יום הנשים הבינלאומי לא נועד להיות יום של שוברים, מתנות ומחוות סמליות. הוא לא נועד ל"העצמה" ריקה מתוכן או לטקסים שנשכחים ביום למחרת. מטרתו המקורית הייתה ונשארה – לעצור, לבחון ולהציג את מצב הנשים ברחבי העולם, את מיקומן בחברה ואת הפערים המגדריים שעוד נותרו לתקן.
נשים מהוות 50% מהאוכלוסייה, ולמרות זאת הן עדיין רחוקות מלהיות מיוצגות באופן שווה במוקדי הכוח וההשפעה. השיח על שוויון מגדרי אינו מותרות ואינו יכול להצטמצם לכדי קופון לקניית בושם או חלוקת שוקולד. זהו יום שבו עלינו לשאול את עצמנו: האם נשים זוכות לייצוג הולם בעמדות השפעה? האם הן מקבלות שכר שווה על עבודה שוות ערך? האם יש להן הזדמנויות שוות? והאם הן מוגנות מאלימות, מהטרדות, מאפליה ומחסמים חברתיים וכלכליים?
מחקרים מצביעים על פגמים בעיצוב מדיניות ציבורית כאשר זווית הראייה של נשים נעדרת משולחן מקבלי ההחלטות. פרואקטיביות וגיוון מגדרי הוכיחו את עצמם כמאפשרים בחינה מאתגרת יותר של קשיים ואתגרים מנקודות מבט שונות, תוך עידוד חשיבה יצירתית יותר וגיבוש תמונה מהימנה יותר של המציאות
שוויון מגדרי הוא תנאי הכרחי לקיומה של חברה ישראלית דמוקרטית. חברה דמוקרטית אמיתית אינה יכולה להתקיים כאשר מחצית מהאוכלוסייה מודרת ממוקדי קבלת החלטות, סובלת מאפליה בשוק העבודה וחווה אלימות מגדרית. לסגירת הפערים המגדריים בשוק העבודה יש השפעה מהותית לא רק על הצדק החברתי, אלא גם על הכלכלה: צמצום הדרגתי של 40% מהפער צפוי להוביל לגידול של כ-34 מיליארד שקל בתוצר עד שנת 2030, לפי דו”ח הכלכלנית הראשית. מעבר לכך, מחקרים מצביעים על פגמים בעיצוב מדיניות ציבורית כאשר זווית הראייה של נשים נעדרת משולחן מקבלי ההחלטות. פרואקטיביות וגיוון מגדרי הוכיחו את עצמם כמאפשרים בחינה מאתגרת יותר של קשיים ואתגרים מנקודות מבט שונות, תוך עידוד חשיבה יצירתית יותר וגיבוש תמונה מהימנה יותר של המציאות. קידום נשים ושוויון מגדרי אינם רק ערכים מוסריים – הם הכרחיים לשיפור איכות החיים של כלל החברה.
שיוויון מגדרי אינו נוגע רק לנשים, והוא אינו יכול להתקדם ללא שותפות מלאה של גברים ונשים יחד. לא עוד אירועים לנשים בלבד – הצלחת השינוי מחייבת עבודה משותפת, שבה גברים מבינים את חשיבות המאבק ופועלים לקידום מציאות שוויונית יותר. האחריות לקידום שוויון אינה מוטלת רק על הנשים, אלא על כלל החברה, והיא דורשת מחויבות קולקטיבית, שינוי תפיסתי ומדיניות ברורה.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כלים ליישום השינוי במרחבים שבהם אנו פועלים – בין אם זה הנהגת הורים בבית הספר ובמקום העבודה או בבניית תקציב ארגוני. כדי להבטיח מדיניות מגדרית שוויונית, יש לבחון כיצד המדיניות השפיעה או צפויה להשפיע על נשים וגברים: האם התקבלו ונבחנו נתונים רלוונטיים המשקפים את המצב העדכני בשטח, מהו הייצוג המגדרי והמגזרי בפורום קבלת ההחלטות, והאם התקיים הליך דיון, התייעצות או שיתוף ציבור עם ארגוני החברה האזרחית הרלוונטיים. יש לבחון גם האם נבחנה ההשפעה על חוקי מגן ואמצעי בקרה והגנה קיימים, האם המדיניות וקריטריוני היישום שלה מתפרסמים כך שניתן לאתגר ולבקר אותם והאם נאספים נתונים על פי חלוקה מגדרית.
במקום יום של גימיקים ו"העצמה" מלאכותית, יש להפוך את 8 במארס ליום של התחייבות ברורה לשינוי. יום שבו נבחרי הציבור, מנהלי חברות ומוסדות אקדמיים מציגים נתונים שקופים על מצב השיוויון המגדרי בארגוניהם, מציבים יעדים לתיקון העיוותים הקיימים ומתחייבים למדיניות שתוביל לשיוויון אמיתי. זה הזמן להציב יעדים מדידים ולא רק להצהיר הצהרות ריקות מתוכן.
שיוויון מגדרי הוא אינטרס של כולנו. הגיע הזמן להחזיר ליום הנשים הבינלאומי את משמעותו האמיתית – יום של חשבון נפש ופעולה, ולא עוד חגיגה ריקה מתוכן עם שוברים וקופונים. שינוי אמיתי מתחיל כאן – במודעות, במעשים ובהחלטות אמיצות.
עו"ד איילת רזין בית אור, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, מנהלת "קרן ניצן" לקידום נשים ושיוויון מגדרי
