הפתעות המתרחשות בחיי אדם ואומה הן מכמה סוגים. הסוג הנפוץ הוא אירוע, שאף אם אנו יודעים שהוא עלול להתרחש, אין לנו יכולת לנבא מתי הדבר יקרה ובאיזה עוצמה. דוגמאות לכך הן רעידות אדמה או התפרצות הר געש. סוג אחר של הפתעה הוא אירוע צפוי לחלוטין, הפוגע במי שחי בעולם מדומיין המנותק מהמציאות. דוגמא לכך יוכל לשמש אדם שבחר להאמין שנמר איננו חיית טרף אלא חיית מחמד. אם אדם כזה יחליט, לרקע אמונתו, להיכנס לכלוב של נמר, צפויה לו הפתעה.
למרבה הצער אנחנו משופעים בהפתעות מסוג זה. אסון 7 באוקטובר מהווה דוגמא בולטת לכך. חמאס הצהיר השכם והערב, בכתב ובעל פה שבכוונתו להשמיד את ישראל. בהיותי בממשלה הדגשתי ששלטון החמאס בעזה מהווה סכנה אסטרטגית למדינת ישראל וכי הכרחי להפילו. אולם לאחר הבחירות של 2009 הבהיר נתניהו שאין לו שם כוונה לעשות זאת (למרות שלפני הבחירות הצהיר שיפיל את שלטון החמאס). ובמשך שנים גרר נתניהו את הימין כולו לעולם המדומיין שבו מהווה החמאס נכס שיש לטפח ולחזק. אסון 7 באוקטובר היה בגדר הפתעה מבחינת המועד, מבחינת האכזריות הזוועתית, וגם מבחינת חוסר המוכנות של צה"ל. אולם למי שעיניו בראשו לא היתה שום הפתעה בכך שחמאס תקף את ישראל ושהוא חותר להחריבה.
האמנם הפתעה?
כעת אנו נמצאים בעיצומו של מאבק עם איראן. במסגרת מאבק זה סגרה איראן את מצר הורמוז, מהלך שמתקבל הרושם שארה"ב וישראל לא היו מוכנות לו ולא הכינו לו תשובה נאותה. האמנם הפתעה? ובכן לכל מי שטרח להסתכל על המפה ולהבין מה יקרה כאשר איראן תחוש סכנה אמיתית, לא היו הדברים בגדר הפתעה כלל. תקיפה נגד איראן נשקלה בישראל כבר בשנת 2011. באותם ימים פרסמתי רשימה ב"ידיעות אחרונות" שבה ציינתי כי: "איראן גובלת במצר הורמוז, הנמצא בטווח קרוב של פעולתה. מצר זה נמצא בפתח המפרץ הפרסי ודרכו עוברת תפוקת הנפט של מדינות רבות, ביניהן ערב הסעודית, כווית, בחריין, עיראק ומדינות נוספות, ובסך הכל חלק נכבד מתצרוכת הנפט העולמית. כיצד יגיבו האיראנים על תקיפה ישראלית? האם יסתפקו בפגיעה בישראל או שמא יפעלו לשיבוש אספקת הנפט בעולם, בין על ידי פעולה במצר הורמוז ובין על ידי פגיעה במתקני נפט באזור או במדינות שבהן הנפט מופק. פעולה כזו תגרור זינוק במחירי הנפט, ומשבר עולמי ..."
ועוד הפתעה מאוד לא נעימה. לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר יצאה ישראל למלחמה צודקת מאין כמוה. אבל אחת התוצאות הקשות של מלחמה זו היא קריסה מוחלטת במעמדה הבינלאומי של ישראל, שאיבדה אפילו את התמיכה של חלקים נרחבים ביהדות ארה"ב.
כדאי למופתעים להקשיב להתבטאויותיו של השר בן גביר, שהפך לשר לביטחון פנים, ולהתבטאויותיהם של חברי ממשלה נוספים. דברים קיצוניים שכאלה שכאלה מעולם לא נשמעו מגופים רשמיים בישראל
בעולם הדמוקרטי, שבו היה לישראל בעבר מעמד איתן, יש רבים (אולי הרוב) בקרב הפוליטיקאים והציבור הסבורים שבסכסוך הקיים חמאס צודק יותר מישראל. במקרה הקצת פחות גרוע, אך עדיין גרוע מאוד, נמצאת ישראל במעמד שווה לזה של חמאס. ואכן, בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר "מאוזנים", נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט מצד אחד ונגד הגוויות של מפקדי החמאס, מוחמד דף וסינוואר מהצד האחר.
האמנם הפתעה?
כדאי למופתעים להקשיב להתבטאויותיו של השר בן גביר, שהפך לשר לביטחון פנים, ולהתבטאויותיהם של חברי ממשלה נוספים. דברים קיצוניים שכאלה שכאלה מעולם לא נשמעו מגופים רשמיים בישראל, ואילו הדיבורים על חתירה לשלום ועל הסדר, שפעם נשמעו ברבים, נמוגו. את מקומם תפסו הכרזות התפעלות על כוח, תקיפות והפצצות.
זה למעלה מ-50 שנה שהעולם צופה בנעשה ביהודה ושומרון, כיצד יהודים, הנהנים ממלוא הזכויות, חיים בצד פלשתינים חסרי זכויות. וכיום העולם כולו צופה כיצד הטרור היהודי חוגג באזורים אלה באין מפריע. וכך הגענו לרגע שבו המחנה הליברלי, גם בחלקו הער לבעיותיה הביטחוניות של ישראל, אינו מוכנים להשלים עם המצב שנוצר.
דניאל פרידמןצילום: טל שחרמלחמת עזה נמשכת למעלה משנתיים וחצי. ממשלת ישראל, שעשתה כל שניתן להארכת המלחמה, עדיין חותרת למשיך ולהאריכה, ובכל יום שנמשכת המלחמה צופה העולם בתושבי עזה, כולל נשים וילדים המשלמים מחיר כבד במלחמה זו. נכון, יש לנו הסברים טובים, אבל כנראה לא מספיק טובים. מה גם שאנו שומעים את השר בצלאל סמוטריץ' מסביר שעלינו לחזור ולהשתלט על שטחים בכל עבר, בעזה, בסוריה ובלבנון, והוא לא יחיד. נכון, העולם מחמיר איתנו, אבל גם זה לא מפתיע.
כאשר מתבוננים על הדרך שבה מתנהלת הממשלה הנוכחית, ועל ההכרזות מלאות השמחה והצהלה של ראש הממשלה בדבר המלחמה ותוצאותיה, מתחזק הרושם שהממשלה חיה בעולם מדומיין, שאליו היא מנסה לגרור את הציבור. התוצאה הבלתי נמנעת היא הפתעות מכאיבות שמזמן לנו המפגש עם המציאות.
פרופ' דניאל פרידמן כיהן כשר המשפטים
