שמונה ימים אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס שִחזרה היום (א') לישי מירן-לביא (38) מנחל עוז משחזרת את רגעי הגיהינום שעברו עליה ועל משפחתה באותה שבת שחורה, ושבמהלכם נחטף בעלה עמרי (46) לנגד עיניה ועיני בנותיו.
3 צפייה בגלריה
"חשבנו שהם הלכו, ואז חלון המקלחת התנפץ". המחבלים הביאו נער מהקיבוץ שיורה להם לפתוח את הממ"ד
"המטח על נחל עוז היה בשש בבוקר", מספרת לישי. "הבנות, רוני בת השנתיים ועלמא בת החצי שנה, ישנו בחדרים. עמרי לקח אותן לממ"ד, וחיכינו שהעניין ייגמר. היה איזה רגע של הפוגה, אז יצאתי לשירותים, הבאנו לילדות במבה ומעדן והכנו בקבוק".
אלא שמהר מאוד הבינו לישי ועמרי שהמתקפה הזו שונה מהמתקפות הקודמות. "התחילו להגיע הודעות ווטסאפ שיש מחבלים בבתים ובקשות לעזרה. בהתחלה חשבנו שאנשים סתם היסטריים, אבל אז התחלנו לשמוע יריות קרובות, והבנו שזה רציני. בסביבות עשר וחצי היה פתאום שקט וחשבנו שהם הלכו, אבל אז שמענו את חלון המקלחת מתנפץ, והם נכנסו".
בדקות הבאות ניסתה משפחת מירן לשמור על השקט, וההורים הצליחו לשמור את רוני ישנה. לישי הצטייד בשני סכינים שלקח לממ"ד. "המחבלים התחילו לצעוק שיפתח את הדלת והביאו איתם ילד בן 16 מהקיבוץ, תומר ערבה-אליעז. הוא ביקש שנפתח את הדלת ואמר שאם לא נעשה את זה הם יפגעו בו. פתחנו את הדלת".
בשלב הבא יצאו לישי, עמרי ועלמא אל המטבח, ורוני נותרה ישנה בממ"ד. "התחננו שיתנו לנו להביא אותה, ותומר לקח אותה. התיישבנו בסלון. כמעט הרגו אותנו, ואז הם החליטו לקחת אותנו למשפחה אחרת, שגרה באלכסון אלינו. בבית שלהם הושיבו אותנו על הרצפה. היו שם ההורים ושני ילדים. את הבת בת ה-18 שלהם המחבלים רצחו בממ"ד".
במטבח של השכנים ישבו שתי המשפחות על זכוכיות, ובסביבות השעה 13:00 הביאו המחבלים שתי נשים נוספות, אזרחיות ארה"ב: "אחת מהן דיברה באנגלית, היא קיוותה שהעובדה שהיא אמריקנית תעזור לה". בסביבות 13:30 דרשו המחבלים מעמרי ומאב המשפחה השנייה לקום ואזקו אותם. "הם יצאו ולקחו מפתחות של רכבים, ואחרי שלוש דקות ראינו אותם נוסעים. אמרתי לעמרי ארבע משפטים: 'אני אוהבת אותך, אני שומרת על הבנות, אנחנו מחכות לך ואל תהיה גיבור'".
לישי מספרת שהבת רוני ניסתה לרוץ אל בעלה וצעקה: "אני רוצה את אבא שלי, אני רוצה את אבא שלי". את כל ההתרחשות צילמו המחבלים ושידרו בלייב בפייסבוק דרך העמודים האישיים של המשפחה. לישי והשכנה נותרו לבסוף בבית לבדן עם ארבעה ילדים במשך ארבע שעות, והצבא הגיע רק ב-17:30.
כעת נמצאות לישי והבנות בקיבוץ כרמים, לשם פונו, וממתינות למידע על גורלו של עמרי. "רוני נזכרת כל לילה בעוד ועוד פרטים", היא מספרת. "היא ראתה את אבא שלה אזוק, ולאט לאט מתחילה להוציא דברים. היא התעוררה לנשקים שלופים מול הפנים. מתוך שינה היא צורחת 'לילה טוב אבא'. אני רוצה שהיא תפסיק לצעוק, אני רוצה אותו פה. אני רוצה לזעוק את זעקת החטופים. אל תשכחו אותנו".
