שעות לפני ליל הסדר, בזמן שרבים כבר היו בדרך למשפחה, נשמע רעש חזק בבניין מגורים ישן בפלורנטין. חלק גדול ממנו קרס, ושני בני אדם נפצעו. ברגע אחד דיירי הבניין איבדו בית, רכוש, זכרונות ותחושת ביטחון בסיסית. מאז, הם מספרים, הם עוברים בין בתי מלון ובתים של קרובי משפחה, וחיים בחוסר ודאות מוחלט. בזמן שהבדיקה לגבי נסיבות הקריסה בדרום תל אביב נמשכת, עבור הדיירים השאלה הבוערת היא מי ידאג להם עכשיו.
עדויות מקריסת הבניין בתל אביב
(צילום: מאיה כהן)
אמה אבני, בת 29 מתל אביב, לא הייתה בבניין בזמן שקרס. "למזלי, בגלל שהיו מלא אזעקות באותו בוקר כבר נסעתי להורים שלי", היא מספרת. "בסביבות 12:30, לפי מה שהשכנים מספרים, הבניין פתאום קרס. הם שמעו בום והיו בטוחים שנפל טיל בלי אזעקה. כולם רצו החוצה וראו ששליש מהבניין פשוט קרס. תוך כמה דקות התחלתי לקבל מלא טלפונים".
מאותו רגע, היא אומרת, התחיל כאוס מוחלט. "אף אחד לא באמת לוקח אחריות כרגע. ברגע הראשון אמרו לנו שאנחנו מפונים, ונתנו לאנשים בית מלון. אחרי כמה שעות הודיעו לנו שזה לא מטיל (נסיבות הקריסה של הבניין) ושאנחנו לעצמנו. אמרו לאנשים שפינו לבית מלון שיש להם עד יום ראשון בגלל החג והסופ״ש, ושצריך לדבר עם בעלי הדירה. הקטע הוא שזה חברת ניהול, ואנחנו לא באמת יודעים אפילו מי בעלי הדירה שלנו".
קריסה חלקית של מבנה בתל אביב
(צילום: אור קרן, תיעוד מבצעי מד"א, דוברות כב"ה, שימוש לפי סעיף 27א' בחוק זכויות יוצרים)
אבני התגוררה באחת הדירות שנהרסו כליל. "נשארתי בלי כלום. בגלל שזה בסכנת קריסה לא נותנים להיכנס או להוציא שום דבר. גם לחפש בהריסות לא נותנים לנו. אני מבינה כי זה מסוכן, אבל לא מרגיש שלמישהו אכפת מהציוד שלנו", היא מספרת. לדבריה, לצד האובדן יש גם חשש מביזה. "היו מעשי ביזה בבניין. לדירה שלי אין אופציה להגיע אז לא בזזו שם, אבל לדירות שנשארו שלמות נתנו אחרי יומיים לקחת דברים, ואז גילו שבזזו להם דברים יקרים". העירייה, היא אומרת, "כן מנסה לעזור למרות שזה כביכול לא אחריותם", אבל נכון לעכשיו אין פתרון ממשי.
"אין לי כלום איתי, ממש כלום. יצאתי עם תיק עם בגדים לחג וזהו. כל החיים שלי שם, זה להתחיל מאפס", היא אומרת. "זה ברמה שאין לי תחתונים וגרביים, מהדברים הכי קטנים לדברים הכי גדולים. הלפטופ שלי, מכונת התפירה שלי, מצלמה. אבל הכי קשה זה הדברים הסנטימנטליים שפשוט לא יחזרו. המגנטים על המקרר, בגדים שקיבלתי מסבתא שלי ומאמא שלי, תמונות על הקירות, מכתבים, ברכות יום הולדת. דברים הכי אינטימיים שיש".
אבני מתארת טלטלה נפשית שנמשכת מאז הקריסה. "אני לא מצליחה לישון בלילה, יש לי מועקה מטורפת. ביום אחד פשוט איבדתי הכול. עד לפני חמישה ימים ראיתי דיווחים כאלה בחדשות והמשכתי הלאה, ופתאום אני בסיטואציה הזו. יש ימים שאני בוכה כל היום ויש ימים שאני בהכחשה מוחלטת. הדירה שלי היא היחידה שרואים אותה מלמעלה, אז אני גם רואה אותה כל היום בחדשות. זה מסריט".
אבני מוסיפה כי קשה לה להשתחרר מהתחושה שאולי למלחמה היה חלק במה שקרה: "לא היה לנו מושג שהבניין הזה בסכנת קריסה. קשה לי להאמין שאין לזה שום קשר להדף ולפיצוצים שיש כל יום. אם היה נופל טיל לפחות היו מפצים אותנו. באיזשהו מקום היה עדיף שייפול טיל, עם כמה שעצוב לי להגיד את זה".
יאנה גולובנבסקי, בת 46, הייתה שם ברגעי האימה. "חזרתי מהווטרינר עם הכלב, בכניסה לבית פתאום שמעתי בום מטורף והייתי בהלם כמה דקות. לא הבנתי מה קרה. הכנסתי את הכלב ושמעתי מישהו אומר שנפל לו הקיר. ירדתי למטה לראות מה קורה ואז כל השכנים יצאו החוצה. הגיעו משטרות ופיקוד העורף, והיה שם מטורף פשוט. ראיתי אנשים עם דם".
מאז, היא מספרת, החיים נעצרו. "עברתי סיוטים מאז. כל יום נתנו לנו בערך 10 דקות או רבע שעה להיות בתוך הבניין לחלץ דברים שלנו. בהתחלה חשבתי שלא אלך להציל כלום, אחר כך נתנו לי להוציא רק דברים חשובים, ובגלל שאני לבד היה לי קשה מאוד להתמודד עם העניין הזה".
גם היא, כמו דיירים נוספים, נשארה בלי הרוב המוחלט של רכושה. "האומנות שלי נשארה שם. לפני חצי שנה נכנסתי לדירה וקניתי הכול חדש - סלון, מכונת כביסה ומייבש, ארונות, מיטה, מזרן, הכול. נשארתי בלי כלום". היא מספרת כי בנוסף היא סובלת מקושי בריאותי וכלכלי.
לדבריה, "היינו במלון מיום רביעי, והיום בשעה 12:00 הוציאו אותנו מהמלון. מאז אנחנו מסתובבים ברחובות. אני עוד שנייה צריכה לצאת מהבית של אחותי. אני מרגישה כמו דרת רחוב".
גם היא מתארת תחושת הפקרה. "ניסיתי לפנות לעירייה ולא עזרו לי כי טוענים שזה לא קשור אליהם וקשור לבעל הבית. בעל הבית שלנו זו חברת ניהול, והם אמורים לדאוג לנו למגורים כרגע, אבל רובנו משעה 12:00 בלי מקום. אני לא מצליחה להתקלח, לא מצליחה לאכול, אני בטראומה".
הכאב, היא אומרת, ניכר על פני הדיירים. "אתמול נפגשנו בערב, ועל הפרצופים של כולנו רואים שעברנו אירוע מאוד קשה. כל ארבעת הימים האחרונים רק בכיתי, אני לא מצליחה להירדם".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "אנחנו בהחלט מבינים את הקושי עימו נתקלים דיירי הבניין שקרס, אולם יש לזכור כי זה אינו אירוע הקשור למלחמה ומדובר בבניינים בבעלות פרטית, אשר בהתאם לחוק, האחריות הן על תחזוקתם והן על מציאת דיור חלופי עבור הדיירים חלה על בעלי הנכסים, כאשר לעירייה אין יכולת להבטיח פתרון מגורים חלופי.
למרות זאת, העירייה פינתה כמה עשרות דיירים שדירותיהם נהרסו לבתי מלון למספר ימים, כאשר על שאר הדיירים להתנהל מול בעלי המבנה או חברת הניהול של המבנה. בנוסף, סייעה העירייה בתמיכה רגשית, סיוע במיצוי זכויות וליווי התושבים בימים הראשונים לאחר האירוע. נציגי העירייה נמצאים בקשר עם הדיירים ולרשותם עומד חפ"ק עירוני בכל יום מ-07:00 עד 19:00, בו נמצאים נציגי העירייה על מנת לסייע ולאפשר להם להיכנס לקחת חפצים אישיים בליווי עירוני. בימים הקרובים צפויות להתחיל עבודות הריסה בפינה הדרום-מזרחית ואם בסיומן יוכרז שהבניין יציב - יתאפשר להיכנס לאסוף חפצים נוספים. העירייה אף יצרה קשר עם חברת הניהול על מנת לבחון אם תוכל לסייע לדיירים ולמיטב ידיעתנו סיוע כזה ניתן על ידם.
נוסיף כי לאחר אירוע הקריסה בדרך יפו דאגה העירייה לגידור השטח ולהצבת קב"ט, אשר לאחר מכן הוחלף ב-12 שומרים ותאורה. ככל הידוע לנו גורמים זרים לא נכנסו לשטח ואם אכן אירעו מקרים של ביזה, יש לפנות למשטרת ישראל להגשת תלונה.
באשר לטיפול שוטף במבנים מסוכנים בעיר - על אף כי כאמור האחריות על תחזוקת מבנים פרטיים חלה על בעלי הנכס, העירייה רואה חשיבות עליונה בשמירה על בטיחות התושבים ופועלת באופן שוטף לאיתור, ניטור וטיפול במבנים העלולים להוות סכנה. היחידה למבנים מסוכנים בעירייה מבצעת ביקורות במבנים ברחבי העיר, במטרה להעריך את מצבם ההנדסי ואת רמת הסיכון לדיירים, לציבור ולנכסים הסמוכים. כלל הפניות המתקבלות בעירייה מטופלות על ידי צוות מהנדסים מיומן, ובכל מקרה שבו עולה חשד לקיומו של מבנה מסוכן, נשלחת לבעלי הנכס דרישה לתיקון הליקויים או לחיזוק המבנה. מהנדסי מדור מבנים מסוכנים פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם השירות המשפטי של העיריה, וכל הודעה על מבנה מסוכן שלא מטופלת על ידי בעלי הנכס, עוברת לטיפול משפטי עד להשלמתו בהתאם לחוק".
