50 שנה עברו מאז גילפי גירסון וסיגורביורן סוואוורסון שייטו על ספינות קטנות של משמר החופים האיסלנדי, חתכו במתכוון את כבליהן של מכמורות דיג בריטיות ותמרנו בין פריגטות של הצי המלכותי הבריטי תוך שימוש בטקטיקות מעולם הגרילה. את הפעולות ההן נקטו במסגרת סדרה של עימותים שנודעה כ"מלחמות הבקלה" בין איסלנד לבריטניה, על שם דג הבקלה שעמד במוקד הסכסוך. כמו היום גם אז היה הדיג מקור הפרנסה והייצוא העיקרי של איסלנד, אולם ירידה מדאיגה חלה באותן השנים בכמות דגי הבקלה במימיה, בין השאר בעקבות דיג-יתר מצד דייגים בריטים שפעלו בשטח, וימאים כמו גירסון וסוואוורסון יצאו לים הפתוח כדי לסלק אותם, ולהציל את הענף המקומי. איסלנד ניצחה בסופו של דבר בעימות, גם בעקבות איומיה לפרוש מנאט"ו, והשליטה במים שבהם שוחים הדגים הללו התבססה כעמוד התווך הכלכלי של מדינת האי הגעשית.
חצי מאה לאחר מכן, החשש מאובדן השליטה במים האלה עומד במרכזו של משאל העם שיתקיים באיסלנד ב-29 באוגוסט, ושבו תעלה להצבעה השאלה אם לפתוח מחדש את השיחות על הצטרפות של המדינה לאיחוד האירופי והפיכתה לחברה ה-28 בו. עבור רבים ההחלטה כיצד להצביע מצטמצמת לשאלה פשוטה של עלות מול תועלת: האם הורדת שיעור הריבית וקבלת מקום סביב השולחן האירופי מצדיקים את הוויתור על חלק מהשליטה בענף הדיג ומההגדרה העצמית שהיו חלק דרמטי מתפיסת עצמאותה של איסלנד מאז שהתנתקה מדנמרק לפני שמונה עשורים.
הדיון הציבורי לקראת ההצבעה קשור בעבותות לזכויות הדיג, אך מתמקד כעת גם ביוקר המחיה ובאיומיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להשתלט על גרינלנד השכנה – איומים שהעלו סימני שאלה גם בנוגע ליכולתה של איסלנד להגן על עצמה. "המצב כיום הוא שאנחנו חוששים שנאבד שליטה על כל מה שנלחמנו עליו", אומר סוואוורסון, ששירת כחובל ראשון על ספינת משמר החופים "אגיר" ב-1976, בשיאן של מלחמות הבקלה. ככל הנראה הוא יצביע נגד חידוש השיחות.
קרחון באיסלנד. הממשלה החדשה הוציאה את השיחות מהקפאה
(צילום: shutterstock)
איסלנד הגישה בקשה להצטרף לאיחוד האירופי כבר ב-2009, אחרי שמערכת הבנקאות שלה קרסה בשנה שלפני כן, ובהמשך היא ניהלה לאורך ארבע שנים משא ומתן על ההצטרפות הזו, עד שממשלה אירו-סקפטית חדשה עלתה לשלטון בה והקפיאה את התהליך ב-2013. כיום שוב מכהנת באיסלנד ממשלת מרכז-שמאל פרו-אירופית, והיא נענתה ליוזמה של אחת החברות בקואליציה, מפלגת "וידרייסן", שהיא המפלגה הפרו-אירופית ביותר, להעלות את סוגיית המשא ומתן למשאל עם.
במשאל שייערך בעוד 10 ימים יישאלו האיסלנדים אם הם תומכים בחידוש השיחות על הצטרפות לאיחוד, ואם הרוב יצביעו בעד תחל תקופה בת שנתיים או יותר של שיחות מול בריסל על הסכם הצטרפות, ולאחריהן ייערך משאל עם שני, כנראה ב-2028, על השאלה אם אכן להצטרף לגוש לנוכח הסיכומים שהושגו. הממשלה מציגה את תוכנית ההצטרפות כהזדמנות של "עכשיו או לעולם לא", ולפי העומדת בראשה, קריסטרון פרוסטדוטיר, אם העם יצביע נגד חידוש השיחות – התשובה השלילית הזו תסיר מהפרק כל דיון נוסף על הצטרפות לאיחוד האירופי.
החשש: המים האיסלנדיים ייפתחו לסירות זרות. מלחמות הבקלה היו לשווא?
(צילום: shutterstock)
סקר של מכון "גאלופ" שנערך החודש מצא כי המצביעים חלוקים בנוגע לחידוש השיחות: 46% אמרו שיצביעו בעד ו-46% נגד, כאשר 8% טרם החליטו. עם זאת, סקרים מראים כי קיים רוב נגד הצטרפות בפועל לגוש.
"אני בהחלט אגיד כן", אומר על המשאל הקרוב גילפי גירסון, שהיה מפעיל קשר במהלך העימותים עם בריטניה, שירת לאחר מכן 42 שנים במשמר החופים, ובהמשך ייצג את איסלנד בסבבי משא ומתן בינלאומי בנושאי דיג. "אנחנו לא יכולים להישאר כמו אי מבודד באמצע שום מקום. אנחנו חייבים לשתף פעולה עם מדינות שכנות", הוא מסביר, ומוסיף שלכל הפחות היה רוצה לראות לאיזה הסכם ניתן להגיע לפני שיקבל החלטה סופית. עם זאת גם הוא אומר שאם איסלנד תאבד את השליטה באזורי הדיג שלה בעקבות הסכם שיושג עם האיחוד, הוא יצביע נגד ההצטרפות: "ארגיש שכל מה שעשיתי כאיש צעיר היה לשווא".
"שר שיוותר על הדגים יגורש מהמדינה"
ענף הדיג הוא נדבך מרכזי הן בכלכלת איסלנד והן בזהותה, לצד תעשיית האלומיניום והתיירות. חלק ניכר מדגי הבקלה הנאכלים כיום בדוכני ה"פיש אנד צ'יפס" בבריטניה מגיע ממימי איסלנד – מורשת ישירה של אותו עימות שבו נלחמו גירסון וסוואוורסון. "ענף הדיג הוא סמל לריבונותה של איסלנד, בהיותו הבסיס לעצמאותה הכלכלית", מסביר איריקור ברגמן, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ביפרוסט.
רייקיאוויק בירת איסלנד. למדינה אין צבא, והיא נשענת על נאט"ו וארה"ב
(צילום: shutterstock)
היידרון מרטינסדוטיר, העומדת בראש התאחדות ענף הדיג של איסלנד, מציינת כי הענף מעבד את השלל כולו בתוך איסלנד ולא מייצא אותו כחומר גלם – מערך שלדבריה עלול להתפרק במקרה של הצטרפות לאיחוד האירופי, שתכפיף את המגזר כולו למדיניות הדיג המשותפת של האיחוד. "אנחנו שומרים 100% מהרווח באיסלנד, וכך אנחנו רוצים שזה יישאר", היא אומרת. לדברי ברגמן, שום שר חוץ לא יוכל לעולם לחתום על הסכם שמוותר על השליטה הזו: "אדם כזה יגורש מהמדינה".
עבור אחרים, הסוגיה העומדת על הפרק כמעט אינה קשורה לדגים. "בעבר היינו מושבה דנית", אומר פלוקי, מעצב בן 27 מרייקיאוויק שסירב למסור את שם משפחתו. "אני חושב שהעניין נסוב בעיקר סביב שמירה על השליטה בבחירות ובהחלטות שלנו כמדינה".
יש לזכור גם כי איסלנד שוכנת בצוואר בקבוק גיאופוליטי, וחולשת על המעבר הימי המכונה פער GIUK בין גרינלנד, איסלנד ובריטניה, מעבר שבנאט"ו רואים בו שער קריטי למעקב אחר תנועות הצי הרוסי לעבר האוקיינוס הפתוח. למדינה אין צבא משלה, והגנתה נשענת על חברוּתה בנאט"ו ועל הסכם בילטרלי שנחתם עם וושינגטון ב-1951.
איסלנד תקבל מקום סביב השולחן, ומשקל מדיני גדול יותר. פסגת מנהיגי האיחוד האירופי בבריסל
(צילום: AFP)
עם זאת מומחים מציינים כי כהונת טראמפ, כולל המכסים שהטיל על בעלות בריתה של ארה"ב במערב ואיומיו הבלתי פוסקים להשתלט על גרינלנד, אי ענקי ששייך לדנמרק, אילצה את האיסלנדים לבחון מחדש הנחות יסוד שנחשבו בעבר מובנות מאליהן – אף שההחלטה לקיים את משאל העם התקבלה עוד לפני תחילת כהונתו השנייה. "כל עניין גרינלנד גרם לאיסלנדים לעצור, לבחון מחדש את היחסים עם ארה"ב ולשאול אם וושינגטון היא שותפה אמינה. זה דבר שמעולם לא היה מקור לדאגה באיסלנד עד כה", אומר ברגמן.
שרת החוץ תורגרדור גונארסדוטיר אמרה לסוכנות הידיעות רויטרס כי נאט"ו והסכם ההגנה עם ארה"ב יישארו הבסיס לביטחונה של איסלנד ללא קשר לתוצאות המשאל, אך הצטרפות לאיחוד האירופי עדיין עשויה להיות "תוספת בעלת ערך", בייחוד בהיבט של ביטחון כלכלי. באשר לאיומיו של טראמפ בנוגע לגרינלנד אמרה: "אנחנו מאוכזבים ממסע הלחצים המתנהל הן נגד תושבי גרינלנד והן נגד דנמרק". כך או כך, החשש הגדול יותר לדבריה טמון במקום אחר: "מוקד הדאגה העיקרי שלנו הוא פעילותה של רוסיה – בעיקר באוקראינה, אבל גם הפעילות הימית שלה במים שלנו ובסביבתם, בצפון האוקיינוס האטלנטי".
התומכים בהצטרפות לאיחוד האירופי מדגישים את התועלת הרבה שעשויה לצמוח לאיסלנד מהיותה חלק מהגוש הכלכלי-פוליטי הענקי. הצטרפות כזו תהפוך את איסלנד לחלק מאיחוד המכסים של האיחוד האירופי – אזור סחר ללא מכסים פנימיים ועם מכסים אחידים על סחורות הנכנסות מבחוץ, ובנוסף תוכל המדינה לאמץ את מטבע האירו במקום הקרונה האיסלנדית הבלתי-יציבה, בניסיון להתמודד עם האינפלציה ויוקר המחיה הגבוה באופן כללי, ולהוריד את שיעורי הריבית. לכל אלה יצטרף גם הגידול במשקלה המדיני: איסלנד תהפוך לחברה במוסדות קבלת ההחלטות של האיחוד האירופי, כולל הנציבות האירופית (הזרוע המבצעת של האיחוד), הפרלמנט האירופי והמועצה האירופית שבה נפגשים ראשי המדינות והממשלות, ותוכל לנסות לרתום את חברותיה האירופיות לכל אתגר גאופוליטי, בכלל זה מאבקים אפשריים מול נשיאים כמו טראמפ.
טראמפ ובתי גרינלנד. "האיסלנדים החלו לתהות אם ארה"ב היא שותפה אמינה"
(צילום: רויטרס, AP/Alex Brandon)
המתנגדים לצעד מתוך איסלנד טוענים מנגד לא רק שהמדינה תיאלץ לוותר על חלק גדול מדי מריבונותה, בכלל זה בענף הדיג, לטובת האיחוד, אלא גם ששמירה על המטבע העצמאי של איסלנד, הקרונה, תשמש לה כרית ביטחון מפני תנודות כלכליות בשאר היבשת.
לאיחוד האירופי עצמו יש סיבות טובות לראות את איסלנד בשורותיו. הצטרפות של מדינת האי תרחיב את טווח השפעתו באזור הארקטי, וזאת בתקופה שבה האזור הופך למוקד גובר של תחרות בין מעצמות. היא גם תיתן לו אחיזה חשובה במעבר GIUK המדובר, ואפשרות לעקוב ביתר קלות אחרי תנועות הצי הרוסי. יש לזכור גם כי צירוף של איסלנד לאיחוד יהיה תהליך קל, פשוט ומהיר בהרבה מאשר זה שעוברות מדינות אחרות המנהלות כיום מגעים להצטרפות, שכן איסלנד, מדינה מודרנית ביותר ונקייה יחסית משחיתות, תידרש לבצע הרבה פחות רפורמות מאשר אוקראינה או מדינות במערב הבלקן המחכות לתורן להצטרף.
