כבר נאמר רבות על האיגרת שכתבה נעמי זיני – על כך שהיא חוצה גבולות, פוגעת בנורמות בסיסיות של מרחב ממלכתי משותף, ומדירה בפועל נשים לוחמות, משרתות מסורות וחלקים נוספים מקהילת העובדים, לרבות חברי קהילת הלהט"ב. נאמר גם כי ראש השב"כ, דוד זיני, אינו יכול להתנער מאחריות: מדובר במהלך שלא התרחש בוואקום, אלא תוך התעלמות מהתרעות ברורות מתוך המערכת ומרגישויות ידועות, ותוך חוסר הבנה מדאיג של אופיו של ארגון ביטחוני מגוון, הנשען על כלל חלקי החברה הישראלית.
אולם מעבר לאירוע עצמו, יש לראותו כחלק ממגמה רחבה ומטרידה הרבה יותר – ניסיון עקבי לשנות את הסטטוס קוו במערכות הביטחון והשירות הציבורי, ולהכפיף אותן לתפיסות עולם פרטיות ואידיאולוגיות מצומצמות. בשנים האחרונות מתנהל קמפיין מתמשך, מאורגן ועקבי, בהובלת רבנים קיצוניים וגורמים פוליטיים ותקשורתיים, שאינו מסתפק בהבעת עמדה אלא פועל באופן שיטתי לשינוי עומק. הקמפיין הזה משתמש בכלים של דעת קהל - רשתות חברתיות, קמפיינים מתוזמרים, הופעות חוזרות ונשנות של פרשנים ומובילי דעה, ובמות תקשורתיות מזוהות דוגמת ערוץ 14, כדי לערער על עצם הלגיטימיות של שירות נשים בצה"ל, ובפרט בתפקידי לחימה.
תחת מעטפת של מסרים הלכתיים לכאורה ערכיים, נראה כי מתבצע ניסיון ממשי לשנות את רוח צה"ל כצבא העם, שוויוני ומקצועי, וייתכן אף מאמץ להחדיר לתוכו תפיסות משיחיות ומדירות נשים. זהו מהלך שאינו תיאורטי בלבד: הוא בא לידי ביטוי בלחצים פוליטיים, במסרים ציבוריים מתוזמנים, ובהצגת נרטיבים שמבקשים לצייר את שילוב הנשים כפגיעה בכשירות המבצעית – למרות שהמציאות המבצעית מוכיחה את ההפך פעם אחר פעם.
הנתונים ידועים- נשים מהוות כיום כ-21% מהלוחמים בצה:ל, אך רק כ-58% מתפקידי הלחימה פתוחים בפניהן. לצד זאת, רק אישה אחת מכהנת כיום במטה הכללי – נתון שמעיד כי הדרך לשוויון הזדמנויות אמיתי עוד ארוכה. ובכל זאת, חרף תרומתן המוכחת של נשים לביטחון המדינה, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר – יש מי שבוחרים להתעלם מהעובדות, ולנסות להחזיר את המערכת לאחור.
הציבור הישראלי כבר נמצא במקום אחר
סקרים עדכניים שערך פורום דבורה מצביעים על כך שכ-71% מהציבור מאמינים כי אישה יכולה ואף ראויה לכהן כרמטכ"לית. זהו שינוי עומק תודעתי, המעיד כי התמיכה בשילוב נשים אינה שולית או מגזרית – אלא רחבה, מבוססת ונשענת על ניסיון מצטבר ועל הצלחות מוכחות בשטח.
לכל אדם הזכות לחיות על פי אמונתו. אך אין לאיש – ובוודאי לא למי שפועלים בסמוך למוקדי כוח ממלכתיים – הזכות לכפות תפיסות אלו על ארגון ציבורי מגוון
לכל אדם הזכות לחיות על פי אמונתו. אך אין לאיש – ובוודאי לא למי שפועלים בסמוך למוקדי כוח ממלכתיים – הזכות לכפות תפיסות אלו על ארגון ציבורי מגוון. מערכת הביטחון אינה שייכת לקבוצה אחת, ואינה יכולה לשקף אידיאולוגיה אחת. היא מחויבת לשרת את כלל אזרחי ישראל – נשים וגברים כאחד - ולהבטיח כי כל מי שמוכן ומסוגל לתרום, יוכל לעשות זאת ללא חסמים דתיים.
ההתעלמות מהגיוון האנושי ומהחובה לכבד את האחר אינה עניין ערכי מופשט בלבד – היא פוגעת בלכידות, באמון הציבור ובכשירות המבצעית. צה״ל ושאר גופי הביטחון נשענים על אמון ועל תחושת שייכות. פגיעה באחד מהם מערערת את שניהם.
אין מדובר עוד ב"מאבק של נשים" בלבד. הוכיחו זאת התגובות הרחבות לסערת האיגרת של נעמי זיני הנוכחית והסערה הקודמת סביב הבקשה של זיני לאחר כניסתו לתפקיד לא ללחוץ ידיים לנשות הארגון. האם זיני מתכנן לנו את הסערה הבאה שתערער את היציבות של הארגון בראשו הוא עומד? או שמא יקבל על עצמו את הממלכתיות כיאה לאדם שעומד בראש גוף ביטחוני שמגן על כלל הציבור. אלפי התגובות מצד מפקדים לשעבר, אנשי שב"כ לשעבר, אנשי תקשורת ואזרחים מעידות כי מדובר בסוגיה ציבורית עמוקה הנוגעת לדמותה של החברה הישראלית. גם במבט מסורתי-יהודי רחב, הניסיון להדיר נשים עומד בסתירה למורשת רבת-דורות של מנהיגות נשית משמעותית, שהייתה חלק בלתי נפרד מהנהגת העם לאורך ההיסטוריה.
עפרה אשצילום: אורון קפלןהמסקנה שמתבררת פעם אחר פעם היא שאין זה אירוע נקודתי, אלא חלק ממגמה שיש להכיר בה ולהציב לה גבולות ברורים. האחריות הציבורית מחייבת שלא להשלים עם פגיעה בערכי יסוד של שוויון, כבוד והכרה בתרומתם של כלל המשרתים. דווקא בתקופה ביטחונית מורכבת ורבת זירות, נדרשת הנהגה שמחזקת את הלכידות, לא מערערת אותה. השאלה אינה רק מה נאמר באיגרת אחת – אלא איזה צבא ואיזו חברה אנו מבקשים לעצב כאן לשנים הבאות.
עפרה אש, לשעבר מנכ"לית פורום דבורה - נשים במדיניות חוץ וביטחון
