"ישראל תפנה את ההריסות מעזה ותשלם מיליארדים" - כך נחשף הבוקר ב-ynet. זה בלתי נתפס, אנחנו נשלם על פינוי ההריסות. משלם המיסים הישראלי יממן את הנזק שהביאו על עצמם העזתים. אולי נשלם גם על הטנדרים של חמאס שנהרסו? לאן זה עוד יתדרדר? נשלם משכורות לנוח'בות? ממשלת "ימין על מלא" תממן לעזתים את נזקי הטרור שהביאו על עצמם, כמה עלוב.
1 צפייה בגלריה
(צילום: אוליבייה פיטוסי, רפי קוץ)
שלושת הב"תים – ביבי, בן גביר ובצלאל, כפרודיה נלעגת על שלושת הב"תים הנצחיים: באך, בטהובן וברהמס רק בלי הגאונות של ההם ובלי הכישרון. מה אומרים לעצמם ב.ב.ב.? למה הם חושבים שאנחנו אמורים לשלם על זה? אם אין מי שישלם על זה אז שיישאר ככה, אנדרטה לחורבן ותזכורת קבועה לפלסטינים ולכל השאר באזור - זה מה קורה למי שתוקף את ישראל. טוב שבטול-כרם, בקלקיליה ובשאר הערים והכפרים ביהודה ובשומרון, יזכרו היטב את המחיר. תרחיש של התקפה על ישוב ישראלי ממזרח או ממערב לגדר ההפרדה אינו מופרך, והם צריכים לדעת שבמקרה כזה הישובים שלהם יראו כמו שעזה נראית היום.
אם המשפט מאיים להרחיק את הכיסא אז נשרוף את המועדון ונניח ראש של סוס במיטה של הנשיא בצורה של הצעה שאי אפשר לסרב לה: אתם תתנו לי חנינה, ואני בתמורה אסכים שתבטלו את המשפט נגדי. ואם לא תתנו? רק תיזכרו איך ברומא אצל נירון זה נגמר
לא האויבים מבחוץ הם הסכנה הגדולה למדינה, הריקבון הפנימי הוא המסוכן ביותר. זה תמיד ככה, אימפריות נופלות בגלל שנרקבו מבפנים – רומא בימים ההם וברה"מ בתקופתנו. מהמעצמה נותרת רק הקליפה המפוארת, בפנים הכול מתפורר. השלטון רקוב, חלוקת שלל של ג'ובים לחנפנים חסרי יכולת וחסרי עמוד שדרה, היצמדות אובססיבית לשלטון ולשררה בכל מחיר, מכירת חיסול של כל ערך שאיננו אחד משלושת הכ"פים. התבהמות היא חלק מהתהליך – גסות רוח, שפת ביבים, הכול מהמקפצה, שום מבוכה להיפך - "אנחנו בהמות וגמרנו להתנצל על זה". השלטון וכל האנשים שמתפרנסים ממנו מחוללים את כל הגועל נפש הזה כדי לשמר אותו ואת עצמם, הם המכניזם של הריקבון, הם השיטה והמנגנון, הם הטרמיטים שמכרסמים את שלד הספינה. הם משמינים והספינה טובעת.
גלעד שרון בפודקאסט "120 ואחת" עם מורן אזולאיגלעד שרוןצילום: אביגיל עוזי
בעדר כבשים יש משכוכית, זו הכבשה שהולכת בראש העדר ואחריה שאר הכבשים. ומי הוא שמוליך את מצעד ההתבהמוּת במדינה? זה מי שמינה לשר בכיר את מוביל מצעד "הבהמות" נגד להט"בים, זה שמינה רכיכות לשרים, ומינה מתרפסים, וגסי רוח. המטרה לדבוק בכיסא, וכל האמצעים כשרים: אם צריך לקנות את מפלגות החרדים, אז שיהיה חוק השתמטות, ולמי אכפת מהחיילים. ואם משפחות החטופים מציקות, סימן קטן נגדן ומיד מושלכת ביצה על אבא של חטופה מחוץ לסניף המפלגה – האספסוף מבין רמזים. ובגלל שהוא יודע בדיוק מה היה, לא תהיה ועדת חקירה, ושיקפצו הנפגעים וכל המדינה.
ואם המשפט מאיים להרחיק את הכיסא ולקרב את הליזול, אז נשרוף את המועדון, ונתחנן לעזרה ממדינה זרה, ונניח ראש של סוס במיטה של הנשיא בצורה של הצעה שאי אפשר לסרב לה: אתם תתנו לי חנינה, ואני בתמורה אסכים שתבטלו את המשפט נגדי. ואם לא תתנו? רק תיזכרו איך ברומא אצל נירון זה נגמר.