בקרב קורבנות 7 באוקטובר וחללי וחללות צה"ל מאז ישנם, כפי שהיו לאורך השנים, כאלו שיהדותם אינה מוכרת על ידי הרבנות הראשית - וכך, על אף שהקריבו את חייהם למען המדינה, הם אינם זוכים בחייהם ובמותם לשוויון, ועוד מצד מי שמסרבים בכל תוקף לשרת בצה"ל או אפילו לעשות שירות לאומי.
בכך אין חדש, לכאורה - אולם מדינת ישראל של לאחר 7 באוקטובר איננה אותה מדינה. כולנו, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, צריכים להשתתף באיתחול מחדש של החברה הישראלית. אנחנו חייבים להגדיר מחדש את האמנה החברתית שעל בסיסה אנחנו חיים כאן ביחד. ולא, אין צורך לשם כך לחוקק חוקה - אפשר לעשות זאת גם בעזרת צעדים מעשיים פשוטים שניתן ליישם כמעט מהיום למחר. אם לא נעשה זאת, אם לא נמצא דרך חדשה לחיות ביחד, החברה הישראלית תמשיך להתפורר מבפנים, גם בלי שאויביה יתקפו אותה מבחוץ.
הדבר החשוב ביותר שצריך לשנות כאן בהקשר של דת ומדינה הוא כינון של מערכי נישואים, גירושים וקבורה אזרחיים, שיהיו נגישים לכל דורש. כל איש ואישה באשר הם, בין אם הם מוכרים כיהודים כהלכה ובין אם לא, צריכה להיות פתוחה בפניהם האפשרות להתחתן ולהתגרש במסגרות חילוניות אזרחיות. אם יש חילול הקודש בתחום זה, הרי שהוא בכפייה הנהוגה היום, שאינה נותנת להם אפשרויות שוויוניות ברגעים הכה חשובים ומרכזיים בחייהם.
לכל איש ואישה צריכה להיות האפשרות להיקבר כרצונם ובאופן שוויוני ומכובד, וכן, גם לבחור בשריפת גופה אם זהו רצונם
אותם דברים אמורים גם לגבי קבורה. לכל איש ואישה צריכה להיות האפשרות להיקבר כרצונם ובאופן שוויוני ומכובד, וכן, גם לבחור בשריפת גופה אם זהו רצונם. לגבי קבורתם של חללי וחללות צה"ל שאינם מוכרים רשמית כיהודים, הבעיה כביכול נפתרה לפני שנים ספורות על ידי שר הבטחון דאז בני גנץ - אך לא כך הוא. אכן, אותם חללי צה"ל אינם נקברים יותר במרחק ברור מיתר החללים, אך הם עדיין נקברים במכוון עמוק יותר, וסביב ארון הקבורה שלהם יש מחיצה, משל היו טמאים. אוי לבושה.
לאורך השנים שמענו כל מיני דיבורים וביטויים, וקיבלנו את חוק ברית הזוגיות - שהוא בבחינת פשרה מבישה ובלתי־מספקת. כעת, יש צורך מיידי בנישואים אזרחיים לכל דורש, בגירושים אזרחיים לכל דורש, ובקבורה אזרחית לכל דורש. צריכים לקום בתי קברות אזרחיים ממלכתיים ומערך קבורה אזרחי נגיש לכל, גם בבתי-הקברות הצבאיים. לא מחוץ לגדר או בקבורה נמוכה יותר, אלא באופן מכובד ושוויוני בבתי קברות נפרדים, יפים ומטופחים, שבהם יורשה גם למשפחות של נופלים ונופלות יהודים לקבור את יקיריהם, אם יבחרו בכך.
גייוסם של הצעירים החרדים הוא נושא קשה לפתרון משום שהוא מנסה לכפות על ציבור גדול של אנשים לעשות באופן אקטיבי משהו שהם מסרבים לעשות - אבל כינונם של נישואים, גירושים וקבורה אזרחיים אינו תלוי בהם. הוא תלוי בציבור השפוי של מדינת ישראל, אותו ציבור שהוא היום הרוב הברור במדינה. הח"כים המייצגים את כל הציבור הגדול הזה צריכים לפעול עכשיו לשינוי ברור וחד משמעי, וגם אם זה לא אפשרי כרגע, עת התותחים רועמים והמצב הפוליטי מסובך, עליהם להכריז בקול רם וברור שלאחר הבחירות הבאות כך יעשו. רוב רובו של הציבור הישראלי אינו מוכן עוד לחיות בהכנעה כפי שחי עד 7 באוקטובר: אותו יום נורא המיט עלינו חורבן. אבל נחמה פורתא תהיה לכולנו אם נצא ממנו מחוזקים ומאוחדים יותר, עם פנינו לעתיד כחברה מודרנית ונאורה.
ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
