לפני שמדברים על ניצחון מוחלט בין מדינות או אויבים בנפש, בואו נחשוב על מערכות יחסים שכולנו מכירים הרבה יותר טוב: נישואים. דמיינו שחבר טוב שלכם מספר לכם שהוא ביחסים לא טובים עם אשתו, שאין להם עתיד משותף יחד ושהם החליטו להתגרש. מה הייתם מייעצים לחבר הזה - האם הייתם מכוונים אותו ל״ניצחון מוחלט״? להשיג את רוב הנכסים? לא לחלק את ההון המשותף בצורה הוגנת? או לא להתפשר בשום אופן על הסכם של חלוקת משמרות על הילדים?
אני מניח שהתשובה היא לא. סביר להניח שהייתם ממליצים לחבר להתמקד בעתיד המשותף שלהם. יש להם שני ילדים שיצטרכו לגדל יחד, וגם אחרי שיגדלו, יהיו חתונות, נכדים ואירועים משפחתיים שימשיכו לקשר ביניהם. הם מחוברים, ובן או בת הזוג לא ייעלמו מהחיים שלהם לגמרי. לכן, הגיוני לחשוב גם על העתיד, להימנע מלהשפיל או לנסות להגיע לניצחון המוחלט. במקום זאת, עדיף לנהל את הגירושים באופן הגון וחברי, מתוך הבנה שיש להם עוד מערכות חיים עתידיות שידרשו שיתוף פעולה והתחשבות הדדית.
אולי אפילו הייתם הולכים רחוק יותר ומציעים שהדרך הנכונה היא בכלל לגרום לצד השני להרגיש שהוא זה שניצח. כי כאשר האדם השני מרגיש שהוא יצא מנצח, יש סיכוי גבוה יותר שמנקודת העליונות הזו הוא ירגיש יותר טוב לגביכם - וזה ישפר את היחסים העתידיים ביניכם. מה שאומר שחוזק אמיתי אינו טמון בניצחון מוחלט, אלא בגדולה וביכולת להעניק לאחר את התחושה שהוא זה שניצח. כך, הסיכויים לעתיד טוב יותר עולים משמעותית.
עכשיו, בואו נחזור לסכסוכים בין ארגונים, מדינות, או סכסוך של מדינה מול ארגון טרור. האם במקרים הללו ניצחון מוחלט הוא הכיוון הנכון? האם השפלה היא הדרך הנכונה?
לדעתי, התשובה היא חד-משמעית: לא. זה פשוט לא הפתרון הנכון. למה? מאותן סיבות שתיארתי קודם. כשצד אחד קורא לניצחון "ניצחון מוחלט" - הצד השני מרגיש מושפל. במקרה כזה, הסיכוי שהוא לא ינסה להחזיר לעצמו את כבודו הוא נמוך מאוד. כך ממשיכים להתקיים מעגלי סכסוך ואלימות, במקום להביא לסיומם. כמו שהשפלת גרמניה בסיום מלחמת העולם הראשונה, שהולידה את מלחמת העולם השנייה.
הפלסטינים לא הולכים לשום מקום, וחמאס יישאר באיזושהי צורה, בדיוק כמו שחיזבאללה, החות'ים ואיראן ימשיכו להתקיים לצידנו. לכן, התכווננות לניצחון מוחלט, שהיא בעצם ניסיון להשפיל את הצד השני, היא ראייה מוטעית ביסודה
במקרה שלנו, הפלסטינים לא הולכים לשום מקום, וחמאס יישאר באיזושהי צורה, בדיוק כמו שחיזבאללה, החות'ים ואיראן ימשיכו להתקיים לצידנו. לכן, התכווננות לניצחון מוחלט, שהיא בעצם ניסיון להשפיל את הצד השני, היא ראייה מוטעית ביסודה. ניצחון מהסוג הזה ייתן אולי תחושת סיפוק זמנית לצד הישראלי, אבל בטווח הארוך זה ניצחון רע – ניצחון שיוצר עוד השפלה, עוד שנאה וכעס, ועוד סיבות לסכסוכים ולמלחמות בעתיד.
אז דווקא העובדה שאין לנו ניצחון מוחלט באופק היא, בעיניי, עובדה חיובית שיכולה לעזור לנו ליצור פתרון טוב יותר, כזה שיחזיק מעמד לאורך זמן.
מעבר לזה שאני לא רואה ניצחון מוחלט באופק, אני מקווה שנגיע בקרוב לתובנה עמוקה יותר: שהניצחון האמיתי שלנו יהיה ביכולת להיות מספיק חזקים כדי לתת לצד השני תחושה שהם אלה שניצחו. מנקודת מוצא כזו, נוכל להפחית את תחושת ההשפלה שמובילה לנקמה, ולהגדיל את הסיכוי להגיע להסכם יציב וארוך טווח.
