לחנוכה יש מסורת ארוכת שנים של סיפורים בחורף קר סביב האש. סיפורים על נסים, על מעטים מול רבים, על אור שמנצח את החושך. השנה החלטתי לכבד את המסורת ולכתוב סיפור. לא על העבר. על יער, על ממלכה של חיות, ועל מגיפה מוזרה שאיש אינו יכול להסביר.
כמו רוב הסיפורים, גם שלנו מתחיל ביער יפהפה. שליטת היער היא זיקית סגלגלת-עין. הזיקית מובילה את היער כבר הרבה שנים רבות. יותר מכל חיה אחרת בהיסטוריה שלו. היא מאוד (מאוד) פופולרית בקרב חיות רבות, ושנואה במיוחד אצל אחרות. אבל זה טבעי. כך פועל טבע דמוקרטי.
במשך שנים רבות, חיה הזיקית בהרמוניה עם מוסדות היער. היא עבדה לצד קרנפים גדולים שייעצו לממשלתה משפטית, לצד חזירים בכירים שהיו אחראים על שלטון החוק (מתנצל על הקלישאה, אבל כך זה בסיפור). גם עם השפנים, שאחראים על התביעות, ועם הזאבים הנכבדים שברשות היער השופטת, לא היו לה בעיות מיוחדות. ובמיוחד, היה לה קשר חם, כמעט אבהי עם הפילים הוותיקים מצבא היער ועם התנינים שדאגו לביטחון היער מבין הצללים. כולם עבדו יחד. לפעמים היו חילוקי דעות, אבל זה טוב. כך נראה יער בריא. אבל אז קרה משהו מוזר.
יום אחד, הקרנף הגדול, שהזיקית בחרה באופן אישי - איש אמון, תומך נלהב של הזיקית - העז לפעול נגדה. משהו שקשור בחוקי היער. ופתאום, כאילו הוכה במכת ברק, הקרנף חלה במגיפה מסתורית. בן רגע הוא הפך לשמאלן חתרן, בוגד, מפיל משטרים דמוקרטיים. מוזר. ובכל זאת, לא ייחסו לזה יותר מידי חשיבות. אומנם חיה שהזיקית עצמה מינתה הפכה לפתע עורה ברגע שהעזה לא להסכים – אבל מילא, צירוף מקרים. זו הייתה רק ההתחלה.
הקרנף הסביר לחזירים את הסיפור, והם החליטו שיש מספיק כדי לפתוח בחקירה. והנה, באורח פלא, גם החזיר הראשי נדבק. איש זיקית מובהק! תנין לשעבר, חבר בקבוצת האיילים הלאומיים. ואיתו כל החזירים. בן רגע הפכו שמאלנים חתרניים. התחילו לחקור את הזיקית. להמליץ על כתבי אישום. מגיפה של ממש.
משם, עברה המגיפה לשפנים. הם אולי נראים טהורים ותמימים בחליפות מעונבות, אבל הם אכזריים יותר מזאבים. הם לא נדבקו מיד. רק אחרי שהתחילו לדבר על "תשתית ראייתית", ולבסס תיקים. המונחים האלה, כנראה, היו תסמינים ראשונים להידבקות.
"רכלני היער"
מהשפנים התפשטה המגיפה לזאבים. כבר כמה שנים – בדיוק מאז שהתחילו לזיקית הבעיות – רצים בין העצים סיפורים שהזאבים הם אלה שבאמת מנהלים את היער. אבל מסתבר שזאבים נושכים לעיתים נדירות ביותר. נמנעים במיוחד מלנעוץ שיניים בנושאים רגישים כמו דת ולאום. "זה נושא לכבשי מועצת היער, לא לזאבים", הם אומרים. עשורים אחרי "ההפיכה החוקתית" של זאב זקן, הזאבים בעיקר נושכים שפתיים, גם לנוכח הפרות חוק בוטות. רק כדי שחיות היער יוכלו להמשיך להעמיד פנים שאין כאן משבר חוקתי.
אגב, יש "רכלני יער" שטוענים שזאבים נושכים רק חוקים של כבשים. אבל גם אם זאבים נושכים יותר חוקים מצד זה אחד מאשר צד אחר, זה לא הופך אותם לריבון. רק אומר שהכבשים כבר מזמן עברו את השלב שבו מצפצפים על החוק. כך או כך, הזאבים נדבקו. הפכו שמאלנים בוגדים – במיוחד הזאב העליון, שלכאורה מינה את עצמו.
ביער חיות גם צ'יוואות. חיות קטנות, צווחניות, שמרעישות המון אבל לא ממש עושות משהו. רק בגלל שיש יותר כבשים מהן. גם הן חולות, אבל במגיפת שיתוק מוחלט. הן צועקות, מפגינות, מאשימות, בטוחות שהן תמיד צודקות. אבל כשמגיע הרגע לעשות משהו, הן מתחבאות. חוסר אונים פוליטי נרכש. הרבה רעש, אפס מעש. ואם זו הגבוהה בכל זאת מחליטה לפעול, זה בדרך כלל רק כדי לשחק לידי הזיקית. עם מגיפה כזו, איך אפשר להתייחס אליהן ברצינות?
יום שחור שבו כשלו כולם
ואז הגיע יום נורא. בשביעי באוקטובר, תקפו הנחשים. יום שחור שבו כשלו כולם: הפילים, התנינים, הצ'יוואות, הכבשים ואפילו הזיקית. ופתאום כולם (חוץ מהזיקית והכבשים, כמובן) לקו במגיפה. בוגדים שמאלנים שמכרו את המדינה רק כדי להיפטר מהזיקית. קודם הפילים (למעט מספר פילים עם כיפה). אפילו ראש הפילים החדש מתחיל להראות לאחרונה סימני הידבקות.
בהתחלה נדמה היה שהתנינים נשארו חסינים בין הצללים. ראש התנינים נשאר יקיר הזיקית יותר משנה אחרי היום השחור. ואז הזיקית ביקשה ממנו "אישור מההורים" שהיא לא יכולה להגיע למשפט. התנין סירב. הסביר שזה לא עובד כך. ואז גם הוא נדבק. וריאנט חדש: שמאלן בוגד עם אחריות מלאה על הכישלון. יחד עם רוב התנינים. חוץ מהתנין החדש עם הכיפה.
מגיפה מוזרה. נדבקים בה רק מי שמתנגדים לזיקית, והיא מתפרצת רק כשהיא משרתת היטב את נרטיב ה"חפות" וה"רדיפה". איש אינו חסין. אפילו לא חיות שהיו מקורבות לזיקית לפני התפרצותה.
אבל אולי זו בכלל לא מגיפה. לא וירוס מיסתורי. לא קונספירציה. רק דפוס פשוט. ביער שלנו, כל חיה שמתנגדת לשלטון מפסיקה להיות לגיטימית. לא משנה מי – ובוודאי שלא למה.
ברגע שחיה מסוימת מדברת על חוקים, גבולות ואחריות, אין עוד קרנף, חזיר, זאב או פיל. יש "שמאלנים", "בוגדים", "דיפ־סטייט". לא אידיאולוגיה. שיטה. וכך, בלי אלימות ובלי הפיכה, ליער אין מוסדות שלטוניים. רק אויבים מתחלפים. והכל עטוף בסיפור אחד פשוט: הזיקית תמיד צודקת וכל השאר לא.
וכשצץ משבר חדש, סיפור שחיתות או עוד כשל, נדבקות החיות ה"אחראיות". הבעיה איננה הכבשים, הצ'יוואות או הקרנפים. אפילו לא הזיקית. הבעיה היא שחיות יער ממשיכות להאמין ב"ניסים" – שכולם שולטים כאן, חוץ ממי שמוביל.
ביער "דמוקרטי" כזה, בקשת הזיקית לחנינה נשמעת כמו תרופה. לחון מאשמה נאשמת "לא אשמה" שטרם הורשעה. לא בשבילה, כמובן. בשביל השפנים, הזאבים, וכל מי ש"שגה" ונדבק. כדי שנוכל לקפל גם את מגפת ה0מול אל ארון ההיסטוריה, והזיקית והכבשים ימשיכו לדרוס באין מפריע.
תקראו לזה הזיה, פנטזיה שמאלנית. תגידו שבישראל עורכי דין, שופטים, רמטכ"לים, מפכ"לים, ראשי שב"כ, עיתונאים (מימין ושמאל), הם בוגדים תומכי צ'יוואות שמדברים שטויות. וגם אם נודה שבהחלט נאמרות פה לא מעט שטויות משני הצדדים, ההזיה הזאת היא המציאות.
גיא הוכמןצילום: יובל טבולחנוכה לא היה חג של אור גדול. לא זרקור שמאיר הכול בבת אחת. בסיפור חנוכה כל אחד הוא אור קטן.
לא מספיק לגרש את החושך, אבל מספיק כדי לראות קצת יותר ברור.
הסוף של הסיפור בידינו. השאלה אם נמשיך לכתוב שכל מי שנגדנו חולה, בוגד, שמאלני, או משיחי – או שנבחר להתמקד לא במי ש"חולה" אלא במי מאבחן את כולם.
חג אורים שמח.
שנדע לראות את האמת גם כשלא נוח.
הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וקבלת החלטות, חבר סגל בבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן
