יומיים לאחר ששורד השבי יוסף חיים אוחנה חזר לביתו בקריית מלאכי, כחודש וחצי אחרי ששוחרר מרצועת עזה, אביו אבי התראיין הבוקר (שלישי) לאולפן ynet - וסיפר על הרגע שבו בנו שב הביתה, ועל השיקום שהוא עובר מאז שחזר לישראל אחרי 738 ימים בשבי חמאס.
ריאיון עם אבי אוחנה, אביו של יוסף חיים אוחנה
(צילום: ליאור שרון)
"היה לנו נס גדול, מודים לקדוש ברוך הוא", אמר אבי. "אני רוצה להודות לכל עם ישראל על שנתיים של תפילות. נס גדול שהבן שלי יצא משם בחיים, זה מעל הטבע. 738 ימים להיות במנהרה, בסבל גדול, ולהישאר בחיים. ותודה לחיילים שלנו שפשוט מסרו את נפשם כדי שהבן שלי יגיע, אני מודה לכולם".
הוא סיפר על קבלת הפנים בעיר שלשום: "הייתה לנו קבלת פנים מטורפת. קריית מלאכי עיר קטנה, משפחתית מאוד. אנשים חיכו לו, זה היה כמו חמצן פה לעיר. הייתה פה שמחה גדולה. כולם היו ממש בעננים, זה היה עוצמתי. הוא הכי התגעגע לתושבים, ולבית ברור. הוא נכנס לבית שלי, לחדר, לבית של אמא שלו גם כי אנחנו גרושים. הוא היה ממש בהלם, דמעות ירדו לו בעיניים. הוא בעצמו לא האמין שיזכה לחזור יום אחד ולראות את הבית שלו. הוא קפא בשניות הראשונות שנכנס לבית. פתאום ראה אנשים".
לדבריו, "חוץ מדמעות שירדו לו וגעגוע גדול שהיה לו, הוא לא יכול היה לדבר הרבה. היה לו געגוע גדול. הוא פשוט קפא והיה בהלם. הוא דמיין את הרגע הזה וזה נתן לו כוח לשרוד. הוא אמר לי תמיד שהיו רגעים שכבר לא אכפת לך אם תחיה או תמות מרוב סבל ועינויים. זה כבר הגיע למצב שהוא אמר 'מה שיהיה יהיה', אבל מה שנתן לו את הכוח לשרוד ולהחזיק מעמד עוד יום ועוד יום זה לראות את הבית, לראות את אמא ואבא, האחים שלו, העיר שלו. הוא כל הזמן חשב על זה שאולי הוא יזכה לזה, וזה נתן לו את הכוח לשרוד ולרצות לחיות".
יוסף חיים אוחנה שב לביתו, שלשום
( צילום: תומר שונם הלוי)
אבי סיפר על שגרת יומו של בנו מאז שחזר מהשבי. "מהיום הראשון שהוא הגיע הוא כבר חזר לחברים שלו במאת האחוזים. המון חברים מכל גווני הקשת - מהעבודה, מהנובה, מהצבא, מבתי הספר שלמד בהם. פשוט עם חברים כל היום. אמרתי לו 'שמע יוסף חיים, אני לא מצליח לדבר איתך, אולי אני אזמין תור'. הוא כבר יוצא איתם למסעדות ולים. אבל אני יודע שזה עושה לו טוב, הוא התגעגע לזה. לחוף הים, לחברים. אז אנחנו משחררים".
"הוא גם היה שלושה שבועות בארצות הברית, זה לא היה לי קל אם להגיד את האמת, אבל זה עשה לו טוב, זה חלק מהשיקום", המשיך אבי. "הוא היה צריך את זה. הוא אמר לי 'אבא, זה מאפס למאה', ואמרתי לו שזה ממינוס אלף לפלוס אלף. הוא היה צריך את זה, את השקט, את הנסיעה. זה שיקם אותו ועשה לו טוב. הוא גם טייל קצת ברחבי ארה"ב. הוא גם השמין קצת, עלה איזה 4-3, תפס צבע. הרי הוא חזר לבן כמו קיר".
הוא אמר כי יוסף חיים שיתף אותם בסיפורים בודדים מהתקופה שעבר בשבי. "הוא מעדיף לא לחזור אחורה, קשה לו לדבר על מה שהיה. אולי בהמשך הוא ישתף", אמר אבי. אבל יש סיפור אחד מצמרר: ב-7 באוקטובר תפסו אותו אחרי שהציל הרבה אנשים, ושמו עליו אזיקים בריטיים, אזיקים קשים על הידיים. לקחו אותו לכיוון עזה. הוא הגיע לשם, הכניסו אותו בסביבות תשע וחצי בבוקר למסגד, והוא ישב שם מכוסה עיניים וקשור.
"הנבלות האלה איבדו את המפתח של האזיקים, אז הם נשארו לו על הידיים במשך יומיים. כף היד שלו התנפחה, נעצר לו הדם, כאבי תופת. הם לא ידעו איך לפתוח לו את האזיקים. בא אליו מחבל אחד, קרא לו יוסוף, ואמר לו 'תקשיב, אין לנו ברירה, חייבים לשחרר את האזיקים'. באו אליו עם סכין יפנית והתכוונו להוריד לו איתה את כף היד. הוא פשוט אמר לי 'אבא, עצמתי את העיניים והתחננתי לבורא עולם שלא יעשה את זה, שאני אמות'".
יוסף חיים אוחנה מתאחד עם אביו לאחר ששוחרר מהשבי בחודש שעבר
(צילום: שימוש לפי סעיף 27 א')
לדבריו, "המחבל היה עצבני ואמר לו שיתחיל עם השיערות, הרי היה לו קוקו, ובאכזריות הוא הוריד לו את כל השיערות עם הסכין - עד הקרקפת. הוא התפלל במחשבה שלא יורידו לו את היד, ואז עוד מחבל בא עם מפתחות, התחיל לשחק עם זה והצליח לפתוח אותם".
משפחתו של יוסף חיים פתחה בימים האחרונים גיוס המונים עבורו כדי לסייע בשיקומו. "חשוב לנו גיוס ההמונים, העזרה, ותודה לכל מי שתרם. אצלנו המצב יותר מורכב כי אנחנו הורים גרושים, אין לו בית. אני גר בשכירות וגם האמא. קשה לו לגור בתוך חדר קטן בבית, הוא כבר בחור בן 25 שצריך פרטיות. אנחנו באמת רוצים בעזרת השם שיהיה לו בית. אנחנו לא יודעים מתי הוא יוכל לחזור לעבוד, ואם כן אז מתי, ומה הולך להיות לנו בתקופה הקרובה".
לסיום הוא התייחס לכך שהקואליציה הפילה בשבוע שעבר הצעת חוק להענקת סיוע של ארבעה מיליון שקלים לשורדי השבי: "כואב לי. זה לא חיילים שהלכו להילחם ונפלו בשבי, ולמרות שגם להם מגיע הכול - מדובר פה באזרחים. כולם יודעים שהיה מחדל גדול. אני חושב שהמינימום שהמדינה יכולה לתת אחרי שנתיים בשבי זה לתת לכל אחד בית. זה המינימום. חבל שזה נפל, זה היה עושה טוב גם לממשלה וגם למדינה, גם לחטופים ולכל אזרחי ישראל. מגיע להם הפיצוי הזה".
