במשך דקות ארוכות הביטו האחים ירוס וגטאסו זלקה בפתקים שנתלו על חלון הוויטרינה של סניף "פיצה האט" שבו עבד אחיהם הצעיר ימנו זלקה ז"ל. הם קראו אותם אחד-אחד, מנסים לא לפספס אף אות. זו לא הפעם הראשונה שלהם בזירה שבה נאבק אחיהם באלה שהיכו ודקרו אותו, אך בכל פעם הם מגלים עוד מילות נחמה שהוצמדו לחלון. פרט למסיבת עיתונאים קצרה, כמעט שבועיים שהמשפחה שתקה. היא אפילו לא אפשרה כניסת לתקשורת לאוהל האבלים במהלך השבעה. היום (שלישי), אחרי שהמשטרה עצרה את כלל 19 המעורבים בתקיפה שהובילה לרצח אחיהם, הם מדברים על ציפיותיהם ממערכת המשפט, ועל מי שהיה ימנו זלקה.
ריאיון עם האחים זלקה
(צילום: ליאת לרנר)
5 צפייה בגלריה
ימנו זלקה ז"ל והאנדרטה מחוץ לפיצרייה
(צילום: דנה קופל, שימוש לפי סעיף 27א' בחוק זכויות יוצרים)
"זכיתי באח מדהים ואנחנו רוצים להשמיע את הקול שלו", מספרת ירוס, "בא לי שיכירו את הנדיבות שלו, שיזכרו שהוא היה ילד טוב ומרגש. גם בסרטונים שנשארו לנו אפשר לראות את זה. אם אחשוב עליו יותר מדי אתחיל לבכות. מה יקרה אם האחים הקטנים שלי יגדלו ויהיו דומים לו? איך אני אוכל להסתכל עליהם?".
גטאסו: "זה מצחיק כי אני משרת במילואים, ולמעשה הייתי במילואים בערב של הרצח. חשבתי שאם אמא שלי תבכה באיזשהו שלב בחיים, זה יהיה כי אני או הבני דודים שלנו ייהרגו במלחמה. בסוף היא בוכה כי הבן שלה נרצח במרכז הארץ".
בערב יום העצמאות עבד זלקה במשמרת בפיצרייה. חבורת נערים וילדים השתוללה שם והתיזה ספריי שלג. הוא ביקש מהם להפסיק, הרוחות התחממו, הם הבטיחו לחזור. כעבור זמן מה הם אכן חזרו, ובאירוע שנתפס במצלמת אבטחה הם תועדו מכים אותו שוב ושוב, ואחד מהם גם דוקר אותו, פציעה שבגינה ימות זלקה כעבור יומיים.
"הוא הלך לעשות כמה שקלים ולחזור הביתה", מוסיפה ירוס. "הוא רצה לעשות סגירה כמו שצריך ובסוף נרצח. הוא לא יביא יותר לאחים הקטנים פיצה, הוא לא יהיה בחופה שלי או ישמור על הילדים שלי. הכאב הוא עמוק. איבדנו אח בצורה הכי מזעזעת ועל שום דבר. אני לא יודעת אם נצליח להתמודד עם זה מתישהו".
את ערב יום העצמאות גטסאו התחיל כאמור עם חבריו ליחידה. "אחותי התקשרה אליי ואמרה שימנו בבית חולים", הוא מספר. "עליתי על מונית ונסעתי לבית החולים. זה רגע קשה, ממקום חי של שמחה אתה עובר לצד השני של העולם. היה קשה לחכות שם בזמן שניתחו אותו".
הפגנה מחוץ לדיון בהארכת מעצר החשודים
(צילום: ליאור שרון)
ירוס: "ההורים שלנו שבורים. זה מעבר ללאבד ילד. זו גם הדרך שבה זה קרה. האדישות הנוראית שם מעלה המון תהיות וכאב. גם לך תסביר לשני האחים הקטנים שהוא נרצח. ביום של הלוויה לאחד מהם היה יום הולדת 7 והוא שאל למה כולם עצובים.
"אני מאמינה בשקיפות, וסיפרתי להם מה שקרה בעדינות ככל האפשר. הם מטופלים רגשית ובעזרת השם יהיה להם גם טיפול פסיכולוגי. לאט לאט סיפרנו להם שהמצב לא הכי טוב ושצריך להתפלל עליו. בסוף אימא ואני סיפרנו להם שהוא לא איתנו, שהוא לא בעולם הזה. הם שואלים אם ימצאו את מי שעשו לו את זה ואני עונה שבעזרת השם יימצאו אותם והם יקבלו את העונש המקסימלי, כי אסור שיטאטאו את זה מתחת לשולחן".
"הרוצח ידע איפה לדקור"
בהתחלה הם לא רצו לראות את סרטון הרצח. ירוס ראתה אותו בטעות כשגללה בטלפון והוא קפץ לה. "היו שם שתי תמונות מטורפות שלו כל כך פגיע", היא מספרת. "אמרתי 'אימאל'ה, פוגעים באח שלי'. היה לי סופר קשה. חשבתי על זה כל השבעה. איך זה הגיוני שזה הבן אדם הכי טוב, ואף אחד לא מוכן לתת לו יד ולנסות להרים אותו?".
אחרי סיום השבעה היא מחפשת עוד סרטונים, עוד זוויות, למרות שברור לה שמדובר בתיעוד קשה והיא תצטרך לצפות בו בליווי מישהו. "חשוב לי להבין מה היה שם", היא מסבירה. "חשוב לי לדעת מי היה נגד מי באירוע בשביל באמת להתמודד איתו".
תיעוד הרצח
(צילום: לפי27א' מתוך חוק זכויות יוצרים )
בסוף גם גטסאו צפה בסרטון. "רואים שם משהו מתוכנן מאוד", הוא אומר. "הם ידעו להקיף אותו. אלה פושעים שידעו מה הם עושים. רואים שהוא דיבר איתם, ואז יש את רגע הדחיפה. שם הכול מתחיל עד שהרוצח בא עם הסכין. הוא ידע איפה לדקור בצורה כזאת שזה יגמור עליו".
ירוס: "גם כשהוא מוטל על הרצפה וממשיכים להכות אותו הוא נאבק על החיים שלו, ואנשים עומדים בצד. מסתכלים, חלקם מצלמים. זה מרתיח. איך זה הגיוני שאנשים לא מרימים טלפון למשטרה ומדווחים שמישהו נדקר? אפילו באנונימיות. אף אחד לא יכול לעשות את זה? הלוואי שרק מישהו אחד היה מתקשר דקה לפני. אולי היה נשאר לו מיליליטר אחד של דם שיכול להציל אותו? למה אתם עומדים שם לידו? כל כך קשה להרים שיחה?".
גטסאו תוהה מדוע לא הייתה באזור ניידת משטרה: "תסתכלו על כל האזור הזה. למה אין פה איזושהי חשיבה? יש פה המון שאלות".
אמש כאמור הודיעה המשטרה שסיימה את חקירת הרצח. האחים זלקה מספרים שהמשטרה הייתה איתם בקשר רציף מאז תחילת החקירה ועדכנה בכל מהלך. למרות זאת, קשה להם עם העובדה שלא כל המעורבים חשודים בסעיף רצח, קל וחומר יואשמו בו. לדבריהם, הם יילחמו כדי שיחמירו בעונשיהם של התוקפים.
אתמול הם נחשפו להתבטאות של חבר מועצת העיר הרצליה, רפי קדושים, שאמר בדיון בוועדה בכנסת שהנערים לא ניסו לרצוח אלא רק לדקור את ימנו. ירוס: "חוצפה להגיד דבר כזה. הוא אשכרה מעודד את זה ואומר 'תמשיכו'. אם מדברים ככה אז וואלה, השבוע בטח יהיה איזה רצח. אח שלנו לא 'נדקר', הוא 'נרצח'. אם הוא היה רק נדקר, לפחות היה בחיים".
ירוס זלקה וההנצחה על חלון הפיצרייה בפתח תקווה:
עוד שתי התבטאויות מקוממות במיוחד שמעה המשפחה אחרי הרצח. האחת של המפכ"ל דני לוי, שביקר את המשפחה ואמר: "פוסט קורונה, פוסט מלחמה, נערים לא היו במסגרות. הכול מתפרץ", ושל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שאמר שאי אפשר להעמיד ניידת ליד כל פיצרייה.
בן גביר הגיע לנחם?
"לא. הוא התקשר, הביע תנחומים ואמר שהוא רוצה לבוא. אמרנו לו כמובן, אבל בלי מצלמות. הוא התקשר למחרת ורצה להגיע ב-23:00. אמרנו לו שהילדים ישנים כבר מ-21:00. אם מספר 1 ומספר 2 במשטרה אומרים את הדברים האלה, צריך לשנות את המציאות. תיקחו אחריות בלי לחפש תירוצים.
"במקום לדבר, המפכ"ל והשר בן גביר צריכים לעסוק בעשייה. מעניין אתכם לעזור לנו? תתחילו בהחמרת העונשים. ילד בן 12 יוצא עם סכין, איך זה הגיוני שהחוק מגן עליו? איך זה הגיוני שהמשטרה שולחת שוטרים לבית של העבריינים מחשש שתתקיים שם הפגנה, אבל ביום העצמאות הם לא חששו שיקרה משהו? אני מתפללת שיחמירו עם הענישה. העבריינים הצעירים האלה יותר גרועים מהנוחבות, כי הם מהעם שלנו".
גטסאו: "אני חושב שכעם, יש פה דרישה שחייבים החמרה של העונשים לנערים. היום הם מבינים טוב מאוד שאם הם קטינים - הם ייצאו מזה. זה מטריף. אם לא נחמיר את הענישה לקטינים אנחנו נהיה בבעיה".
ירוס: "ההורים של החשודים לכאורה עזרו למצוא להם דירות מסתור. אמא שלי אפילו לא יכולה לשאול את הבן שלה אם הוא אכל או שתה. אגיד את זה כאן: אל תבואו אלינו. פשוט תתחילו לחוקק חוקים. תטפלו בתופעת כנופיות הנוער בארץ".
"מבקשים מהציבור להירתם"
הם יוצאים עכשיו למאבק כדי לוודא שכל מי שהיה קשור לרצח אחיהם ישלם מחיר ראוי. "שום דבר כבר לא יחזיר אותו אבל זה נוגע לכל האזרחים במדינה", אומר גטסאו, "אם לא נצעק את הצעקה בשביל למנוע את הרצח הבא, אנחנו בבעיה. לכן אנחנו מבקשים מהעם להירתם לעניין, ושזה יהיה קרוב לליבם".
כפי שפורסם ב-ynet, נגד אחד החשודים הוגש בעבר כתב אישום בגין תקיפה, וגם אחרים היו מעורבים בפשעים. ירוס וגטסאו מזכירים שוב ושוב שלדעתם לא מדובר ילדים, אלא ברוצחים.
ימנו הכיר אותם? הוא דיבר פעם על החבורה הזאת?
ירוס: "ימנו לא הכיר אותם. מי כן הכירה אותם? משטרת ישראל. עובדה שבזמן שאנחנו ישבנו שבעה, הם עשו פעולות (לשיבוש החקירה, ר"ר). אלה לא ילדים חמודים שבאו לאכול פיצה. אלה עבריינים שאי אפשר להעיר להם. ואם החוק מגן עליהם, איך הורים יכולים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר או לבלות? אתמול היה ל"ג בעומר והיו חרדות. הילד יצא? עם מי הוא יהיה? ואולי הוא לא יחזור?".
גטאסו: "אם ישחררו את החשודים כי הם קטינים, שאף אחד לא יהיה מופתע כשיתרחש עוד רצח. אנחנו פועלים בכמה צירים - בציר משפטי ובציר ציבורי של עשייה חברתית, שזה שיחות על המקרה בבתי ספר, בתנועות נוער ועם ילדים קטנים".
