הוויכוח על "חוק הגיוס של ביסמוט" מתנהל בעיקר דרך סיסמאות. מי שקורא את הכותרות שומע על "כניעה לחרדים", "חוק לא חוקתי" או "משבר קואליציוני", אך כמעט לא עוסק בעובדות. מבט בנתונים מגלה תמונה מורכבת בהרבה.
כיום מתגייסים כ-3,000 חרדים בשנה. צה"ל טוען שהוא זקוק לכ-18 אלף. המתווה החדש מציע יעד מדורג: 8,160 מתגייסים בשנה הראשונה (שנפרשת על פני שנה וחצי כשאפשר גם 75% שהם 6,120 ומתוכם 10% לשירותי הבטחון קרי בפועל 5,508), עלייה ל-6,840 בשנה השנייה, עלייה ל-7,920 בשלישית, ו-8,500 ברביעית. משנת היעד החמישית - גיוס 50% מבני המחזור החרדי. בהשוואה למצב הקיים, זו קפיצה דרמטית שאסור לזלזל בה.
במקביל, דוח מרכז המידע בכנסת מצביע כי שיעור הפטור מגיוס לגברים באוכלוסיה היהודית הוא 33 אחוז. מחצית בשל תורתו אומנותו. קרי, הדרישה ל"שוויון בנטל" מופנית כמעט בלעדית כלפי מגזר אחד, בעוד האחרים זוכים ליחס סלחני בהרבה. גם זה נתון שחייב להיות חלק מהשיחה.
אכן, החוק רחוק משלמות: חלק מהסנקציות נדחו, ההגדרה של "חרדי" גמישה מדי, ונושא המכינות הקדם צבאיות החרדיות טרם הוסדר. אך מי שמכיר את השטח מציג תמונה אחרת. בכיר מ"נצח יהודה", חרדי ושותף מלא לתהליכי הגיוס, בראיון לאפי טריגר - גלי צה"ל, מדגיש שהחוק "לא כזה נורא" ויכול להיות בסיס לשינוי אמיתי, ובלבד שיכניסו את המכינות הקדם צבאיות החרדיות. ביסמוט למיטב הבנתי לא מתנגד לכך.
מאז פסיקת בג״ץ מ-1999, שקבע כי יש לגייס את בחורי הישיבות "לאלתר", נחקקו חוקים, הוקמו ועדות והוגשו עתירות - אך המציאות כמעט לא השתנתה
לדבריו מצטרפות עדויות מהשטח כפי שמביא יוסי יהושוע: מפקדים בחטיבת "חשמונאים" החרדית משוכנעים שחוק שיקבל את ברכת הרבנים יגדיל במהירות ובאופן דרמטי את מספר המתגייסים. "היום מי שמתגייס נתפס כמי שיוצא נגד הרבנים והקהילה", הסבירו. לוחמים בחטיבה מספרים שמרגע שתינתן לגיטימציה - "ייפתח הסכר". מפתיע עוד יותר לגלות שדווקא הרבנים הספרדים הם המתנגדים החריפים ביותר: "הם מדברים בחריפות, לא מוכנים להידברות ויוצרים אנטי מטורף נגדנו", מספר קצין העוסק בגיוס.
כאן מתחדד הלקח המרכזי מה-25 שנים האחרונות: הסוציולוגיה גוברת על ההנדסה המשפטית. מאז פסיקת בג״ץ מ-1999, שקבע כי יש לגייס את בחורי הישיבות "לאלתר", נחקקו חוקים, הוקמו ועדות והוגשו עתירות - אך המציאות כמעט לא השתנתה. קשה לכפות שינוי מהיר על קהילה גדולה ומגובשת, בעלת נורמות חינוכיות וחברתיות יציבות. כל ניסיון "לשבור את המערכת" הסתיים בהחמרת הקיפאון.
פרופ' אסף מידניצילום: עמית שטראוסדווקא משום כך מתווה ביסמוט מציע אפשרות ריאלית: לא מהפכה, אלא תהליך מדורג שנותן לחברה החרדית להסתגל בקצב שמתכתב עם שינוי שמתבקש ומתרחש - במיוחד אחרי 7 באוקטובר. יותר צעירים חרדים מבקשים לרכוש מקצוע, השכלה ושילוב בשוק העבודה. המערכת הפוליטית צריכה ויכולה לחבק תהליך זה .
יש מה לשפר, ויש מה לדייק. כי אם סנקציות אז לכולם. ובהתאם, הסדרה של החובות לאוכלוסייה הערבית. אז לא חייב הכל עכשיו. אם מניחים לרגע את הפוזיציות בצד ורואים את המציאות - החוק הזה אינו "אסון" ואינו "כניעה". הוא צעד ריאלי לפירוק מוקש הגיוס ולבניית מודל חדש של השתלבות.
אחרי חצי יובל של כישלונות, זו הזדמנות שאסור לפספס.
פרופ' מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית תל אביב–יפו.
