליטית פנים-ישראלית מתוחה והזדמנויות גאופוליטיות יוצאות דופן. המהלך אינו מבטא ויתור על טענותיו של נתניהו בנוגע לחפותו, אלא את הערכתו כי שיווי המשקל בין האינטרסים הלאומיים והאישיים השתנה.
נתניהו מנהל את משפטו מאז 2019, תחת כתבי אישום בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. מדובר בכתבי אישום שנולדו מתוך פרקטיקות פוליטיות-תקשורתיות, תן-וקח בין בעל כוח לבין גורמים בתקשורת, לצד קבלת מתנות בהיקפים חריגים לכאורה וטיפול בעניינו של נותן המתנות. עם זאת, לאורך שנים של דיוני הוכחות ובהיקף חומר עצום, שלושת שופטי ההרכב הביעו ספקות משמעותיים לגבי קיומן של עבירות השוחד. כך נוצר מצב שבו עבירת השוחד - שהייתה ליבת התפיסה הציבורית של התיק - צפויה להתפוגג.
ניסיונות לקדם עסקת טיעון לא הבשילו. לא בתקופת היועץ המשפטי לממשלה הקודם, ולא באמצעות תיווכו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. עבור נתניהו, הסוגיה המהותית הייתה ונותרה עניין הקלון - רכיב שאיש אינו יכול להבטיח את היעדרו, ושמשמעותו הציבורית והפוליטית אדירה. בפני שלושת השופטים מונחת היום ערימה אדירה של כתבי בית דין, לאחר יותר מחמש שנים של דיונים ושמיעת ראיות. במרכז נותרה עבירת הסל של הפרת אמונים, עבירה חמקמקה שהביקורת עליה - המשפטית, הציבורית והאקדמית - הולכת ומתעצמת, ושמזמן היה צורך להגדירה מחדש או לבטלה. ההערכה הרווחת היא שהרשעה בהפרת אמונים, ועם-הכרח קביעת קלון, היא תוצאה אפשרית מאוד.
ההתנגשות בין התנגדות פנימית בתוך המחנה הלאומי לבין הרצון לקדם מהלך גאופוליטי היסטורי מציבה את נתניהו בעמדה שבה בקשת החנינה עשויה לשרת אינטרס רחב: שחרור מזמן משפטי, התפנות למשא-ומתן מדיני, ויצירת מסלול ליציאה מכובדת מהחיים הפוליטיים
מנקודת מבטו של נתניהו, זוהי סכנה למורשתו - כראש ממשלה ותיק וכדמות מרכזית בפוליטיקה הישראלית. אל מול הסיכון המשפטי מצטרפים שיקולים פוליטיים ומדיניים רחבים יותר. בחזית ניצבת יוזמת הנורמליזציה האזורית שמוביל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הכוללת רכיבים רגישים מבחינה ישראלית, ובהם הצהרה מסוימת על פתרון של שתי מדינות לשני עמים - תזכורת להצעת החלוקה של האו"ם מכ"ט בנובמבר, אתמול לפני 78 שנים. נתניהו מתקשה להתעלם מהלחץ של טראמפ, שרואה במהלך כזה אינטרס אמריקני ואזורי. ההתנגשות בין התנגדות פנימית בתוך המחנה הלאומי לבין הרצון לקדם מהלך גאופוליטי היסטורי מציבה את נתניהו בעמדה שבה בקשת החנינה עשויה לשרת אינטרס רחב: שחרור מזמן משפטי, התפנות למשא-ומתן מדיני, ויצירת מסלול ליציאה מכובדת מהחיים הפוליטיים.
בתרחיש כזה, פרישה ביוזמתו של נתניהו בקיץ הקרוב חדלה להיות תסריט רחוק. גם האפשרות להשאיר פתוחה דלת לעתיד פוליטי - למשל המרוץ לנשיאות ב-2028 - איננה נשללת. בקשת החנינה היא לפיכך לא רק צעד משפטי, אלא נקודת שיווי משקל בין מורשת, אינטרסים מדיניים וקריאות לאחדות ציבורית.
פרופ' אסף מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית תל-אביב-יפו
