האסון הנורא של נפילת גיבורי ישראל חיילי גדוד נצח יהודה בצפון רצועת עזה מפגיש אותנו, במציאות הבלתי נתפסת של מדינת ישראל, עם חזרתו לסדר היום הציבורי של הדיון על חוק הגיוס. הסמיכות הנוראה הזו חייבת להיות אירוע משנה מציאות עבור החברה בישראל.
הסמיכות הזאת צריכה לייצר בציבור הישראלי ובקרב ההנהגה הפוליטית את התובנה והאחריות - למי אנחנו מבקשים להעניק תשומת לב? את מי אנחנו מבקשים להעלות על נס? את מי אנחנו מבקשים להפוך לגיבורי תרבות?
בשתי הקצוות של החרדיות נמצאות שתי קבוצות. האחת, עבורה אירועי 7 באוקטובר היו כלא היו. הם מבקשים להעמיק את הבידול ולהרחיקו עד כדי ניתוק. הם לא רק יחסמו כבישים בכניסה לבני ברק או בכניסה ללשכות הגיוס בתל השומר או בירושלים, הם גם יגיעו להפגין כנגד מסעדות המוכרות צ'ולנט גם ביום רביעי בערב ולא רק ביום חמישי בערב כדי לפגוע בתרבות הבילוי של ציבור חרדי שונה מהם.
ויש קבוצה אחרת. קבוצה שמבקשת לשמור על זהותה אבל בהחלט רואה חשיבות בהשתלבות ולא בהיטמעות. פרופ' עמנואל סיון כינה זאת "תרבות המובלעת". הרצון לשמור על זהות פנימית תוך הבנה שסביבך נמצאים אנשים בעלי זהות אחרת, וזהותם היא הדומיננטית. חלק מחברי קבוצה זו ישלחו את ילדיהם ללמד בזרם הממלכתי חרדי. חשוב להבין: בירושלים, בבית שמש ובבני-ברק יש כ-6,000 ילדים הלומדים בחינוך הממ"ח. אסור להסתכל עליהם כעל 6,000 ילדים - צריך כבר כעת לחשוב שמדובר ב-6,000 משפחות. זרם החינוך הזה הולך ומתפתח, ויש בו כדי לשנות את פני החברה החרדית. אותה קבוצה תשלח את ילדיה לשרת בפרויקטים המותאמים לחיילים חרדיים ובנח"ל החרדי. רק לפני מספר ימים פגש הרמטכ"ל אייל זמיר את לוחמי חטיבת החשמונאים ואמר להם: "אתם ההוכחה שאפשר להתגייס חרדי ולהישאר חרדי". הבנה מדויקת של הרמטכ"ל זמיר כי ההשתלבות, אסור לה שתבוא על חשבון פגיעה בזהות. זו הדרך לשמור על המפעל הציוני.
איך עושים זאת? כיצד יוצרים את גיבורי התרבות הנכונים? את השינוי יש להתחיל בשפה: אין יותר "החרדים". חובה. מתוך אחריות ציבורית, לדווח בחדשות ש"חברי הפלג הירושלמי החרדי חסמו את הכביש". הדיוק הלשוני לא רק ימקד את התופעה, אלא גם יעביר מסר ביחס לכלל החברה החרדית.
הפוליטיקאים החרדיים העמלים על חוק גיוס לא דואגים לאותה קבוצה החוסמת את הכבישים. הם דואגים לשמירת עקרון לימוד התורה, והם מבינים שהמציאות החרדית משתנה במשמרת שלהם והם יצטרכו לדייק קשב מול שינויי המציאות.
צריך להביט בקיים ולא במצופה, ולדבר על השינוי החרדי העמוק שמתרחש כדי לחזק את הלגיטימיות שלו ובעיקר לתמוך ברצון לשמור על הזהות החרדית
בנוסף, צריך להביט בקיים ולא במצופה, ולדבר על השינוי החרדי העמוק שמתרחש כדי לחזק את הלגיטימיות שלו ובעיקר לתמוך ברצון לשמור על הזהות החרדית. מי אמור לדבר את זה? ראשי מפלגות בישיבות סיעה, מרצים ומורים בשיעורים, נציגי שלטון מרכזי ומקומי. בואו נחליט שפועלים לשינוי ולא מחפשים עוד שיתוף או לייק. זכרו: זרמים הרבה יותר גדולים ממה שאתם משערים בתוככי הציבור החרדי מבינים שצריך לעשות שינוי.
זו הדרך היחידה להפוף את הזרם הממלכתי חרדי, את הרב ליבל וקהלו, את נצח יהודה, חטיבת חשמונאים והפרויקטים לחיילים החרדיים לחרדיות הזרם המרכזי - ואת השולים להותיר כשולי שוליים.
רועי לחמנוביץ' הוא יועץ אסטרטגי, מומחה למגזרים, שכיהן כדובר תנועת ש"ס ודובר עיריית בית-שמש
פורסם לראשונה: 11:19, 08.07.25
