עיריית נתיבות עתרה לבג"ץ נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי האוצר, הביטחון הלאומי, הנגב והגליל, הרווחה והעבודה, בדרישה לחייב את המדינה ליישם את החלטת הממשלה 3303 - העוסקת בשיקום ופיתוח העיר, לאחר 7 באוקטובר. לטענת העירייה, יותר משנה אחרי קבלת ההחלטה, אופן יישומה על ידי משרדי הממשלה צמצם משמעותית את חלקה של נתיבות בתקציבי השיקום, ובחלק מהמקרים התקציבים שאושרו נותרו ללא מימוש.
העתירה הנוכחית שהוגשה באמצעות עורכי הדין רון צין, שלי לב-שרמן ותאיר סיניצין ממשרד ארנון תדמור-לוי, היא פרק נוסף במאבק שמנהלת נתיבות לקבלת מענה שיקומי בעקבות 7 באוקטובר. העיר, המרוחקת כ-8 ק"מ מגדר המערכת, נותרה מחוץ לחבל תקומה שהוגדר לפי טווח של עד 7 ק"מ, אף שנורו לעברה מאות רקטות, תושבים נהרגו ונפצעו מהירי ואותרו בה עשרות זירות הרס. כך, בפברואר 2024 עתרה העירייה לראשונה לבג"ץ בדרישה להיכלל במענה השיקומי.
לאחר הגשת העתירה, הממשלה גיבשה מסגרת סיוע נוספת ליישובים שמחוץ לחבל תקומה. עבודת מטה ממשלתית מצאה כי לצד 47 יישובים בחבל תקומה, 25 יישובים נוספים ספגו "פגיעה כוללת חריגה" אך לא זכו למענה ממשלתי. באוגוסט 2025 התקבלה החלטה 3303, שאישרה עבורם תוכנית שיקום ופיתוח לשנים 2025–2029 בהיקף של כ-1.8 מיליארד שקל. לאחר ההחלטה, נמחקה העתירה הראשונה, ובג"ץ אף חייב את המדינה בהוצאות.
חצי מהאוכלוסייה - רבע מהתקציב
כעת, בעיריית נתיבות, בראשות ראש העיר ואיש הליכוד יחיאל זוהר, נאלצים לשוב לבג"ץ. הפעם, לא כדי שהמדינה תכיר בצורך בשיקום העיר, אלא כדי שהחלטת השיקום שכבר התקבלה תיושם. התוכנית של הממשלה מיועדת ל-25 יישובים הנמצאים בשטחן של שש רשויות: נתיבות, אופקים והמועצות האזוריות אשכול, שער הנגב, שדות נגב ומרחבים. ואולם, בעוד שכל תושבי נתיבות ואופקים נכללים בתוכנית, במועצות האזוריות רק חלק מהיישובים נכללים בה, משום שיישובים אחרים כבר מקבלים מענה במסגרת חבל תקומה.
עורכת דין שלי לב שרמן, עורך דין רון צין
(צילום: ניקי וסטפהל)
נתיבות מונה כ-61 אלף תושבים, המהווים כ-50% מכלל אוכלוסיית יישובי ההחלטה, אך מקבלים רבע מהתקציבים. נטען שחלק ממשרדי הממשלה מחשבים את חלוקת התקציבים לפי כלל אוכלוסיית הרשויות, לרבות תושבים שהחלטה 3303 אינה חלה עליהם. בכך, נטען, גדל חלקן היחסי של המועצות האזוריות ומצטמצם חלקה של נתיבות.
כך, למשל, בהחלטה הוקצו 4 מיליון שקלים בשנה לשיפוץ ולהצטיידות מוסדות ציבור. אולם לפי התבחינים שקבע משרד הנגב והגליל, כל רשות המונה יותר מ-10 אלף תושבים זכאית לעד מיליון שקלים. המשמעות היא שנתיבות, שבה מתגוררים כמחצית מתושבי יישובי ההחלטה, זכאית לרבע בלבד מהתקציב השנתי - סכום זהה לזה של אופקים, שאוכלוסייתה קטנה משמעותית.
טענה מרכזית נוספת, מופנית למשרד לביטחון לאומי. החלטה 3303 הקצתה 18.7 מיליון שקל לתוכניות למניעת אלימות ולחיזוק הביטחון הקהילתי וקבעה כי החלוקה תיעשה לפי קריטריונים שיקבע המשרד, ובהם גודל אוכלוסיית יישובי ההחלטה. אלא שלטענת העירייה, המשרד לא קבע תבחינים ייעודיים לתוכנית השיקום והחיל עליה מודל תקציבי כלל ארצי שנבנה כבר באפריל 2025 - כארבעה חודשים לפני שהתקבלה החלטה 3303 - לצורך תקצוב שוטף של מאות רשויות מקומיות.
הרס בבית בבנתיבות
(צילום: REUTERS/Ilan Rosenberg)
בעתירה נטען כי מודל שנועד להתמודדות עם אלימות ופשיעה בשגרה אינו משקף את תכליתה של החלטת שיקום ייעודית שנולדה בעקבות הפגיעה החריגה ב-25 היישובים. העתירה מצביעה גם על מקרים שבהם, לטענת העירייה, הבעיה אינה רק אופן החלוקה אלא עצם מימוש התקציב.
בין היתר נטען כי תקציב ייעודי של 10 מיליון שקלים לאמצעים טכנולוגיים ביטחוניים לא הועמד כתקציב נפרד, וכי המשרד לביטחון לאומי רואה בתקציב שכבר הועבר במסגרת התוכנית למניעת אלימות כמענה גם לסעיף זה. בתחום הרווחה אושרו לנתיבות כ-21 מיליון שקל לחמש שנות התוכנית, כ-4.2 מיליון שקל בשנה.
אלא שלטענת העירייה, את תקציב 2025 לא ניתן היה לממש בשל פרק הזמן הקצר והליכי האישור שנמשכו מעבר לשנת התקציב. לאחר מכן סירב משרד האוצר לאפשר את העברת היתרה לשנים הבאות. העירייה טוענת כי כך ירד לטמיון תקציב שכבר הוקצה לצורכי שיקום, מסיבות שאינן תלויות בה.
מטעמם של עורכי הדין צין, לב-שרמן וסינצין, נמסר כי "העתירה אינה מבקשת מבית המשפט לקבוע מדיניות תקציבית חדשה. המדיניות כבר נקבעה בהחלטת הממשלה. הטענה היא שביישומה נעשה שימוש בתבחינים שאינם מותאמים לתכליתה, ובחלק מהמקרים בתבחינים שנקבעו עוד קודם לכן ולצרכים אחרים. החלטת הממשלה הבחינה במפורש בין הרשויות שדרכן מועברים הכספים לבין היישובים שעבור תושביהם הם מיועדים. כאשר מטשטשים את ההבחנה הזו ומצמצמים את משקלו של גודל האוכלוסייה, התוצאה, לטענת העירייה, היא בדיוק העיוות שההחלטה נועדה לתקן".
