נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז הלילה (בין חמישי לשישי) על הסכם לפירוז חמאס מנשק, שלפחות על הנייר אמור להבטיח שארגון הטרור לא יהווה עוד איום על ישראל. אלא שבדרך ליישום המתווה צפויות עוד עליות ומורדות, וכמנהגו של הממשל הנוכחי בארה"ב - גם הפעם נדחקו המחלוקות הצידה כדי להכריז על עסקה, מתוך אמונה שייפתרו בהמשך.
חטיבה 188 בדרום רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
כך, למשל, סוגיית נסיגתה של ישראל מרצועת עזה עדיין שנויה במחלוקת - כשמצד אחד בירושלים אומרים כי לא תהיה נסיגה בלי פירוז, ומצד שני בעזה אומרים שלא יהיה פירוז בלי נסיגה. נקודה בעייתית נוספת היא העובדה שהמתווה הנוכחי מדבר רק על נשק כבד - בעוד האיום המרכזי שנשקף מחמאס בימים אלה הוא דווקא אינו האיום הרקטי, אלא העובדה שלארגון הטרור יש עוד רבבות מחבלים חמושים בנשק קל ברצועה. אלה, ביום פקודה, יוכלו שוב לחולל זוועות בשליחותו.
אז מה אומר ההסכם, שעיקריו פורסמו בכמה כלי תקשורת ערביים, והיכן צפויות בעיות?
לוחות זמנים
- ההסכם קובע תקופה של 14 יום לאחר אישורו או הכרזתו, שתוקדש לבחינת מחויבות הצדדים לתנאים, ולאחריה ייקבעו לוחות הזמנים הסופיים ליישום והמעבר לשלבים המבצעיים. במהלך התקופה יופסקו התקיפות הישראליות בשטח, ותיפסק כל התקדמות צבאית לאורך "הקו הצהוב".
- במהלך התקופה הזו תותר כניסה של 600 משאיות סיוע מדי יום, שכוללות 50 משאיות דלק. כמו כן, תובטח תמיכה וסיוע לוועדה הלאומית בעזה.
- לוח הזמנים ליישום ניתן להארכה בהחלטת ועדת האימות הבינלאומית. כאן למעשה טמונה אחת הבעיות המרכזיות בהסכם: בפועל, כל עוד לא יהיו הסכמות בין ישראל לחמאס על מה קודם למה - נסיגה או פירוז - יהיה קשה להוציאו לפועל.
תובטח תמיכה וסיוע לוועדה הלאומית בעזה. כינוס מועצת השלום
(צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)
נשק כבד, תשתיות צבאיות וביטחון
- צעדי איסוף הנשק יוגבלו אך ורק לנשק כבד, ולא יכללו סוגי נשק אחרים. זוהי נקודה בעייתית מרכזית במתווה: לארגון הטרור ממילא לא נשארו הרבה רקטות, ומנגד לאנשיו נותרו ככל הנראה עוד מאגרים גדולים של נשק קל, שלא ייאסף, ואיתו הם יוכלו בקלות להטיל אימתם על האוכלוסייה העזתית ועל השלטונות.
- הוועדה הלאומית לניהול עזה (ממשלת הטכנוקרטים) היא הגוף היחיד המוסמך לארגן את איסוף הנשק, בפיקוח בינלאומי. הוועדה הלאומית לבדה תהיה אחראית על התחזוקה, האחסון והשליטה בנשק. בחלק מכלי התקשורת הערביים צוין כי הוועדה הלאומית לא תפעל בוואקום, אלא תאסוף את הנשק "בשיתוף פעולה עם הארגונים הפלסטיניים" - כלומר, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור אחרים. בפועל, הנשק הכבד אמנם נלקח מארגוני הטרור, אך נשאר בעזה בידיים פלסטיניות - בין אם ממשלת הטכנוקרטים ובין אם גורם אחר - וגם יש להם השפעה מרכזית על התהליך.
- תהליך פירוק, ריכוז ואחסון הנשק הכבד (וכן המנהרות, מחסני הנשק ואתרי הייצור) יבוצע בהדרגה ובשלבים. תהליך זה יחל רק לאחר השלמת השלב הראשון במלואו, מילוי שאר התחייבויות פרוטוקול שארם א-שייח, וכניסת הוועדה הלאומית ופריסת כוח הייצוב הבינלאומי. כלומר, עד שייאסף הנשק בפועל ייקח עוד זמן רב.
- התהליך ופירוק התשתיות יפוקחו ויאומתו על ידי ועדת אימות בינלאומית מיוחדת ומנגנון ניטור (כוח ייצוב בינלאומי).
- ההסכם קובע במפורש כי בשום שלב לא יועבר או יימסר נשק לישראל או לגורמים שאינם פלסטינים.
- באשר למנגנוני ביטחון ומיליציות אחרות ברצועה, ההסכם קובע כי תהיה חתימה על הסכם למניעת תצוגות צבאיות ופעולות תגמול גם מטעמן. קבוצות חמושות ומיליציות יפורקו במקביל ולפי לוח זמנים מוסכם. לפי חלק מכלי התקשורת הערביים, אנשי ביטחון מוסמכים ישולבו במוסדות, אך חברי מיליציות לא ישולבו בשירותי הביטחון בעזה. זה עלול להיות פער נוסף שיכול להביא לפיצוץ המתווה בשלב היישום, שכן חמאס למשל צפוי להתעקש שאנשיו ישולבו במנגנונים החדשים תחת כובע "אזרחי".
נסיגה ישראלית
- המתווה קובע כי ההסדרים יתבצעו במקביל לנסיגה ישראלית הדרגתית מאזורי השליטה בעזה. מה קודם למה, כאמור, נמצא עדיין במחלוקת.
- הטיפול בסוגיית הנשק ויישום ההסכם אינם הליך נפרד - אלא קשורים, ומתנים תהליך פוליטי שמבטיח הגדרה עצמית והקמת מדינה פלסטינית. זוהי עוד משוכה דרמטית: סביר להניח שממשלת ישראל תסרב לאשר סעיף שמקשר את פירוז עזה להקמת מדינה פלסטינית, וזהו עוד פער שהממשל האמריקני כנראה "דחק הצידה".
בהמשך צה"ל אמור לסגת. בטונדות בקו הצהוב בעזה
(צילום: REUTERS/Ebrahim Hajjaj)
ממשלת הטכנוקרטים
- האחריות האזרחית והביטחונית על רצועת עזה תועבר לוועדה הלאומית לניהול עזה, שבה ישנם גם גורמים שמזוהים עם הרשות הפלסטינית.
- הוועדה תפעיל את המוסדות והשירותים הציבוריים בעזה ותערוך ביקורת מקיפה של העניינים הפיננסיים והמנהליים שלהם.
- ההסכם קובע גם כי תובטח אי-התערבות בעבודתה של הוועדה הלאומית במהלך תקופת המעבר.
