הוא ככל הנראה מאחרוני אנשי המחתרות שיציינו בעוד כמה ימים את המעצר ההמוני של הנהגת היישוב היהודי, ובתוכם אלפי לוחמי, מגיני ופעילי המחתרות, בפעולת המעצר המקיפה והנרחבת ביותר של המנדט הבריטי. פעולה שזכתה לכינוי - "השבת השחורה". המטרה הייתה לרסק את כוחן הצבאי של המחתרות - ובראשן הפלמ"ח - ולעצור את הנהגת היישוב, כתגובה ישירה להסלמה בפעולות החבלה של תנועת המרי העברי נגד שלטונות המנדט, ששיאן היה במבצע "ליל הגשרים".
שבתאי משולם, שיחגוג בעוד חודשיים יום הולדת 97, הוא אחד מאחרוני הנערים הלוחמים החיים, חברי המתחרות היהודיות, שנשלפו מבתיהם בבוקר של שבת 29 ביוני 1946 - עוכבו לחקירה, הושמו בחדרי החקירות של הבולשת האנגלית, ובהמשך גם נשלחו למחנות המעצר הקשוחים שהחזיק הצבא הבריטי.
שבתאי משולם: "בעיניי לשתוק ולא לדבר הפתרון היחידי"
(צילום: באדיבות המשפחה)
הוא נולד בסלוניקי שביוון, ועלה עם הוריו בשנת 1933 לישראל לאחר שהתחילו רדיפות של היהודים. משולם, ממרומי גילו, מצליח לשחזר בשפה רהוטה ובסגנון קולח, את הדרמה שהתחוללה באותו הבוקר, בדירת השיכון הצנועה של הוריו בתל אביב.
"אבא שלי הגיע עם 10 לירות בכיס ועם תעודת חשמלאי", הוא מספר, "התיישבנו בתל אביב, בשכונת פלורנטין. הכל היה ריק והתחלנו לגור שם. למדתי בביה"ס תחכמוני, שהיה ביה"ס דתי למרות שלא הייתי דתי. בגמר הלימודים התחלתי ללמוד בערב והצטרפתי ל'נוער העובד', לקן שברחוב טשרניחובסקי. אחראי הקן היה שמעון פרסקי (לימים פרס), הוא נראה כאחד הנערים שם. יהושע רוזין (לימים 'מר כדורסל' ואחד מבכירי המאמנים בישראל) היה מאמן הכדורסל שלי".
משולם מסביר כי למחתרת הצטרף עוד בהיותו נער. "נשבעתי להגנה כבר בגיל 15 וחצי. גרנו ברחוב הקישון 52, ואז פתאום בשבת בבוקר נוקשים לנו בדלת", הוא משחזר. "ההורים פתחו את הדלת, שאלו אותם אם גר פה שבתאי משולם, ואמרו לי לבוא איתם. היו שם רק כלנית (כינוי לחייל בריטי חובש כומתה אדומה - י"מ) ובלש. מאחוריי צעד החייל הבריטי, ובכל רגע היכה על גבי בקת הרובה, כדי שאחיש את צעדיי שהיו עדיין קטנים, איטיים וכואבים בגלל פציעתי לפני כמה חודשים בפעולה אחרת".
"הם לקחו אותי לרחוב יפו בתל אביב, למשרד הרישוי של הבריטים. בחצר ישבו קבוצות של חיילים. הכניסו אותי לחדר החקירות, הושיבו אותי מול אלבומים והראו לי תמונות. שאלו אותי אם אני מכיר מישהו מהם, ואם אני בתנועת נוער. אמרתי שאני בתנועת הנוער העובד. החלטתי שגם אם אזהה חלק מאנשי ההגנה והלוחמים בתמונות, לא אסגיר אותם", הוא מתאר.
לדבריו, "הייתי בהגנה כבר מגיל 15 וחצי, הכרתי גם חברים שהיו באצ"ל ובלח"י, ולא הזכרתי אותם במיל. עשיתי את עצמי קטן ולא גדול, אמרתי להם שהייתי במכבי ובנוער העובד, 'מה אתם רוצים ממני?'. הייתי עם ההורים שלי ועשיתי את עצמי מטומטם. מה היה קורה אם היו מאיימים עליי במעצר או במכות או במשהו אחר? הייתי שותק. בעיניי לשתוק ולא לדבר הפתרון היחידי. הגעתי נחוש לא להסגיר אף אחד. היה הסזון (כינוי למאבק ההגנה נגד האצ"ל; י"מ), וידעתי שאני לא צריך לעזור לבריטים. הם חשבו שיישארו כאן לנצח, והם לא נשארו. ידעתי שיום אחד תהיה לנו מדינה".
משולם מספר כי הוא שוחרר כבר באותו היום. "הם התלחשו עד ששלחו אותי הביתה. אמרו לי ללכת מכאן, הם חיפשו דגים שמנים והבינו שלא יוציאו ממני מידע. חיפשו את מנהיגי היישוב. לא חקרו אותי באלימות, המזל שלנו שהיו לנו בריטים ולא כאלה ממדינות אחרות. דיברו איתי בעברית, ולא פחדתי מכלום". לדבריו, "אבא שלי התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, היה לו מזל שנשלח למצרים ולא לאירופה. שאלו אם אני מכיר אנשים, סיפרתי להם שאני בנוער העובד והולך לטיולים, לא יצאתי בטראומה מהשבת השחורה".
בניין הבולשת הבריטית, רחוב יפו
(צילום: באדיבות אתר VTLV)
"ידעתי שפוצצו את הגשרים, לא צפיתי את הפשיטה של הבריטים בליל הגשרים. שכן שלי שנעצר בשבת השחורה ונשלח לאפריקה. לא הייתי אובייקט עבור הבריטים ולכן שיחררו אותי אחרי כמה שעות". הוא מסכם: "חבל שהדור שלי הולך ונשכח".
משה קאשי, היסטוריון צבאי ואיש מילואים במערך קציני מורשת, שמלווה את סיפורם של לוחמי תש"ח, מוסיף: "משולם יליד 1928, שהתגייס כנער בשנת 1944 להגנה. שמעון פרסקי (פרס) היה זה שגייס אותו, באחת הפעולות הרבות שבהן השתתף. בתקופת המרי נגד הבריטים הוא נפצע ואושפז בביה"ח".
במהלך המבצע הנרחב של הבריטים נגד המחתרות, נעצרו כ-2,700 איש ובהם כמה מראשי היישוב העברי כמו משה שרת ודוד רמז. כמו כן נחשפו מצבורי נשק מחתרתיים והוחרם נשק רב. "בשבת השחורה משולם נעצר ע"י חיילים ובלשים בריטיים, נלקח למשרדי הבולשת הבריטית, ושם נחקר ממושכות, ולא בצורה עדינה", מתאר קאשי. "כשהוא סירב לספק מידע מפליל כנגד מפקדי ההגנה נאלצו הבריטים לשחרר אותו לביתו, כי עדיין לא מלאו לו 17 שנים.
"בשבת השחורה נעצרו אלפי לוחמים ומפקדים יהודים אמיצים, וחלקם נשלח למחנות מעצר בלטרון וברפיח. משולם הוא מאחרוני אותם העצורים שעדיין יכול לתאר בשפה רהוטה את שעבר. משולם גויס למערך הרפואה המתהווה בצה"ל הצעיר, ושירת תחת פרופ' חיים שיבא, הרופא המיתולוגי. עם סיום מלחמת העצמאות המשיך לשרת בצה"ל והיה ממקימי ביה"ח 13, שמוכר היום בשם אסף הרופא".
תמונת הארכיון באדיבות אתר VTLV
