כמעט כל מי שמסתובב במסדרונות הכנסת עם עיניים פקוחות וחושים בריאים, יודע לאחרונה לומר "חוק הגיוס מת". אז אם כולם שותפים לאותה אבחנה, מדוע ביסמוט ושות' ממשיכים במלאכת ההנשמה המלאכותית לגוויה הזו? התשובה הולכת קצת מעבר לשיקולים הפוליטיים המוכרים, והיא עשויה להפתיע ולספק שביב של תקווה.
כבר שבועות ארוכים מתנהלת בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת פארסה תמוהה במיוחד: מסכת של דיונים קדחתניים על גורלו של מת. לא כל המתדיינים בהצגה יודעים זאת, יש שממשיכים לזעוק בכנות ומדם ליבם- אך השחקנים הראשיים, ובוודאי אנשי ההפקה- יודעים זאת כבר מזמן: חוק הגיוס מת.
מדוע? כי המקסימום שביסמוט מוכן היה למכור (שזה כולל את נשמתו, את צה"ל ואת עתיד מדינת ישראל), לא פוגש את המינימום שחלק מההנהגה החרדית מוכנה לקחת, כמו גם את מצפונם של בודדים מחברי הקואלציה שהזוועה הזו לא עוברת להם בגרון. אך למרות שניכר שהסיכויים להעביר את הדבר הזה שואפים לאפס. איש אינו מעוניין עדיין להודיע על מועד הלוויה. הסיבה לכך אינה רק המורכבות הפוליטית המובנית מאליה.
הסיבה המרכזית בגינה ההצגה חייבת להמשך היא הצעיר החרדי שיושב בקהל מרותק, ומנסה להבין לאן ממשיכים מכאן. זוהי נקודת מפתח שקריטית להבנת הסיפור ותוצאותיו.
במהלך חצי השנה האחרונה נפל דבר בישראל: לראשונה, לאחר הנחיה מפורשת של הרמטכ"ל, החל צה"ל לשלוח עשרות אלפי צווים לצעירים חרדים מן המניין. לראשונה, למעלה מ-42 אלף צעירים חרדים – מחזיקים בידיהם צווי גיוס עם מועד התייצבות נקוב למהלך השנתיים הקרובות. לראשונה - האדמה ברחוב החרדי החלה לרעוד, מהסיבות הנכונות.
כל זמן שהם מנהלים בסבר פנים חמור את הפארסה הזו בוועדת החוץ והביטחון – הם משדרים מסר לצעיר החרדי המבולבל – ש"הם על זה". שלא ימהר להתייצב, כי הנה, בעוד רגע, יהיה כאן חוק שיחזיר עטרה ליושנה
הסיבה המרכזית שביסמוט וההנהגה החרדית מקיימים את ההצגה היא לא כי הם חוששים מה יקרה אם החוק לא יעבור – אלא כי הם יודעים בדיוק מה יקרה: הם מבינים היטב שלראשונה – צעירים חרדים רבים יופיעו לראשונה בשערי הבקו"ם, והם יהיו חיילים מצוינים. הם יודעים שהצלחה, ולו ראשונית בגיוס צעירים חרדים ושילובם המוצלח בצבא תפתח את הסכר לרבים אחרים.
מנגד הם יודעים דבר נוסף: כל זמן שהם מנהלים בסבר פנים חמור את הפארסה הזו בוועדת החוץ והביטחון – הם משדרים מסר לצעיר החרדי המבולבל – ש"הם על זה". שלא ימהר להתייצב, כי הנה, בעוד רגע, יהיה כאן חוק שיחזיר עטרה ליושנה, כלומר דחיית שירות, והסתגרות בישיבה במנותק מהחברה, הצבא והכלכלה הישראלית.
זוהי מעל לכל סיבה אחרת המוטיבציה שמניעה עשרות אנשים להמשך במאמצי על להנשים גופה, או לפחות להראות כמו כאלו שמתאמצים. אלא שהמוטיבציה העקומה שעומדת בבסיס הדיונים – לא מסתכמת בבזבוז זמן, אנרגיה, משאבים, והרבה מאוד כאב של לוחמים, מילאומניקים ומשפחות שכולות. היא ממשיכה להרוס את צה"ל מבפנים, לאט אבל בטוח.
צה"ל נמצא במשבר כוח האדם החמור ביותר מראשיתו. המצוקה הזו ניכרת לאורכה ולרוחבה של שדרת הפיקוד, משרתי הקבע והסדיר, הקצינים והנגדים. הדבר הזה משליך על כשירותו של צה"ל, על פשרות כמעט יומיומיות שהוא נאלץ לעשות, ועל יכולתו לתכנן קדימה בהתבסס על סד"כ בסיסי הנדרש לו למשימותיו. הדבר הזה משליך גם על אמונם ונכונותם של משרתי המילואים, שכבר הקריבו הכל, ואת חלקם כבר לא נראה לצערנו ממשיכים ולעשות זאת גם במערכה הבאה.
ראם עמינחצילום: אוראל כהןולכן, את המתווה הזה, שלעולם לא היה צריך לעלות בכלל על הכתב, יש לקבור קבורת חמור, ומוטב מוקדם ככל שרק אפשר. החדשות הטובות הן שבמקומו אין צורך לעמול על הצגות נוספות ולשרבט מתווים עקומים נוספים: יש עשרות אלפי צעירים חרדים עם צווים בידם ונכונות בליבם. יש חוק מצוין, שמאפשר לצה"ל את מלוא הכלים לגייס ולקלוט את כלל מחזור הגיוס על הצד הטוב ביותר, וגם לאכוף בפאקטיביות פלי לצורך. הצלחתה של קבורה זו, תהיה גם תחייתו המחודשת של צה"ל, והחזרתה של מדינת ישראל למסלול.
תא"ל (מיל') ראם עמינח כיהן בעבר כראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
