בעקבות ההתקפה האכזרית של חמאס בשבת הודיעה ממשלת ישראל שהיא מפסיקה את הספקת החשמל והדלק לעזה. בנסיבות הקיצוניות שבפנינו, ניתן להצדיק צעד זה. בית המשפט העליון פסק, לאחר ההתנתקות והשתלטות חמאס על הרצועה, כי ישראל אינה שולטת בה עוד ועל כן אינה חייבת לספק בעצמה את צורכי האוכלוסייה הפלסטינית. אכן, ב-2007 הוסיף בית המשפט כי ברקע הכיבוש ארוך השנים, שיצר תלות מוחלטת בישראל, לא ניתן לנתק לחלוטין את הספקת החשמל, אולם 16 שנה מאוחר יותר, ספק אם הדברים עדיין עומדים בתוקפם. משבחר השלטון בעזה להשקיע ברקטות ובמנהרות ולא בפיתוח רשת החשמל, האחריות על כך אינה רובצת על ישראל.
באופן דומה, ניתן להצדיק את ניתוק הספקת המים. יש לקוות שלפני נקיטת צעד זה התקבלה חוות דעתם של אנשי המקצוע בנוגע להשלכות הסביבתיות על משק המים, מאחר שאם בעקבות הניתוק תוגבר השאיבה מאקוויפר החוף באמצעות בארות בשטח עזה, עלול הדבר להביא להמלחה בלתי הפיכה שלו, וזו תפגע גם בישראל.
בתקשורת פורסם דיווח – שהוכחש בהמשך על ידי מצרים – שלפיו כשהיא התכוונה לאפשר הספקה לעזה משטחה, הזהירה אותה ישראל שהמשאיות יותקפו, ועל כן סגרה את מעבר רפיח. טוב שהדיווח הוכחש, מאחר שכאן מדובר בצעד בעייתי יותר. קיימת חובה במשפט הבינלאומי לאפשר לצד שלישי ניטרלי להעביר סיוע הומניטרי גם לשטח האויב. ישראל רשאית להתנות זאת בסידורים שיבטיחו שמדובר בסיוע הומניטרי המגיע לאוכלוסייה האזרחית בלבד. בשל שליטת חמאס בעזה ואופיו המוכח של ארגון זה, לא ניתן להבטיח זאת במצב הקיים.
בהינתן מצור מוחלט על הרצועה נשאלת השאלה – מה הלאה? תושבי עזה למודי מלחמות ויש להניח שיוכלו להתקיים ימים ספורים גם ללא הספקת מים וחשמל מישראל, אבל אם הדבר יימשך, כשני מיליון תושבים יעמדו בפני אסון הומניטרי בקנה מידה שאינו דומה לשום דבר שהיכרנו. ייתכן שהדבר אינו מטריד ישראלים רבים. ניתן להבין רגש זה לאור הרצחנות הברברית שהתקבלה בצהלות שמחה ברחובות עזה, אבל מה לדעתכם יקרה כשתמונות של אלפי תינוקות פלסטינים מתים בצמא יופצו בעולם? אסון הומניטרי עלול להניע את הקהילה הבינלאומית לפעול באופן שיקשה על ישראל את המשך הפעולה להשמדת כוחו של חמאס. לפיכך, חיוני לחשוב ולפעול בשום שכל.
מכיוון שמטרת המצור לפגוע בכוחו הצבאי של חמאס ולא באוכלוסייה האזרחית, ישראל יכולה להודיע כי היא מאפשרת יציאה של תושבים מהרצועה. בשלב ראשון אפשר להגביל את היציאה לפצועים, חולים, קשישים, ילדים ונשים הרות. משום שאזור עוטף עזה מאוים על ידי רקטות, יש בסיס מוצק לטענה שישראל אינה יכולה להיערך לקליטת המפונים בשטחה. הפתרון ההגיוני ביותר הוא לגייס את מצרים לפתוח את מעבר רפיח ולקלוט את האזרחים המתפנים מעזה בשטחה. למצרים חשדנות רבה כלפי ניסיונות ליישב פלסטינים בשטחה, על כן על ישראל להבטיח לה שתאפשר חזרת המפונים לרצועה בתום הקרבות.
ד"ר לירון ליבמןעל מנת שהאוכלוסייה המעוניינת בכך תוכל להתפנות, על צה"ל להגדיר מסדרונות הומניטריים בנתיבים מוגדרים ובשעות מוגדרות, להודיע על כך לאוכלוסייה העזתית (באמצעות כרוזים, הודעות ברדיו ואמצעים אחרים) ולוודא שכוחות צה"ל מודעים לכך ואינם פועלים באופן המסכן את המתפנים.
אותם גורמים בינלאומיים המודאגים מהמצב ההומניטרי בעזה יוכלו להירתם לעזרת מצרים ולהקים בסמוך לרפיח מחנות אוהלים, בתי חולים שדה וכל הנדרש על מנת לקלוט את הנמלטים עד תום הקרבות. מזג האוויר באזור אף הוא מקל בינתיים על ההיערכות לכך. כמובן שישראל רשאית לעמוד על סידורי ביטחון שיבטיחו כי פעילי חמאס לא יימלטו בדרך זו. מלחמה מנהלים בקור רוח ותבונה, לא בהתלהמות. ניתן להילחם בנחישות נגד החמאס, ובה בעת, להמחיש כמה אנו שונים מהם.
- אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן שירת כראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל. היום עו"ד פרטי, מגשר ומרצה במכללת ספיר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
