בוושינגטון הבירה, המרחק בין שדרות פנסילבניה לרחוב קנדי נמדד בקושי בשישה קילומטרים, אבל מבחינה אידאולוגית מדובר בשני יקומים מקבילים. בזמן שבבית הלבן הנשיא דונלד טראמפ מנווט את מעצמת-העל במדיניות "אמריקה תחילה" ומחזק את הציר עם ירושלים, כמה דקות נסיעה צפונה משם, במועצת העיר, מתעצם כוחה של פוליטיקאית צעירה שרואה את העולם דרך פריזמה הפוכה בתכלית.
חברת המועצה מטעם רובע 4, ג'ניס לואיס ג'ורג' (37), היא הדמוקרטית-הסוציאליסטית המוצהרת הראשונה במועצה זה כמעט שלושה עשורים. היא צעירה, היא כריזמטית, יש לה סיפור חיים שכאילו נתפר למידותיה של הוליווד - והיא דוהרת אל עבר כיסא ראש העיר בבחירות 2026. ומי שמסתמנת כ"ממדאני של וושינגטון", הפכה בחודשים האחרונים לסדין אדום עבור הקהילה היהודית המקומית ומדינת ישראל.
הבחירות לראשות העיר וושינגטון בנובמבר הקרוב מסתמנות כקו פרשת מים. בוושינגטון, עיר "כחולה" עמוקה שבה המפלגה הרפובליקנית כמעט שאינה קיימת, המרוץ האמיתי מוכרע תמיד בפריימריז הדמוקרטיים של חודש יוני. אף שהתפקיד הוא ניהולי במהותו, בבירה האמריקנית הכול פוליטי.
לואיס ג'ורג' היא הפייבוריטית של אגף ה-DSA (הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה), אותו ארגון שהריץ את זוהראן ממדאני לראשות העיר ניו יורק ושולח למועמדים שאלון מפורט לפני שהוא בוחר אם לתמוך בהם. בשאלון הזה, לואיס ג'ורג' חתמה על התחייבות חסרת תקדים עבור מועמדת לראשות עיר בארה"ב - והצהירה כי לא תשתתף באירועים "המקדמים ציונות או אפרטהייד" ותחרים ביקורים רשמיים בישראל.
ובאמת, הדמיון בינה לממדאני בולט. שניהם סוציאליסטים מוצהרים, שניהם צעירים וכריזמטים, שניהם קוראים לברני סנדרס "מנטור", ושניהם מסמנים את ישראל כליבת המאבק המוסרי שלהם. אך בעוד שממדאני בנה הרבה מהקריירה הפוליטית שלו על גל אנטי-ישראלי מוצהר מהרגע הראשון, לואיס ג'ורג' הגיעה לשם בנתיב אחר.
לאורך רוב שנותיה במועצה היא התמקדה בנושאים היפר-מקומיים: דיור ציבורי, תחבורה חינם וחופשות מחלה. הבחירה שלה לאמץ כעת את הרטוריקה של "רצח עם" בעזה ואת החרם על הציונות היא לא רק עמדה אידאולוגית, אלא איתות פוליטי ברור: בוושינגטון של 2026, הדרך לראשות העיר עוברת דרך התנערות מירושלים.
וושינגטון האחרת
סיפור חייה של לואיס ג'ורג' הוא סיפורה של וושינגטון האחרת, זו שאינה מופיעה בגלויות התיירותיות של ה"מול" (השדרה המרכזית של וושינגטון). היא נולדה וגדלה ברובע 4, בת לעובדת דואר, בשכונות שהוזנחו במשך עשורים. את "רחוב קנדי", שבו גדלה, היא מתארת כזירת קרב יומיומית. "כל שבוע בחיים שלי שמעתי יריות", סיפרה בעבר בראיונות שסיפקו לה את ההילה של מנהיגה שצמחה מהשטח. "אנשים ששיחקתי איתם תופסת איבדו את חייהם בגלל אלימות אקדחים". החספוס הזה הוא סימן ההיכר שלה.
היא הייתה פוליטית עוד כנערה, כנציגת התלמידים במועצת החינוך, ואת שעות אחר הצהריים העבירה בתוכניות של המלכ"ר המקומי DC SCORES שמשלב כדורגל, שירה והתנדבות בקהילה במטרה להעצים ילדים. עד שהצטרפה לארגון העידה כי לא הצליחה להתחבר לשירה שנלמדה בכיתה, "כי רוב הטקסטים היו של גברים לבנים". היא מלצרה כדי לממן התואר באוניברסיטת הווארד, ה-HBCU (קולג' שחור היסטורי) היוקרתי שבו למדה גם קמלה האריס, ובו התעצבה תפיסת עולמה על צדק חברתי וגזעני.
לאחר שסיימה את לימודי המשפטים, היא ארזה מזוודות ונסעה לפילדלפיה כדי לעבוד כתובעת פלילית. אך ב-2014 הכול נעצר: אביה חלה במחלת לב נדירה, ולואיס ג'ורג' עזבה את המשרה המבטיחה וחזרה לוושינגטון כדי לסעוד אותו בימיו האחרונים. החוויה הזאת גרמה לה מאוחר יותר לפרוץ בבכי בכל פעם שדיברה על חשיבותן של חופשות משפחתיות בתשלום בקמפיינים הפוליטיים שלה. התקופה עם אביה הגוסס, שבה נאלצה להתמודד גם עם מערכת הבריאות האמריקנית המסורבלת והיעדר הגנות סוציאליות, הפכה למנוע האישי שלה.
6 צפייה בגלריה
רשידה טליב. "סוציאליסטית דמוקרטית גאה שלא מתנצלת על היותה חלק מהתנועה"
(צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)
כשחזרה לשירות הציבורי כתובעת נוער במשרד התובע הכללי של העיר, היא כבר לא הייתה התובעת הקלאסית שמחפשת מאסרים. היא קידמה "צדק מאחה", לדבריה, מתוך אמונה שהמערכת היא זו שכשלה מול הנערים האלו, שהגיעו מאותם רחובות קשוחים שמהם היא באה. "האלימות שהם מגלים היא שיקוף של מה שספגו בבית", היא נוהגת לומר, משפט שמהדהד גם בביקורת שלה על ישראל כיום: ראיית העולם שבה החזק הוא לרוב גם האחראי - או האשם.
מצד שני, מכריה מעידים כי עבדה שעות ארוכות גם על תיקים קשים, כולל מקרי רצח, ולא חששה להעמיד לדין כשחשבה שצריך. במקביל לעבודתה התובענית, התנדבה לאורך כל התקופה גם כחונכת לנערות אפרו-אמריקניות, ממש כפי שהיא עצמה זכתה לחונכות כסטודנטית דור-ראשון במשפחה.
ב-2020, בשיאו של גל המחאות אחרי רצח ג'ורג' פלויד, לואיס ג'ורג' עשתה את הבלתי ייאמן. היא התמודדה בפריימריז הדמוקרטיים על ייצוג רובע 4 והדיחה את ברנדון טוד, פוליטיקאי-ממסדי שהיה בן טיפוחיה של ראש העיר המכהנת, מיוריאל באוזר. המוטיבציה שלה לרוץ, לדבריה, נגד "הממסד", הייתה ביטול Initiative 77 - היוזמה להעלאת שכר עובדי הטיפים. עבור מי שמימנה את לימודי המשפטים שלה במלצרות, זאת הייתה סוגיה אישית.
עמדותיה בנושא קיצוץ תקציבי משטרה והוצאת ציוד צבאי מידיהם של שוטרים נתפסו כנקודת תורפה מול יריביה, ואז הגיע רצח פלויד - וברגע אחד מה שהוצג כרדיקליות מסוכנת נשמע לחלק מהבוחרים כמו תשובה פוליטית לרחובות הבוערים. כך היא סללה את הדרך לניצחון הגדול בעזרת צבא של מתנדבים צעירים ואידאולוגיה סוציאליסטית שלא נראתה במועצה זה עשורים.
6 צפייה בגלריה
תיעוד מרגעיו האחרונים של ג'ורג' פלויד. ברגע אחד, מה שהוצג כרדיקליות מסוכנת הפך לתשובה פוליטית לרחובות הבוערים
ביומה הראשון בתפקיד, כששאלו אותה מה בראש סדר העדיפויות שלה, היא לא דיברה על מהפכה סוציאליסטית אלא על צמתים, רמזורים ופסי האטה. אנשים העריכו את היכולת שלה לחבר בין אידאולוגיה גדולה ל״עבודה השחורה״ בשכונות. היא הפכה ל"פנים של המהפכה" בוושינגטון, דמות שמצטלמת נהדר עם בעלה קייל, אהבת נעוריה מהתיכון, בנם התינוק פירס וכלב הקורגי המשפחתי סאלי, בזמן שהיא מקדמת חקיקה שמרעידה את חברות הנדל"ן הגדולות.
בחייה הפרטיים, היא מקפידה לשדר יציבות ומשפחתיות שקצת עומדת בניגוד לדימוי הלוחמני. היא בזוגיות עם בעלה מאז שהיו בני 17. השניים נפגשו במסיבת תיכון ומאז הם יחד. התמונות המשפחתיות שלהם הן חלק בלתי נפרד מהקמפיין, ניסיון לרכך את התדמית הסוציאליסטית ולהציג אותה כ"אחת משלנו". אבל השקט המשפחתי הזה עומד בסתירה לסערות שהיא מחוללת.
"אנטי-ציונות וביקורת על ישראל - לא אנטישמיות"
השערורייה האחרונה סביב השאלון של ה-DSA לא הייתה פליטת פה, אלא התחייבות אסטרטגית. כשנשאלה בשאלון אם תתמוך ב-BDS, היא אומנם לא אימצה את כל סעיפי התנועה, אך קבעה נחרצות כי לוושינגטון הבירה תחת שלטונה לא יהיה "שום עניין בשליחת משאבים צבאיים או כלכליים לישראל" בזמן שהיא מבצעת מה שלואיס ג'ורג' מכנה "רצח עם". היא אף הודתה כי הצבעתה ב-2022 בעד אימוץ הגדרת האנטישמיות של IHRA הייתה טעות שהיא מתחרטת עליה היום. "אני מאמינה בתוקף שאנטי-ציונות וביקורת על ישראל אינן אנטישמיות", כתבה בתשובה הרשמית שהופצה בקרב פעילי הארגון.
התגובה בקהילה היהודית בעיר הייתה חריפה. במועצת יחסי הקהילה היהודית (JCRC) הגדירו את דבריה כ"שבועת נאמנות אנטי-יהודית" שמטרתה למחוק את היהודים והאמריקנים הפרו-ישראלים מהמרחב הציבורי. את השאלון של הסוציאליסטים כינו "מניפסט אנטישמי, אנטי-דמוקרטי, כתם על האמנה החברתית שלנו ובלתי אמריקני באופן מסוכן".
המתח הגיע לשיא בחודש שעבר בפגישה סגורה וטעונה בבית הכנסת "אוהב שלום", שנמצא במחוז הבחירה שלה. לואיס ג'ורג', שהגיעה כדי לפייס את הקהילה, ישבה מול רבנים ומנהיגים יהודים ושמעה על תחושת הנרדפות מאז טבח 7 באוקטובר. בשיא הפגישה, כשהתפתח דיון על איומים על מוסדות חינוך יהודיים ועל התקיפה בבית הכנסת במישיגן בשעה שילדי גן שהו במקום - היא פרצה בבכי. "זה היה רגע אנושי", העיד אחד המשתתפים, "אבל דמעות הן לא פוליטיקה".
הרב דוד וולקנפלד, שאירח את הפגישה, העריך כי "היא מילאה את השאלון ללא מודעות למה שהתשובות שלה יגידו עבור הקהילה היהודית בוושינגטון". אך לואיס ג'ורג' סירבה להתנצל פומבית או למשוך את תשובותיה מהשאלון. זמן קצר לאחר אותה פגישה השתתפה בעצרת של DSA לצד חברת הקונגרס הפלסטינית-אמריקנית רשידה טליב, ואמרה שהיא "סוציאליסטית דמוקרטית גאה שלא מתנצלת על היותה חלק מהתנועה".
בהצהרה מאוחרת יותר היא ניסתה לאזן: "אני עומדת איתנה במחויבות שלי נגד אנטישמיות, ומבינה את הפחד האמיתי מאוד לביטחון היהודים. ואני גם עומדת איתנה בתמיכתי בזכויות הפלסטינים, ומכירה בכך שמה שקרה בעזה הוא רצח עם כפי שנקבע על-ידי מספר קבוצות זכויות אדם בינלאומיות. שני הדברים האלה אינם סותרים". היא הבטיחה שלא תהיה ראש עיר שמדירה אנשים על בסיס דעותיהם, אך הקהילה נותרה סקפטית, במיוחד לאחר שהבריזה מפגישה מתוכננת עם פעילים יהודים במסגרת יום פעילות בקפיטול המקומי, בטענה לדיון דחוף בנושא חופשות לידה.
"היא פשוט לא מבינה, או לא רוצה להבין, שציונות אינה מדיניות ממשלה, אלא חלק מהותי מהזהות שלנו", אמר אחד המשתתפים. מנגד, בארגון "יהודים מאוחדים לצדק", שתומך רשמית בלואיס ג'ורג', העידו כי היא "מתייחסת ברצינות רבה לחששות הקהילה היהודית”, פועלת למען נושאים חשובים ליהודים כמו חינוך לגיל הרך במחיר מפוקח ואף התקשרה לרבנים במחוז שלה כדי להציע תמיכה מיד לאחר מתקפת 7 באוקטובר.
אלה המועמדים האחרים
המרוץ ל-2026 מציב מולה את חבר המועצה קניין מקדאפי, דמות מתונה יותר שמייצגת את הממסד הדמוקרטי המסורתי. שניהם מובילים את המרוץ, בזמן שמועמדים אחרים כמו יזם הנדל"ן גארי גודוות'ר וחבר המועצה לשעבר וינסנט אורנג', גוררים רגלים. מקדאפי כבר החל לנצל את הקרע בין יריבתו והקהילה היהודית, כשהוא מצהיר שלא היה מקבל לעולם "שבועות נאמנות" שמדירות קבוצות שלמות מהקהילה.
6 צפייה בגלריה
המתחרה מקדאפי. מנצל את הקרע בין יריבתו לקהילה היהודית
(צילום: Council of the District of Columbia)
"לא חיפשתי, וגם לא הייתי מקבל, את תמיכתם של הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה, או של כל ארגון, לצורך העניין, שדורש סוג כזה של שבועה מפלגתית כדי להדיר אנשים שהם חלק ממרקם הקהילה", הצהיר מקדאפי. "חשוב לנבחרי ציבור שיהיה להם את האומץ להגיד בציבור דברים שהם אומרים בפרטי".
אבל בוושינגטון של היום, הממסד הדמוקרטי נמצא במגננה. כמו שלואיס ג'ורג' רכבה על גל ה-Black Lives Matter ב-2020 כדי להדיח את בן בריתה של ראשת העיר שמייצגת את הממסד הדמוקרטי המתון והוותיק של העיר - היא מתכננת לעשות אותו דבר ב-2026. היא בונה על דור חדש של מצביעים, שרבים מהם רואים בישראל לא בעלת ברית אסטרטגית, אלא כוח קולוניאליסטי. ביום הראשון לקמפיין שלה גייסה יותר מ-110 אלף דולר מ-1,500 תושבים וזכתה לתמיכה משורת איגודים גדולים - מעובדי תחבורה ועד עובדי שירותים ומלונאות.
ג'ניס לואיס ג'ורג' היא התחזית לעתיד שבו הנהגת הערים המרכזיות בארה"ב תהיה מורכבת מאנשים שהשקפת עולמם עוצבה ברחובות הסוערים ובקמפוסים הפרוגרסיביים, ולא בחדרי הישיבות של איפא"ק. מצד אחד, מדובר במנהיגה שמדברת מהבטן, שמבטיחה דיור ציבורי, סבסוד למעונות יום וחקיקה ירוקה, ושמכירה כל מהמורה ופנס רחוב בעירו של האזרח הקטן. מצד שני, זוהי מועמדת שכדי לזכות באהדת הבייס הפרוגרסיבי, מוכנה לחתום על מסמך שמגדיר את הציונות כמוקצה מחמת מיאוס ומאשים את ישראל ברצח עם.
האם וושינגטון, העיר שבה נקבעת מדיניות החוץ של העולם החופשי, תפקיד את מפתחות העירייה בידיה של מי שמחרימה את התנועה הלאומית היהודית? אם המקרה של ממדאני בניו יורק מלמד אותנו משהו, זה שהשמאל האמריקני החדש כבר לא מבקש סליחה על העמדות שלו - הוא מנצח איתן.
