תמונה מאשדוד בשבוע שעבר העלתה ממעמקי זיכרוני חידון מקומי לתנ"ך לפני עשרות שנים, כאשר הייתי תלמידת תיכון. התנהלותו של האיש הנושא בתואר "השר לביטחון פנים" כלפי עצורי המשט לעזה הקפיצה במוחי את השאלה שהכשילה אותי – שלוש מצוות שקשורות לשקיעת השמש. מבט קצר יגלה שבנוסף לעיתוי שמחבר ביניהן, שלושתן דורשות מבעל כוח לנהוג בכבוד כלפי מי שנתון למרותו. הפער בין המצוות הללו והתמונה ההיא מעורר מחשבות קשות על ישראל בימינו.
ובכן, לא זכרתי שכאשר אדם מוצא להורג, חובה להוריד את גופתו מהעץ לפני רדת הלילה (דברים כ"א 22-23). אפילו מי שנמצא אשם בגרוע שבפשעים, ונענש בחומרה המרבית, יש לנהוג בגופתו בכבוד ולא לבזותה. ענישה חיונית, שכן בהיעדר כללים ואכיפה - הכול פרוץ, וחברה לא יכולה לתפקד. השפלה? בשום אופן. היא חותרת תחת כבודו של מי שנברא בצלם, ופוגעת גם במשפילים.
המראה של עשרות עצורים כורעים כפותים על הקרקע, ישבניהם מורמים אל על ועיניהם מכוסות, בעוד חבר קבינט מצטלם לצידם לצלילי "התקווה", הזכירה לי את הכישלון ההוא שלי, ואיתו את שתי המצוות שזכרתי. גם הן מעמידות במרכז את היחס כלפי מי שחסר כוח, ותלוי ברצונם של אחרים.
מצווה אחת קובעת את החובה לשלם לשכיר יום לפני רדת הלילה (ויקרא י"ט, 13, דברים כ"ד, 15). מי ששפר עליו מזלו ויש ביכולתו להעסיק עובדים, אסור לו להלין את השכר של מי שמתפרנס בקושי, ובמשתמע - אל לו לנצל את מעמדו וכוחו, ולפגוע בכל דרך אחרת בחלשים, התלויים בו לקיומם. אין זה המקום להרחיב על מקרים בהם עובדים מוחלשים נאלצו להגיע לבית הדין לעבודה כדי לקבל את זכויותיהם מידי בכירים, בהתאם לחוק ולפי רוח התורה. אפשר רק לדמיין מה יעלה בגורלם של קשיי היום הללו אם תתגשם תוכנית הקואליציה, על חשודיה, נאשמיה ומורשעיה, לשליטה פוליטית במינוי שופטים.
המצווה השלישית (שמות כ"ב 25-26, דברים כ"ד 12-13) קובעת שמי שמעילו נלקח ממנו כמשכון כנגד חוב, וזה בגדו היחיד, יש להחזירו לידיו למשך הלילה, כדי שלא יהיה לו קר, והרי עוד הוכחה שחמלה ואנושיות הן יסוד מוסד ביהדות מזה אלפי שנים. אבל במדינת היהודים, אי-השוויון גדול בהשוואה לרוב העולם המפותח, תקציבי הרווחה מקוצצים, הפריפריה מוזנחת. קר להם? שיתמודדו.
טובה הרצלמעולם לא היו בממשלה כל כך הרבה חברים שטוענים שהם פועלים מטעם התורה. אך לאור היחס לקיום שלוש המצוות הללו, דומה שישראל מעולם לא הייתה כל כך רחוקה מערכי היהדות. אנחנו מתהדרים בהיותנו "עם הספר", ואפילו עורכים חידונים אודותיו. אך אין די בידיעה יבשה של הפסוקים, ואנחנו נדרשים לאמץ את העמדות המוסריות שהם מבטאים. ראוי להבין כמה התרחקנו מהן, ולהכיר באמת: הבריונות מחליפה את האוריינות, וכוח תופס את מקומם של הלב והמוח.
טובה הרצל היא שגרירה בדימוס
