רונן בר הוא הדבר הכי טוב שקרה לבנימין נתניהו, ובנימין נתניהו הוא הדבר הכי טוב שקרה לרונן בר. ההסבר פשוט. יש סמכות אחת במדינה, והיא מפוצלת בין כמה רשויות. לממשלה יש מספר זרועות, ובהן הצבא, המשטרה, השב"כ והמוסד. כאשר מתרחש מחדל בסדר הגודל של 7 באוקטובר, מחדל שהוביל לטבח הקשה ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה, נוצרת כמות כמעט אינסופית של אשמה. זוהי אשמה משתקת ומרסקת, הנוגעת בכל מי שהיה אחראי ונשא בתפקיד שמטרתו להגן על אזרחי ישראל. האשמה הזו אינה עניין שולי, היא תוצר של אחריות שבלעדיה כל התפקידים הללו חסרי משמעות.
בנימין נתניהו רונן בר
(צילום: יאיר שגיא, אלכס קולומויסקי)
מכיוון שאיננו יפנים ואיננו חיים לפני מאה שנה, הציפייה אינה שיבצעו חרקירי. אך ברמה הנפשית, האישית, הרגשית והחברתית, כן, הציפייה הייתה לחרקירי פנימי, לחור בלב שילווה כל מי שאחז בהגה.
אלא שהמזל האיר להם פנים והעניק להם את המתנה האולטימטיבית: את האחר השלטוני, שבאישיותו הם יכולים תמיד לתלות את הקולר ולנקות את מצפונם. במקום שמצד אחד יעמדו אזרחי ישראל הנדהמים, הזועמים והמרוסקים, ויטיחו את האשמה הכבדה בכל מי שאחז בהגה השלטון, ובמקום שבכל מקום שבו יצעדו, יביטו בהם ברחמים ויגידו וואו, איזה מסכן, הם מצאו את המטמון הגדול מכולם.
זהו נרטיב שמעניק לאחראים ולאש־ מים שלוות נפש, ושולח את האזרחים להילחם אלה באלה, במקום שהאזרחים ישלחו את האחראים לעשות חשבון נפש נוקב עד שארית חייהם
רונן בר מנסה לנקות את שמו, לקחת את האחריות המרסקת ולהניח אותה על כתפיו של בנימין נתניהו. כך, במקום שלמעלה מ-90% מהעם יצביעו עליו ויזכרו אותו כאשם, רק 50% עושים זאת. הדבר נכון לא פחות לגבי בנימין נתניהו, שבתור ראש ממשלה וכפי שאמר במילותיו שלו, אחראי על ביטחון ישראל. לפתע, במקום שהעם מקצה לקצה ידיח אותו מתפקידו וישלח אותו לחשבון נפש עד סוף ימיו, שאלת האחריות הפכה לסוגיה פוליטית, וחצי מהעם ניצב לצידו.
עוז בן נוןצילום: ריאן פרויסזוהי התנהלות שחוזרת על עצמה לא רק ב-7 באוקטובר, אלא גם מאז. מוסדות מדינה ובעלי תפקידי מפתח שבמקום לקחת אחריות, להשתפר, ללכת הביתה ולתחקר לעומק, בוחרים בנתיב הקל והמהיר ביותר: הפיכת המחדל לסוגיה שמפלגת את העם לשניים, ובכך מרוויחים מחדש את חוסר אחריותם.
כן, יש הבדל. רונן בר הלך הביתה, בנימין נתניהו עדיין לא. וכל עוד זה לא קורה, על נתניהו רובצת אחריות כבדה עוד יותר.
אבל אל תתלהבו ואל תתפתו ליפול לנרטיב המסוכן הזה. זהו נרטיב שמעניק לאחראים ולאשמים שלוות נפש, ושולח את האזרחים להילחם אלה באלה, במקום שהאזרחים ישלחו את האחראים לעשות חשבון נפש נוקב עד שארית חייהם.
זה נוח עבורם, זה אסון עבור המדינה.
