בשעה 19:45 פרץ הכוח הקדמי של יחידת "פרא" אל תוך חדר האוכל של ישיבת רגבים, שבו הוחזקו "בני הערובה". בדרך לשם חלפו לוחמי המילואים, כולם תושבי הגולן, על פני לוח הזיכרון לבוגרי הישיבה. אחד מהם הוא סמ"ר נריה בן-דוד ז"ל, מפקד כיתה בגדוד ההנדסה 603, שנפל בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר.
ל', אחיו של נריה, הוא לוחם בפרא, יחידת ההתערבות המיידית (ית"מ) של אוגדת הבשן. כמה ימים קודם לכן נולדה בתו השנייה, לכן לא השתתף בתרגיל היחידתי שהתקיים בשבוע שעבר במושב נטור.
תיעוד התרגיל של יחידת "פרא"
(צילום: יואב קרן )
בבוקר השבת ההיא היה נריה בקו בדרום הר חברון. "הוא קפץ דרומה עם המג"ד שלו בשני ג'יפים", מספר ל', בן 26. "הם נלחמו בצומת יד מרדכי, בנתיב העשרה, בעלומים. בסוף הגיעו לבארי. אחי הציל הרבה מאוד משפחות וחיסל לא מעט מחבלים".
כמעט 300 ק"מ של נסיעה מפרידים בין רמת הגולן לקיבוצי העוטף. את המרחק הזה עשה באותו בוקר סא"ל (במיל') י', אז משוחרר טרי משירות קבע וכיום מפקד יחידת פרא. בן 38, אב לחמישה, תושב חיספין, גדל בדובדבן ועבר לאחת היחידות המבצעיות של אמ"ן.
"ב-7 באוקטובר עוד לא הייתי משויך ליחידת מילואים", הוא משחזר. "יצאתי מהבית בתשע בבוקר, התחלתי להתגלגל דרומה, ובצהריים חברתי לדובדבן בכפר עזה".
בקרב על שכונת הדור הצעיר בכפר עזה נפל רס"מ (במיל') עמרי מיכאלי ז"ל, לוחם ותיק בדובדבן. "עמרי ואני היינו יחד הרבה שנים ביחידה", מספר סא"ל י'. "ביוני 2024 נולד הבן החמישי שלנו. החלטנו, אשתי ואני, שאת הברית נעשה בכפר עזה, ושהסנדק יהיה מיקי, אבא של עמרי. גם רינה, אמו, הייתה איתנו באירוע. קראנו לילד ניר עוז".
בחודשים הראשונים של התמרון לחם י' בעזה עם דובדבן. "יום אחד, בפברואר 2024, יצאתי לחופשת סוף שבוע, אבל לא הייתי מסוגל לשבת בבית, אז הלכתי פה לאוגדה לעזור לחבר לתכנן איזה מבצע. ואז ראה אותי קצין ההגמ"ר (הגנה מרחבית – י"ק) ואמר לי: 'מקימים יחידה חדשה ברמת הגולן ומחפשים מפקד. אולי תבוא להתראיין?'".
סא"ל נ', קצין ההגמ"ר של אוגדה 210, מגדיר את תפקידו כ"נציג הצבא בפני התושבים ונציג התושבים בפני הצבא". ברמת הגולן חיים כיום כ-52 אלף איש - מחציתם יהודים ומחציתם דרוזים. האוגדה בפיקודו של תת-אלוף יאיר פלאי, מח"ט גולני ב-7 באוקטובר, מופקדת על ביטחונם.
"האגרוף הכי חזק ומשמעותי"
"בעקבות 7 באוקטובר נולדה תוכנית 'משיב הרוח', שמטרתה לחזק את מערך ההגנה המרחבית בכל הגזרות", מספר סא"ל נ'. "במסגרת זו הפכו את כיתות הכוננות ביישובים למחלקת הגנה, ובמקרה של קצרין - פלוגת הגנה, שהן מסגרות חי"ר לכל דבר ועניין. בנוסף הוחלט להקים בכל אוגדה מרחבית ית"מ, יחידת תגובה מיידית. זה האגרוף הכי חזק ומשמעותי שהאוגדה יכולה להטיל אל מול אירוע מתפרץ במרחב היישובים".
היחידה הפכה למבצעית בספטמבר 24'. כל הלוחמים והמפקדים שלה הם תושבי רמת הגולן, יוצאי יחידות מיוחדות כמו דובדבן, מגלן, אגוז וסיירות, אך גם גדודי חי"ר רגילים. כמה מהם גדלו ביחידות עילית כדוגמת שייטת 13 ושלדג. כיוון שמדובר בגזרה ענקית, הפלגות והצוותים מחולקים גאוגרפית על פי מקום מגוריהם: דרום הרמה, מרכז הרמה ומעלות הרמה. לצד אלה פועל "צוות רומא", המורכב מלוחמים בעלי כשירויות מיוחדות ומשמש למעשה כסיירת של יחידת "פרא".
"אתה בונה את עצמך להיות חיץ בין אויב לבין אזרח, ונגזרות מזה הרבה משמעויות", מסביר סא"ל י'. "הטייטל המוביל זה הלוחם המקומי, ויש לזה כמה יתרונות. הדבר הראשון זו הזמינות; להגיע כמה שיותר מהר ולחבור למחלקת ההגנה. הדבר השני זו המחויבות - בסוף אתה מגן על הבית. והדבר השלישי זו ההיכרות עם השטח ועם האוכלוסייה: לדעת להיכנס מהשער הזה ולא מהשער ההוא, לפתוח פתח בנקודה הזאת בגדר היישוב ולא בנקודה אחרת. ראינו את זה ב-7 באוקטובר בעוטף. בסוף, רוב המידע הגיע מהתושבים, מהרבש"צים, מקבוצות וואטסאפ קהילתיות".
הזמינות היא נקודה קריטית, שמשפיעה על שגרת היום-יום של לוחמי פרא. "זה להיות צמוד לטלפון 24/7", מסביר סרן ע', מפקד צוות ביחידה. "יש לנו שבצ"ק (שיבוץ קרבי) מתעדכן. בכל בוקר אנחנו מעלים סקר שכל אחד מסמן בו האם הוא נמצא בגזרה, או שהוא במרחק של שעה נסיעה מהגזרה, או שהוא לגמרי מחוץ לגזרה. וככה יש לי תמונת מצב מתעדכנת".
רס"ן ע', בן 34 מקצרין, אבא לארבעה, מדריך במכינה קדם-צבאית, היה לוחם בדובדבן, ובשנה הראשונה של למלחמה שירת במילואים כקצין בחטיבה 5 ולחם בצפון הרצועה. "יום אחד נכנסתי עם הבת שלי לגן, והרבש"ץ של קצרין, שגם הבת שלו באותו גן, שאל אותי אם שמעתי שמקימים יחידה חדשה בגולן. הוא חיבר אותי לסא"ל י', נדלקתי מהרעיון ועשיתי את המעבר. ד' הסמל שלי ואני, היינו בפורום ההקמה".
ד', בן 42 מהמושב כנף, אבא לשלושה, עוסק במתן שירותים למגדלי בקר. בשירותו הסדיר היה לוחם באגוז, את רוב המילואים עשה בחטיבת יפתח, וכשנה לפני המלחמה עבר ליחידה לאיתור נעדרים (אית"ן). כשפרצה המלחמה היה בארצות-הברית במסגרת עבודתו, וכעבור כמה ימים הצליח לחזור לארץ והתגייס למילואים.
"אחרי שיצאתי מההלם הבנתי שחייבים להקים יחידה כזאת בגולן", מספר ד'. "הסתובבתי עם הרעיון הזה, דיברתי עליו עם אנשים, עד שמישהו אמר לי שכבר מקימים יחידה כזו. אז אני לא יכול לרשום על זה פטנט... הוא נתן לי את הטלפון של סא"ל י', התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'אני לטובתך בכל מה שצריך'".
כתושב רמת הגולן ובעל משפחה, אתה מרגיש היום בטוח יותר?
ד': "חד-משמעית. בגלל אופי העבודה שלי אני מסתובב הרבה בארץ ובעולם, בעיקר בארה"ב. ב-7 באוקטובר הייתי בלחץ כי ידעתי שהמשפחה שלי פה ואם יקרה משהו גם בצפון, אין מי ששומר עליה. היום אני יודע שגם אם יקרה משהו, ואני לא בארץ, יש מי שישמור עליהם".
גם ראש המועצה האזורית גולן, אורי קלנר, ישן היום טוב יותר בלילה. זה לא אומר שהוא שאנן. "האויב חכם", הוא אומר. "חמאס בנה הונאה אסטרטגית במשך שנים, ויש סיכוי שגם השלטון הרצחני בסוריה עושה את זה עכשיו. לא סתם אחמד א-שרע קורא לעצמו אל-ג'ולאני. כלומר - בן הגולן. יש בזה מסר: 'הגולן שלי ואני מתכוון לחזור אליו'. לכן, ישראל צריכה לעשות שני דברים: אחד, להעמיק את הקשר עם הדרוזים בסוריה, ושתיים, להישאר בכתר החרמון ובמרחב החיץ לתמיד. אנחנו פועלים עכשיו מול הדרג המדיני, גם בארץ וגם בעולם, כדי שזה יקרה. ובהקשר הזה חשוב לי לומר: אני מתנגד לחלוטין לפעילות של כל מיני אנשים הזויים שפורצים את הגדר ועוברים לצד השני כביכול בשם ההתיישבות. לנו, תושבי הגולן, אין שום עניין להתיישב בצד השני. אנחנו חיים פה ועוסקים בהתיישבות יום יום, שעה שעה".
לפני שנבחר לראשות המועצה שירת קלנר כסגן מפקד חטיבת הצנחנים 55. "בבוקר 7 באוקטובר יצאתי מהבית ברמת מגשימים והגעתי לימ"ח בביל"ו. בדרך הקפצנו את החטיבה ולקראת שש בערב נכנסנו ללחימה בכפר עזה, 330 לוחמים מצוידים מכף רגל ועד ראש. חילצנו עשרות משפחות מהבתים, ולאט לאט קיבלנו אחריות על כל הקיבוץ".
בימים שלאחר מכן ביצעה חטיבה 55 את אחת המשימות הקשות ביותר שאפשר לדמיין: לאתר ולפנות את גופותיהם של 62 נרצחי כפר עזה. "אירוע אחד צרוב אצלי במיוחד", מספר קלנר. "ביום שני הכנסנו לקיבוץ צוות מיוחד כדי לאתר את סמ"ר אופיר שושני ז"ל שגרה בדור הצעיר, וזו הייתה הפעם הראשונה שיכולתי לחבר פנים לשם. ראיתי אותה שוכבת על המיטה ולצידה בחורה נוספת. רק בדיעבד נודע לי שזו הייתה סיוון אלקבץ ז"ל, שמחבלים העבירו לבית של אופיר. זו תמונה שלא אשכח בחיים. באותו רגע אמרתי לעצמי: אני לא אתן שדבר כזה יקרה ברמת הגולן. לעולם לא עוד".
"משפחות שלמות שנרצחו וצריך להילחם"
בשעה שסא"ל (במיל') קלנר פעל עם חייליו בכפר עזה, ל' התאמן עם חבריו לחטיבה 551 לקראת כניסה לרצועה. חמישה ימים אחרי נפילת אחיו נריה, ניגש אליו המ"פ ומסר לו את הבשורה הקשה.
"התלבטתי אם בכלל לצאת ללוויה", מספר ל'. "מצד אחד, זה מאוד כואב. מצד שני, משפחות שלמות שנרצחו וצריך להילחם. בסוף החלטתי לצאת. אחותי הייתה אמורה להתחתן יום אחרי, ודחו את החתונה לאחרי השלושים. ואז אמא שלי לקתה בדום לב באמצע השבעה. ברוך השם הצליחו להציל אותה עם שמונה מכות חשמל. אני מאמין שנריה אחי עמד ליד הקדוש ברוך הוא בכיסא הכבוד ואמר לו: 'עד כאן! אל תיקחו גם את אמא שלי'".
למרות נפילת אחיו, ל' התעקש לחזור ליחידת המילואים ונכנס איתה לעזה, אבל אחרי התייעצות עם הרב שלו החליט לעזוב את חטיבה 551 כדי לא לגרום לאימו צער נוסף. "הייתי מאוד מבואס מזה שהחברים שלי נלחמים ואני לא", הוא מספר, "אבל אחרי כמה זמן התקשר אליי רס"ן ע', שהיה המדריך שלי בישיבת רגבים, וסיפר לי על יחידת פרא. אמרתי: 'טוב, ננסה'".
חלק מלוחמי פרא כבר עברו את גיל הפטור. למשל ע', בן 48, אבא לשלושה ממושב אניעם. "7 באוקטובר תפס אותי בריצה בדרום הגולן כשאני לא מבין מה קורה, ולהבדיל מהאחרים אני לא משויך לשום יחידה צבאית. רצתי בחזרה הביתה, התרכזנו כולם במרכז היישוב על כפכפים ושורטס, והתחלנו להניע הקמה של כיתת כוננות. עד אז היו במושב רק הרבש"ץ והסגן שלו. אחרי שנה, כשכבר הייתה לנו מחלקת הגנה מבוססת ויציבה, הרגשתי שאני יכול להמשיך לאתגר הבא. ככה הגעתי לפה".
מעבר לזמינות ולהיכרות עם השטח, סא"ל י' מייחס חשיבות רבה למקצוענות: "לא מספיק להגיע מהר. צריך גם להביא יכולת תגובה - שזה אומר כשירות, אמצעי לחימה ותחבולה". לכן מתאמנת היחידה לפחות פעם בחודש, כולל תרגילי פתע. "היו לנו תרגילים ביישובים שפתאום הצטרף אלינו ילד בן שלוש להסתערות או ילד בן שש לחיפוי עם רובה הצעצוע שלו", מספר י'.
ולא רק תרגילים: היחידה גויסה ככוח עתודה אוגדתי במבצע חץ הבשן, בזמן התמרון בלבנון ובמלחמה עם איראן. רבים מלוחמיה גם השתתפו בפעילות מבצעית מעבר לגבול הסורי. "הכנסתי את כל היחידה למוצבים באזור החיץ ואמרתי להם: 'תסתובבו ותסתכלו איך אנחנו נראים מפה'" מספר י'. "זה מאוד עוזר לך לדייק את הפעולות שאתה עושה בהגנה".
התרגיל שאליו הצטרפתי דימה השתלטות מחבלים על המבנה של ישיבת רגבים. השתתפה בו היחידה כולה והוא נמשך כשלוש שעות. מהצד הם נראים בדיוק כמו יחידה מובחרת בסדיר. הלוחמים, על גבי רכבים ייעודיים, הגיעו אל השער האחורי של המושב - השער הקדמי היה תפוס על ידי "מחבלים", ומשם התקדמו רגלית אל זירת האירוע, כשסא"ל א' מקיים הערכות מצב ומחלק פקודות. אמנם זה תרגיל, אבל סא"ל י' כבר עשה זאת במציאות, ב-7 באוקטובר. כך שהוא יודע על מה הוא מדבר. ללוחם ד' יש מסר לצד השני: "אם האויב קורא את הכתבה הזאת, אני ממליץ לו מאוד לא לחשוב על להיכנס לפה. כי הוא לא יחזור הביתה לספר על זה".
