3 צפייה בגלריה
צילום מקיבוץ מירב לאחר הירי לעברם
צילום מקיבוץ מירב לאחר הירי לעברם
קיבוץ מירב לאחר אירוע ירי בתחילת החודש
(צילום: קיבוץ מירב)
חברי קיבוץ מירב השוכן במורדות הגלבוע, ליד קו התפר, סובלים בחודשיים האחרונים מירי על בתיהם מכיוון תחומי הרשות הפלסטינית. ביוזמה מיוחדת, שלחו התושבים מכתב בערבית לתושבי כפר ג'ילבון הסמוך - ודרשו מהם לפעול כדי שהמקרים לא יישנו.
הקיבוץ הוקם ב-1982 על רכס הגלבוע, וחיות בו 140 משפחות ויותר מאלף נפשות. הוא הוקם כיישוב זמני באזור כפר מלכישוע, וחמש שנים מאוחר יותר עבר למיקומו הנוכחי - סמוך לכפר ג'ילבון. בשנת 2001 חוו לראשונה חברי הקיבוץ ירי מכיוון הכפר, ועליזה מלכה - חניכה בת 16 בבית הילד בקיבוץ - נפצעה אנושות ונפטרה בדרכה לבית החולים.
3 צפייה בגלריה
קליעים שנורו מצפון השמורון לעבר קיבוץ מירב
קליעים שנורו מצפון השמורון לעבר קיבוץ מירב
חור שנוצר מקליע שפגע בבית בקיבוץ מירב
3 צפייה בגלריה
המכתב של קיבוץ מירב להפסקת הירי על בתי התושבים לשכניהם הפלסטינים
המכתב של קיבוץ מירב להפסקת הירי על בתי התושבים לשכניהם הפלסטינים
המכתב של חברי קיבוץ מירב לשכניהם שמעבר לגדר
"לאחר הקמת גדר ההפרדה, החיים במירב היו שקטים ונעימים - עד לפסח האחרון", סיפר יו"ר קיבוץ מירב אלי שריר, "התחיל להתבצע ירי בתדירות של כל כמה ימים מכיוון הכפר ג'ילבון, זה הפך למשהו מטריד, מאיים ומשבש שיגרה. באחת השבתות, בזמן סעודת השבת, הותקפנו במטחי ירי. הילדים נשכבו על הרצפה, הייתה בהלה ופאניקה - והכול בזמן ערב שבת". בהמשך, על פי שריר, חזר על עצמו האירוע בשעות משתנות. "כמה בתים ספגו קליעים, ונוצרה תחושה קשה", הוא ציין.
הקיבוץ מתפרנס משטחי חקלאות נרחבים ומגדל תמרים ומנגו, ומעסיק בין 15 ל-70 עובדים פלסטינים בשיא, כולם תושבי כפרים בנפת ג'נין שאושרו לעבוד בישראל על ידי גורמי הביטחון. "יש לחץ מצד חברי הקיבוץ שטוענים שלא ייתכן שבערב יורים עלינו, ובבוקר אנו מפרנסים את שכניהם של המחבלים שעשו זאת", סיפר שריר, "היו גם דרישות להפסיק לאלתר את העסקת הפלסטינים אצלנו".
עם זאת, הוא הדגיש כי בקיבוץ החליטו לא לוותר על ההזדמנות לדו קיום. "החלטנו שאנחנו לא מפטרים אותם. אנחנו מכירים אותם הרבה מאוד שנים, והיו תקופות בעבר שביקרנו אצלם באירועים משפחתיים, לפני שנהיה מסוכן. עזרנו להם בנושאים הומניטריים, כשילד פלסטיני נפגע היינו לצד המשפחה וסייענו בטיפול רפואי. הבאנו להם אוכל בימים קשים של סגרים עשינו הכול כדי ליצור שכנות טובה. לאחר מכן התקבלה ההחלטה לעשות את הצעד המיוחד הזה - לכתוב מכתב בערבית ולהפיץ אותו דרך העובדים בין תושבי הכפר ג'ילבון", סיכם שריר.