ר' הגיעה למקלט לנשים נפגעות אלימות לפני כמה חודשים. היא נמלטה מבעלה יחד עם הבן הקטן שלה, שבמשך שנים היה מתעלל בה נפשית וגופנית. הסטיגמה והפחד שלא תצליח לחיות לבד השאירו אותה בזוגיות מתעללת, עד הפעם האחרונה שבה אזרה אומץ - ועזבה.
"אני בת 35, ויש לי ילד בגן", ר' מציגה עצמה. "אני במקור מצפון הארץ, הייתי נשואה במשך כמה שנים. הגעתי לפה לפני כמה חודשים אחרי זוגיות של אלימות פיזית, מילולית, כלכלית, נפשית ורגשית. בהתחלה לא רציתי בכלל לשמוע על 'מקלט', לא רציתי להגיע, כי זה נשמע מקום שכולא אותך - והרי צריך לקרות ההיפך. אז לקח לי זמן".
לדברי ר', "תמיד הייתי אומרת לעצמי באירועים קשים שהיו לי איתו, 'אני יוצאת עכשיו וזהו, זה נגמר'. אבל בסוף נשארתי, וככה עשרות פעמים במהלך השנים. האופציות שלי היו ללכת פשוט עם הילד, לנסות להתחיל חיים חדשים, אבל לא היה לי גם את האפשרות הזאת מבחינתו. הוא רדף אותי, לא הסכים להיפרד, ופחדתי מהמעשים שלו. כבר הייתי קוראת על נשים שנרצחו בעיתון ומדמיינת את עצמי יום אחד שם. הייתי חושבת איזו תמונה יבחרו לשים לי".
"יכול להיות שאם לא הייתי אמא הייתי יכולה לברוח, אבל בגלל הילד נשארתי", היא אומרת. "רק כשראיתי שהילד גם ממש סובל, הבנתי שאני חייבת לעשות מעשה, ופניתי למוקד 118 של משרד הרווחה. זה היה בערב חג שבועות, פשוט יצאתי. הייתי לילה אחד במלון, ואז הגעתי לפה".
ר' הכירה היטב את המוקד. "חודש לפני שיצאתי מהבית חיפשתי איך לעשות לבעלי את השיחה הזו, להסביר לו שאני עוזבת בצורה שהוא יבין אותי ולא יפגע בי. באמת פחדתי. התלבטתי אם לעשות את זה במקום סגור, בבית, או בחוץ. ככה הגעתי מההתחלה למוקד, חיפשתי מקום שיעזור לי את ההחלטה. הנציגה אמרה לי שיש לי אפשרויות ומקומות שיקלטו אותי ויסייעו לי. היא הדריכה אותי לעשות את השיחה הזו בחוץ, אבל הסבירה שאם אחריה נחזור הביתה - יהיה לי מסוכן".
הנציגה במוקד 118 היא זו שהדריכה את ר'. "היא הציעה לי להוציא צו הרחקה או ללכת למקלט", היא אומרת. "זו פעם ראשונה ששמעתי על מקלט ונבהלתי מהמילה הזו. בגלל זה לקח לי עוד חודש, ואז כבר הגיע מצב שלא אכלתי והייתי בדיכאון. יצרתי קשר עם אמא ל-3 ילדים שהייתה במקלט במשך שמונה חודשים בעבר, והיא אמרה לי ש'אם הייתי יכולה, הייתי נשארת עוד'. וככה עזבתי את שתי העבודות שלי, את הגן של הילד ואת כל הדברים המוכרים והמסודרים, ועברתי לפה. התחלתי הכל מחדש".
"הוא היה אובססיבי"
את הכתובת למתחם של המקלט קיבלנו רק לילה לפני, והתבקשנו למחוק אותה מיד לאחר מכן. המתחם סגור, וצריך לאשר מראש את הכניסה אליו. אלא שמעבר לגדר המאובטחת, נשמע צחוק מקסים של ילדים, כזה שסותר את רמת הסיכון שבה נמצאים השוהים בו. בפנים, נשים הולכות ממקום למקום, מנהלות את סדר היום כאילו היו בבית הפרטי שלהן. חלק מהן מבשלות לארוחת צהריים, ואחרות מעשנות סיגריה בפרלמנט הקבוע בחצר, סביב אישה שילדה רק לפני כמה ימים והגיעה למקלט יחד עם התינוק המתוק החדש. נשים נוספות, בחדרים, מנהלות את ענייני היום-יום. המילה "מקלט", אין ספק, עושה עוול למקום.
"יש לי מפגש אימהות בימי ראשון", משתפת ר' בסדר היום שלה. "הוא מתנהל מול העובדת הסוציאלית של הילדים, שאיתה יש לה גם שיחות קבועות ואישיות. את לומדת איך להסביר להם, כאמא, על המקום שאנחנו נמצאות בו. זה קרה כבר שהילד שאל מתי חוזרים הביתה ולא ידעתי מה לענות".
במסגרת המקלט, נהנית ר' גם משיעורי נגינה, יוגה, אפייה, בישול, יום ספא ועוד. אחרי שנסיים את השיחה, היא תצא לריאיון עבודה. "גם הילד שלי נהנה פה, יש לו כאן חברים", היא אומרת. "לפני שהגעתי לכאן הייתי מאוד פעילה, ופתאום להגיע למקום סגור ולא לעבוד - חששתי מזה מאוד, אבל הכול התפוגג. ורק עכשיו אני מבינה באיזו סכנה הייתי לפני זה, וכמה טוב שבאתי לכאן".
לדבריה, "אני מכריה המון נשים שהבעלים שלהן מאיימים עליהן והן לא באות למקלט. אני מבינה אותן, כי גם אני לא רציתי לפרק את המשפחה ולהתנתק לגמרי מהחיים שהיו לי. אבל זה הגיע לרמה שלא הייתי יכולה להישאר אפילו דקה".
מתי הבנת שבן הזוג שלך אלים?
"רק היום, בדיעבד ובעקבות כל מה שאני מעבדת פה, אני מבינה שהוא היה אלים מההתחלה. הוא היה אובססיבי לאיפה אני, עם מי אני ומתי אני חוזרת, אבל חשבתי שזה מדאגה. עכשיו, כשאצא עם מישהו חדש, הנורות האדומות יפעלו הרבה יותר מוקדם. אני אדע שעל דברים כאלה אני מיד פוסלת".
לדבריה, ההתנהגות האובססיבית הלכה והסלימה, ו"אחרי שהילד נולד, זו כבר הייתה ממש התנהלות אלימה. לפני שנתיים התחלתי להקליט ולצלם אותו, למקרה שאחליט לעזוב, וגם הוספתי את המספר של המשטרה לצג הטלפון למקרה שאצטרך אותם בדחיפות".
"הייתי שוקלת כל מילה שהייתי אומרת, הולכת על ביצים כל יום בבית שלי", הוסיפה. "היו המון דברים שאסור לי לעשות. נניח, אסור להגיד לו שקשה איתו ושאולי עדיף לי לעזוב. על דבר כזה הבית היה נהפך. הוא היה קונה לי טלפון, ומזכיר לי בכל רגע שהוא יכול לקחת לי אותו ולא יהיה לי איך לדבר עם אחרים. הוא תמיד היה מחליט הכול, כולל איך לעצב את הדירה ואיפה גרים. הוא היה עושה סמים, וזה גרם לו להתפרצויות קשות, ובשנה האחרונה הסמים היו יותר ויותר קשים - ואז פתאום גם היו לו קריזים כאלה. אבל אחרי הקריז תמיד יש פיצויים, מתנות והתנהגות יפה. הוא היה מתנצל ומבטיח ללכת לטיפול, ואני הייתי אומר שיהיה בסדר, אולי הוא ישתנה. אבל זה תמיד היה חוזר לאיומים ולמה יקרה לי אם אעזוב אותו".
תחפושת של שוטר
ר' יצאה לריאיון העבודה הראשון בחיים החדשים שלה, כשהיא לבושה טיפ-טופ. יחד איתה חיים עוד כעשר נשים ועשרות ילדים בגילאים שונים במקלט של נעמת לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, שנמצא תחת פיקוח משרד הרווחה. הן הגיעו מכל הארץ, מעדות שונות, וחלקן אפילו לא מדברות עברית. השפה פה היא שפה של חוויות חיים משותפות, שרק הן יכולות להבין ממבט אחד בעיניים זו של זו.
8 צפייה בגלריה
"יש פה ילדים שלא מדברים. אבל לא צריך יותר ממשחק". בתוך הגן של המקלט
(צילום: ליאור אוחנה)
"מקלט זה בית זמני לנשים נפגעות אלימות, שהבינו שהן לא יכולות לחיות במציאות החיים הנתונה בבית שלהן", מסבירה לנו בחיוך עובדת סוציאלית, שעשתה הסבה מהייטק לתחום הטיפול ועכשיו היא מנהלת המקלט. "כדי להגיע לכאן, האישה צריכה להבין את המשמעות. זה מקום שמור אבל לא סגור, כלומר, כדי להיות כאן צריך לרצות. הטיפול והתהליך משתנים מאישה לאישה, ונמשכים בין חצי שנה לשנה. אנחנו עושים פה סדר, נותנים כוחות ומוציאים את האישה והילדים לקהילה".
"זו לא מציאות נורמלית לחיות, במיוחד בזמן שהגבר הפוגע מסתובב חופשי", היא מודה. "אבל הנשים מקבלות סל שירותים מאוד רחב, כולל קבוצות טיפוליות והדרכות הורים, כי אישה שנמצאת בקשר אלים לא פנויה לטפל בילדים. יש פה נשים שלא כעסו מעולם, וכשהן כועסות פה זה מרגש אותנו - כי אנחנו רוצות לתת תוקף לרגשות שלהן".
העובדת הסוציאלית נאחזת במחקר שלפיו אישה שיוצאת מקשר אלים עם תעסוקה יציבה, סיכוייה לא לחזור לזוגיות אלימה עומדים על 66% - מול 0.01% במצב ההפוך. "לכן יש לנו יועצת תעסוקתית שמכניסה מטופלות לתוכניות תעסוקה", היא אומרת. "יש נשים שבאו לפה ולא ידעו להתלבש בבוקר, כי הגבר היה בוחר להן את הבגדים. הייתה פה מישהי שהולכת עם בגדים כל-כך צמודים ולא נוחים, ושאלנו אותה על זה, ופתאום היא אמרה 'לא חשבתי על זה, ככה הוא היה מכריח אותי להתלבש'. ומאז היא התלבשה ספורטיבי והרגישה חופשי. הן מגיעות לכאן כבולות, ולוקח להן זמן להשתחרר".
החלל המרכזי, איך לא, הוא החצר הגדולה הפתוחה עם עמדת כושר, וכל מיני צעצועים שזרוקים מקצה לקצה. במסדרון יש את חדר האוכל שבו מבשלת קבועה, וכל יום אחת הנשים מתנדבת לעזור לה. יש גם חלל מוסיקה, חלל משחקים משותף וחלל משחקים נפרד לאמא וילד שרוצים מעט פרטיות. יש חדר שלם עם ארגון בגדים למי שצריכה, בעיקר עבור מי שהגיעה לכאן אחרי שברחה מהבית רק עם שקית אחת לה ולילד - ממש כמו שעשתה ר', שהגיעה לכאן כמעט בלי כלום.
בקומות האחרות נמצאים החדרים הפרטיים של הנשים, שבהם הן ישנות לצד ילדיהן. המקום המרגש ביותר הוא גן הילדים שנמצא בתוך המתחם המאובטח, ובו אפשר להרגיש עד כמה המקום הוא פסיפס אנושי מרגש. "יש פה ילדים דוברי ערבית, רוסית ואנגלית וגם ילדים בני 6-2 שמתקשים מאוד בדיבור בגלל כל מה שעברו", מספרת הגננת, שנמצאת במקלט כבר כמה שנים. "הילדים מגיעים עם האימהות, שחלקן נשארות לחודשים ספורים וחלקן לשנה שלמה. לפעמים יש כאן חמישה ילדים ולפעמים עשרה, ותשומת הלב אליהם גדולה מאוד. השפה לא משנה. ילדים זה ילדים, ואני, שתי הסייעות והמתנדבות מצליחות לדבר איתם במשחק, בחום ובאהבה, ואפילו קצת עם גוגל טרנסלייט. הם עצמם מדברים אחד עם השני עוד יותר בקלות. לא צריך יותר מחיוך ומשחק".
אנחנו ממשיכים מהגן לחדר הטיפולים של העובדת הסוציאלית של הילדים. החדר שלה מלא בצעצועים, תחפושות, משחקים וציורים. והיא יושבת בכיסא נמוך של ילדים, ומדברת איתם בגובה העיניים. "הילדים שמגיעים לפה חוו טראומה", היא מספרת. "יש את הטראומה של להיות חשוף לאלימות בבית, כי לפעמים גם לילדים יש סיפורים על כך שאבא פגע בהם פיזית, רגשית ומילולית. לצד זה, יש גם את הטראומה של לעבור מהבית למקלט".
8 צפייה בגלריה
"קיבלנו סיפורי זוועה של אינוס, כליאה, סרסור והרעבת ילדים". חדר במקלט
(צילום: ליאור אוחנה)
חלק מהילדים הגיעו למקלט מבתים שבהם לא היו כללים בכלל - או כללים נוקשים מדי. היא מלמדת את אימהותיהם כיצד לנהל את סדר היום מחדש, ולספק יציבות. "הם מגיעים מדינמיקה של סוד בבית, שלא מדברים על מה שקורה בפנים", היא מספרת. "יש הרבה הסתרה, אז לוקח זמן לבנות את האמון מחדש בדרך אחרת שהם לא מכירים".
יכולה לתת לי דוגמאות?
"הגיעה לפה ילדה בגיל חמש, והיא לא דיברה מילה - רק הייתה מחייכת חיוך כזה שלא מתאים לסיטואציה. כשנפגשנו בחדר הטיפולים, היא הגיעה עם פלסטר על הפה. דרך הטיפול במשחק הצלחנו לעבוד על להחזיר לה את הביטחון שוב, ולהסביר לה שאנחנו רואים אותה. הסברנו את הרגשות שלה דרך אימוג'ים במקום לדבר, והאימוג'י הכועס ייצג אצלה את איך אבא שלה נראה כשהוא כועס עליה ועל אמא. והיה גם אימוג'י שמראה את אבא כשהוא מרביץ. פה הילדים האלה גם מבינים שיש עוד ילדים כמוהם, ואימהות שסבלו בבית כמו אמא שלהם, ופתאום הם מרגישים פחות לבד. הם גם מבינים שיש ילדים שלא מתנהגים אליהם ככה, שלא מקבלים מכות מאבא שלהם".
"הינה, תראי הציור הזה", היא מצביעה לי על לוח מחיק לבן, שעליו צויר איש קו עם פנים לבנות וגוף מקושקש. לידו, מצויר בית עקום. "זה תהליך שהילד עשה עם הלוח. בהתחלה הוא צייר את כל הדמות מקושקשת לגמרי, עם מלא מריחות צבע. זו יכולה להיות הסתרה בצורה של מחיקה של הפרצוף, וזה יכול להיות הכעס של האבא, כי הילד כל הזמן מדבר על זה".
בציור אחר, נראית ילדה עם עיגולים בלחיים שדומים למכה, וחיוך עצוב מאוד. "הילדה הזו התחילה את הציור בצורה מאוד רכה ונעימה", היא אומרת, "ואז היא התחילה להוסיף את החיוך העצוב והעיגולים האדומים המבהילים. שאלתי אותה מה היא חושבת שהילדה מרגישה פה, והיא אמרה לי שמחה. אבל זה ציור שהכי רחוק מלהיות שמח".
"בכניסה למשרד שלי יש תחפושות, ואחת מהן היא של שוטר", היא מוסיפה. "יש ילדים ששמים אותה כי היא מראה להם כוח, כי היא מזכירה להם איך השוטר לקח את אבא באזיקים. יש תחפושות נוספות שמעידות על כוחות-על שילדים היו רוצים – הענק הירוק והחזק, למשל, כי כוח זה דבר חשוב בעולם שלהם. דרך הדוגמאות האלה אני מצליחה להבין את עולמם של הילדים".
למה בכלל הבעל האלים חופשי
רוב הנשים כאן בקושי נמצאות בזמן היום בחללים המשותפים. ככל שעובר הזמן הן כבר בונות לעצמן את הלו"ז העצמאי והעמוס שלהן, ומתחילות לנהל שגרה, כדי להתכונן ליום שאחרי - שבו יתנהלו לבדן. הן ישאירו מאחור את הפחד הקיומי שבו חיו, בתקווה שיישאר זיכרון ישן מחיים רחוקים ואחרים.
8 צפייה בגלריה
המוני פניות הוגשו, אך בפועל הוצמדו אזיקונים למעט מאוד גברים. חדר במקלט
(צילום: ליאור אוחנה)
ועדיין, למרות הפתרונות המוצעים, האלימות נגד נשים רק הולכת ועולה - במיוחד מאז שפרצה המלחמה. "בקו הייעוץ של נעמת 9201* ראינו עלייה של 30% בפניות", מסבירה יהלי בן עמי ויטנברג, מנהלת היחידה לאישה ולמשפחה בנעמת. "85% מהפונות לקו מעולם לא פנו לרווחה, ולא מוכרות ברווחה. מאחר שהקו אנונימי, יש לך פה שיקוף של אוכלוסייה שלמה. הבעיה הייתה החומרה של המקרים ורמת הסיכון שהנשים היו בה. קיבלנו סיפורי זוועה של אינוס, כליאה, סרסור והרעבת ילדים".
החוק החדש של האזיקון האלקטרוני לא עוזר?
"באוגוסט האחרון יצא התיקון לחוק, שאומר שאישה יכולה להישאר בסביבה הטבעית שלה ולהיות מוגנת. זאת בשורה מאוד גדולה. הרעיון הוא שלגבר יהיה עם צמיד אלקטרוני ומכשיר טלפון, ולאישה יהיה רק מכשיר, וברגע שהם נכנסים לתחום קרוב אחד של השנייה - זה יקפיץ את המערכות והגבר ייעצר. אבל לצערי, מאז שנכנס החוק, רק חמש נשים קיבלו את הצו, והיו עשרות מקרים של פגיעה בנשים מאז, לצד אלפי פניות".
אז איך רק חמש נשים פנו? ההסבר של יהלי מתחלק לשלושה: "חוסר מודעות בקרב הנשים; חוסר מודעות בקרב אנשי ונשות המקצוע - שופטים, שופטות ועורכי דין; וחששות מצד הנשים מפני הצורך בניטור שלהן". לדבריה, "הגיעה לפה אישה יקרה עם הילדים שלה, שהרווחה המליצה לה להוציא צו הגנה בפיקוח אלקטרוני. אבל כשהגיעה לבית המשפט לבקש את הצו, הפקידה אמרה לה שהטופס בכלל לא רלוונטי אליה, ובלית ברירה היא הגיעה אלינו בסוף למקלט. היא הייתה יכולה להישאר בבית שלה עם שני הילדים ולהיות מוגנת, וזה היה מקרה מובהק של חוסר הבנה מצד המערכת".
יהלי אומרת כי חלק מהנשים ייצאו מהמקלט אחרי שהגבר יידרש לאזיקון, כדי שלא יוכל לפגוע בהן. למעשה, חלק מהנשים אחרי המקלט יעברו לעיר אחרת לגמרי, ואחרות אפילו למדינה אחרת. "להכניס את הגבר האלים לכלא זה קשה, סיפור בפני עצמו", אומרת יהלי. "לכן התפקיד שלנו הוא לשמור שהאישה תהיה מוגנת. חוק צו ההגנה בפיקוח אלקטרוני יכול להיות בשורה ענקית שתציל את חיי הגיבורות האלה".
סגנית-ניצב ענת יקיר בלום, ראש מדור נפגעי עבירה ומשטרה באגף לחקירות ולמודיעין, אומרת כי "כשאישה באה להתלונן במשטרה, יש עובדת סוציאלית ושוטרת שפוגשות אותה ומעודדות את הבעל ללכת לטיפול. בנוסף, בחקירה, הקצין מציע לאישה להוציא צו הגנה מבית משפט בהליך אזרחי – שיכול להיות גם בתנאים של פיקוח אלקטרוני (האזיקון; ל"א). גם בלי להגיש תלונה אפשר לעשות את זה. אם השופט מתרשם שיש מסוכנות, הבקשה מופנית לשב"ס, והם אלה שעושים הערכת מצב. הם בודקים איפה השניים מתגוררים, את זמני השהייה של הילדים ואיך תחנת המשטרה יכולה להתחייב לטווח אזהרה מספק. ברגע שהצמיד נמצא על בן הזוג, יש טווח אזהרה והפרה, והוא מוזהר שאם ייכנס אליו – המשטרה תעצור אותו".
סנ"צ בלום אומרת שהמקלט הוא "אמצעי דרקוני לאישה, ולכן האיזוק הוא הדבר הקרוב ביותר לביטחון מקסימלי - מלבד לשים את הגבר מאחורי סורג ובריח". אלא שגם היא מודה שמתוך עשרות בקשות לפיקוח, הופעלו לבסוף "פחות מעשרה". אי-הסכמה לאיזוק אלקטרוני יכולה לנבוע מבעיות שונות, כמו בני זוג שגרים ביחד או בסמיכות זה לזה, ואז המשטרה לא יכולה להתחייב להגיע בזמן; בנוסף, יש קריטריונים לקבלת צו ההגנה בפיקוח אלקטרוני, כך שלא כל אישה תעמוד בהם - וכל מקרה נבחן לגופו; ובנוסף, וישנם גם מקרים שהמסוכנות לא מספיקה, או שהאישה מוותרת. "חשבנו השבוע איך להרחיב את המנעד, כדי שיהיו יותר צימודים, כי לצו הגנה בלעדיהם אין שיניים", אומרת סנ"צ בלום.
בשנה החולפת החלו במשטרה גם לשלוח נשים לחו"ל במסגרת הרשות להגנה על עדים. סנ"צ בלום אומרת בנוסף כי "אם אישה מתלוננת בתחנה, או שבן זוגה משתחרר מהכלא ומסוכנותו גבוהה, היא נכנסת לרשימה של נשים בסיכון – ואז אם היא מתקשרת 100 כבר מכירים אותה. היא תופיע במערכת המוקדים, והעדיפות שהיא תקבל היא מקסימלית".
לדבריה, בחברה הערבית המשטרה עדיין מתקשה מאוד להתמודד עם מקרי רצח נשים. "גם אם בן הזוג בכלא, הוא יכול לשלוח שליחים", היא אומרת. "גם אין שיתוף פעולה מהנפגעת, ובטח שלא מהפוגעים".
תגובות
יו״ר נעמת חגית פאר מסרה: "מיתוג המקלטים לנשים נפגעות אלימות עושה עוול לבתים הנפלאים האלה, שמלבד הגנה פיזית על נשים וילדיהן מספקים מעטפת שלמה של תמיכה, חיזוק וכלים להתמודדות. אצלנו בנעמת אנו קוראות למקלט 'בית הנשים האמיצות'. אנו נתקלות לא מעט בנשים אשר נזקקות למקלט אך חוששות מהתיוג כ'אישה מוכה'. אני תמיד אומרת להן שהן גיבורות אמיתיות, ראשית כי הן מביטות למציאות בעיניים ולוקחות את גורלן בידן. ושנית כי הן עושות את זה גם עבור ילדיהן, ונחושות לנסות לחיות את החיים שמגיעים להן, ללא אלימות על סוגיה השונים".
אפרת אדרי שרעבי, ראש אגף חוץ ביתי לילדים ונוער במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מוסיפה: "משרד הרווחה מפעיל 17 מקלטים ברחבי הארץ עבור נשים נפגעות אלימות במצבי סיכון וסכנה מכל המגזרים. אנחנו מספקים לנשים ולילדיהן סל שירותים נרחב על מנת לאפשר להן לקחת פסק זמן מהמציאות האלימה, ולחשוב - מתוך מקום של מודעות עצמית, כוחות ואמונה - שהן ראויות לחיים אחרים. כ-700 נשים מידי שנה נעזרות במקלטים כמענה חירומי שבהמשך מלווה בתכניות שונות שלהן הן זכאיות באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים".
במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית. וגם: 9201* - קו ייעוץ נעמת לנשים במצבי משבר ושינוי, שפעיל בימים א'-ה' 15:00-9:00.
