עובדי מפעל "טכנולוגיית להבים" מדברים
(צילום: משי בן עמי)
מאות מעובדי המפעל "טכנולוגיית להבים BTL" בנהריה ובתפן, שבבעלות תאגיד פרט אנד וויטני האמריקאי הצביעו אתמול (ראשון) פה אחד על יציאה לסכסוך עבודה, והודיעו על כוונתם להשבית את המפעל הוותיק שצפוי להיסגר בעוד כשנתיים, אז יפוטרו כ-900 מתוך 1,400 העובדים בו. צעדם של העובדים הגיע לאחר יממה סוערת שבה התבשרו על כוונת ההנהלה לסגור את המפעל לאחר יותר מ-50 שנות פעילות בשל "שיקולים עסקיים בעקבות הפסדים הולכים וגדלים". זה הסיפור של כמה מהם.
מאזן סעאד
גיל: 58
מקום מגורים: כפר יאנוח
ותק במפעל: 38 שנים
8 צפייה בגלריה
"הבן שלי עובד במפעל כבר 12 שנים, ושני דורות של מפוטרים זה לא פשוט". מאזן סעאד
(צילום: גיל נחושתן)
חיבור מיוחד: השתחררתי מהצבא וישר נקלטתי במפעל - זה הבית הראשון שלי. זו פצצה שנפלה עלינו ושמענו עליה רק בחדשות - מהמנכ"ל ועד עובד הניקיון. לאחר ההודעה על סגירת המפעל, המנהלים דיברו איתנו כאן בדמעות. הבן שלי עובד כמנהל קו במפעל כבר 12 שנים, ושני דורות של מפוטרים זה לא פשוט.
חששות: אף אחד לא יודע מה המצב, זו הפתעה שאנחנו לא יודעים לאיפה היא תיקח אותנו. זה ממש כמו לירות בנו ולוודא בעוד שנתיים הריגה. יש הרבה אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש. אנחנו בפריפריה - לאן יילכו 900 איש? אנשים ימותו מההחלטה הזו. אני מבקש מכל אזרח ומכל חבר כנסת ושר שיעזרו לנו.
תכנון לעתיד: בגיל 60 אין לי לאן ללכת. אנחנו גמורים.
חווה מרקוביץ'
גיל: 60
מקום מגורים: נהריה
ותק במפעל: 36 שנים
חיבור מיוחד: המפעל הזה הוא החיים שלי. אני עובדת בתחום ביקורת המוצר. אני מרגישה אחריות כבדה לאיכות המוצרים כי אני יודעת שהם הולכים להיות בתוך מטוסי ענק שמטיסים נוסעים בכל העולם. יש פה 1,400 עובדים ואני מכירה כאן את כולם.
חששות: אני לא חוששת ומאמינה שהדברים יסתדרו. לא ייתכן שפתאום כל מה שאנחנו עושים הוא לא חשוב. אין מצב שהממשלה וההסתדרות יתנו לזה לקרות.
תכנון לעתיד: כמו כולם, אפלט כנראה לשוק מחוסרי העבודה. אני לא יודעת מה מצב שוק העבודה בחוץ, אבל אני יודעת ומשוכנעת שלמרות הכל ‑ העתיד שלי הוא במפעל הזה.
אביגיל דמתי
גיל: 56
מקום מגורים: קריית אתא
ותק במפעל: 32 שנים
חיבור מיוחד: סטף ורטהיימר הוא כמה אבא בשבילי, הוא לא היה נותן לזה לקרות. עבדתי איתו ועם איתן בנו במפעל כישורית בכפר תקווה בטבעון, והוא תמיד דאג לי. הייתי בלוויה של איתן, ובכיתי כאילו איבדתי אח.
חששות: קשה לי מאוד לשמוע על פיטורי 900 איש. זה לא נורמלי. מה יהיה על הפרנסה שלי? אומרים שיש עוד שנתיים, אז מה? איפה החמלה? כולנו בעבודה בכינו כל היום, מנהלים ועובדים יחד.
תכנון לעתיד: לא יודעת מה אעשה. אני רוצה לדבר עם סטף ולשכנע אותו שיתערב. הלוואי והייתי יכולה לדבר עם האמריקנים ולבקש שיקשיבו גם לנו.
שמואל מקייס
גיל: 55
מקום מגורים: עכו
ותק במפעל: 20 שנים
8 צפייה בגלריה
"אנשים לא מתקבלים לעבודה אחרי גיל 55, שוק התעסוקה לא מעוניין בנו בגיל הזה". שמואל מקייס
(צילום: גיל נחושתן)
חיבור מיוחד: אני נותן את כל נשמתי למקום הזה ועובד מכל הלב הכי טוב שאפשר. אנחנו מייצרים את הטוב ביותר וכולנו מרגישים שותפים. אנחנו חושבים שרוצים להעביר את המפעל לכח אדם זול יותר בפולין כדי לייצר על חשבוננו. המדינה הייתה צריכה להתנות את רכישת המפעל שנבנה בידי ציונים בכך שהאמריקנים לא יסגרו אותו - הוא היה צריך להישאר פה לנצח.
חששות: אני לא רוצה להיתלות על המערכת ולחיות עם דמי אבטלה ולשכת עבודה. אנחנו אנשים שקמים לעבודה ומגיעים חולים ועם כאבי גב ולא מוותרים לעצמנו לרגע. אין פה בטלנים.
תכנון לעתיד: איך אלמד עכשיו מקצוע חדש? אנשים לא מתקבלים לעבודה אחרי גיל 55, שוק התעסוקה לא מעוניין בנו בגיל הזה. רואים בנו סוסים זקנים שעשו את שלהם.
בני בן שושן
גיל: 42
מקום מגורים: מושב אלקוש
ותק במפעל: 17 שנים
חיבור מיוחד: הבית הזה הוא מקור הפרנסה שלי. אני מושבניק וזו ההכנסה היחידה שלי. באתי לפה רווק והתחתנתי ואני מאכיל את המשפחה מהמפעל הזה. הוא החמצן שלנו.
חששות: אני מעריך שיסגרו את המפעל בסוף. הבעלים לא מכיר אותנו, זו הטכנולוגיה שלהם והם לא רוצים אותה יותר. אני והחברים שלי נאבד את מקור הפרנסה. כולנו כאן עם משכנאות והלוואות וככה מודיעים לנו שנגמר הסיפור.
תכנון לעתיד: אני מאמין שאסתדר, אבל דואג לעובדים שאין להם שום הכשרה ורקע לעשות משהו אחר חוץ ממה שעשו כאן. הם ייצאו לעולם חדש ויתגלגלו למקומות מורכבים וקשים. רבים לא ישרדו במקומות אחרים. אף אחד לא מחכה ל-900 עובדים.
סאלח עבדאללה
גיל: 46
מקום מגורים: כפר כסרא
ותק במפעל: 16 שנים
8 צפייה בגלריה
"המפעל עבר לבעלות אמריקנית, ואותם לא מעניין העובדים, אלא רק הדולרים". סאלח עבדאללה
(צילום: שמיר אלבז)
חיבור מיוחד: זה מקום עבודה שאנחנו אוהבים ומסורים אליו מאוד. עבדנו כאן בכיף והיו לנו בהתחלה יעדים של ייצור להבים עד השמיים. לא הבנו למה היעדים הולכים וקטנים. המפעל עבר לבעלות אמריקנית, ואותם לא מעניין העובדים, אלא רק הדולרים. מבחינתם שיישרף המפעל.
חששות: כבר לפני ארבע שנים פנינו למנכ"ל המפעל ואמרנו לו שאנחנו מרגישים שיש ירידה בהיקף העבודה שלנו ויש שמועות על סגירתו והעברתו למקום אחר. הוא אמר לנו במפורש שהמפעל הזה ימשיך לייצר להבים. לדבריו, גם אם לא יהיו להבים, המפעל ימשיך להתקיים ולמכור במבה אם צריך.
תכנון לעתיד: יש לי משכנתא של 700 אלף שקלים. כמוני יש עוד אלף עובדים פה, ואני לא יודע איפה נעבוד. אולי נחזור לחקלאות.
שלום צבר
גיל: 47
מקום מגורים: עכו
ותק במפעל: 10 שנים
8 צפייה בגלריה
"אנחנו חסרי אונים, אף אחד לא יודע באמת אם בשנתיים הקרובות תהיה לנו עבודה". שלום צבר
(צילום: גיל נחושתן)
חיבור מיוחד: ברגע שהרגשתי שזה הבית שלי התחייבתי למשכנתא. היה לי ברור שיש לי יציבות, אז קניתי בית למשפחה.
חששות: אנחנו חסרי אונים, אף אחד לא יודע באמת אם בשנתיים הקרובות תהיה לנו עבודה. הפיטורים יהרסו לנו את החיים.
תכנון לעתיד: אני אחפש אלטרנטיבות אבל בגיל כזה ועוד בפריפריה אף אחד לא מחכה לי בחוץ. אצטרך להילחם בכל מאות העובדים על מעט מקומות העבודה שיש לנו כאן. זו תחרות איומה וכואבת.
פריד סעיד
גיל: 59
מקום מגורים: כפר יאנוח
ותק במפעל: 9 שנים
חיבור מיוחד: המקום הזה הוא שמורת טבע עם דרוזים ויהודים, כולם יוצאי צבא. כולנו חברים, מכבדים אחד את השני ורוצים שהמפעל יצליח. כעת כולנו בהלם ומנסים לעכל את רוע הגזירה.
חששות: אנחנו מבקשים שהממשלה היוצאת והנכנסת יתגייסו לעזור לנו. זו בעיה לאומית, לא רק מקומית. על כל משרה פנויה בצפון מתחרים פה עד שמונה אנשים, אין פה עבודה. הייתה לנו עבודה טובה. לאן נלך? ייהרסו פה בתים, אנשים לא ישרדו את הפיטורים. תנו לנו לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
תכנון לעתיד: הבן שלי התגייס אתמול לצבא וביקש שאלווה אותו לבקו"ם. ולא יכולתי להיפרד ממנו כי הייתי חייב להגיע למפעל ולשמוע עם העובדים על הפיטורים האלה. אף אחד לא יקבל אותי לעבודה בגיל 62.
