בתחילת יוני האחרון אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית הטבות מס ל-58 יישובים ביהודה ושומרון (רשימה שהתרחבה מאז ל-64 יישובים ברשימה הסופית שפרסמה רשות המסים). החוק חולל סערה פוליטית בוועדת הכספים, אחרי שראשי יישובי קו העימות בצפון טענו כי הובטחה להם תוספת מקבילה של 4% לזיכוי המס שלהם באותו מהלך חקיקתי - הבטחה שבסופו של דבר לא מומשה, בעוד שהמהלך ליהודה ושומרון כן קודם. אבל הוויכוח הפוליטי בין אזורי הגבול מפספס את האתגר האמיתי איתו מתמודדות כל משפחות הספר, במנותק מהגבול המסוים בו הן גרות.
משוריינים צבאיים בצפון
(צילום: שאול גולן)
משפחה שבוחרת לבנות את ביתה ביישוב סמוך לגבול אינה מקבלת רק נוף פתוח ושכר דירה נמוך יותר. היא מקבלת גם מרחק משירותי רפואה, תחבורה ציבורית דלילה ולעיתים לא קיימת, פחות אפשרויות חינוך ופנאי — ואיום ביטחוני שהופך לחלק משגרת החיים. הטבות המס הניתנות ליישובים האלה אינן מתנה. הן הדרך של המדינה לשאת בחלק מן המחיר.
המחיר מתחיל בדברים היומיומיים ביותר. רופא ילדים ושירותים רפואיים בסיסיים אינם תמיד זמינים בקרבת מקום, וכל מחלה מורכבת מחייבת נסיעות תכופות לעיר הגדולה. גם רכב פרטי אינו מותרות. צעיר שעובר ליישוב גבול עשוי אמנם לחסוך בשכר הדירה, אבל את החיסכון הוא ישלם ברכישת רכב, בדלק ובשעות ארוכות על הכביש. הפער נמשך בתחומי החינוך, התרבות והרווחה. ילדים נוסעים מרחקים גדולים לבית הספר, ולאחר מכן נדרשים לנסוע שוב כדי להשתתף בחוג או בפעילות העשרה - אם אלה בכלל קיימים.
צורך לאומי וביטחוני
אפשר היה לומר שכך פועל השוק: החיים בפריפריה זולים יותר, אך השירותים בה מצומצמים יותר. אלא שהחיים בגבולות המדינה אינם רק בחירה צרכנית. קיומן של קהילות חזקות לאורך הגבול הוא צורך לאומי וביטחוני. המדינה מבקשת ממשפחות לחיות שם, לגדל ילדים, לקיים חקלאות, חינוך וקהילה - ולעיתים להמשיך לעשות זאת גם תחת ירי, חדירות, פינוי ואי-ודאות.
הטבת מס לא תפצה על מלוא המחיר שמשלמות קהילות הגבול. היא כן תבטא הכרה ואחריות ותאפשר להן לבנות עתיד בתוך מציאות כלכלית יציבה
הטבות המס ליישובים מוטבים אמנם מוסדרות בפקודת מס הכנסה, אך הרחבות הנוגעות לקבוצות מסוימות של יישובי גבול עדיין נקבעות כהוראות שעה. מכורה שבבקעת הירדן, לדוגמה, לא נכללה במשך שנים במפת הטבות המס. רק השנה היא צורפה, לצד יישובים נוספים באזור, להטבה בשיעור של 7%, שהוחלה רטרואקטיבית מינואר. אלא שכבר במועד אישורה נקבע כי תוקפה יסתיים בסוף 2027.
עבור תושבי מכורה, חוסר הוודאות אינו שאלה תיאורטית. המדינה מכירה במחיר הכרוך בחיים ביישוב מאוים ומרוחק ואף מעניקה הטבה בפועל, אך אינה מאפשרת למשפחות ולעסקים לדעת אם יוכלו להסתמך עליה לאורך זמן. משפחה אינה יכולה לתכנן מעבר או רכישת בית, ועסק אינו יכול לחשב השקעה ארוכת טווח, על בסיס הטבה שעתידה תלוי במאבק פוליטי נוסף.
תירא-אל כהןלמדיניות קבועה יש גם משמעות מאקרו־כלכלית. כאשר כללי המשחק ידועים לשנים קדימה, השוק כולו מתארגן סביבם: יזמים מתכננים בנייה, עסקים מחשבים כדאיות, מעסיקים מגייסים עובדים ומשפחות משתקעות. כך הופכת הטבת המס ממענה נקודתי למנוף של צמיחה אזורית. כאשר היא תלויה בכל פעם בוועדה, בהוראת שעה או במאבק פוליטי מחודש, השוק אינו מתמחר אותה כמציאות יציבה — ולכן גם השפעתה נשארת מוגבלת. המדינה ממילא מקצה את הכסף; השאלה היא אם תהיה זו הוצאה זמנית, או השקעה שתניע בעקבותיה הון פרטי, תעסוקה ופיתוח.
הטבת מס לא תפצה על מלוא המחיר שמשלמות קהילות הגבול. היא כן תבטא הכרה ואחריות ותאפשר להן לבנות עתיד בתוך מציאות כלכלית יציבה. קהילות גבול חזקות אינן אינטרס מגזרי ואינן הבטחת בחירות. הן רכיב יסודי בחוסנה של מדינת ישראל.
תירא אל כהן היא נשיאת ומייסדת "קדמה - התיישבות צעירים"
