בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים הובא הערב (ראשון) למנוחות רב-סמל מתקדם במיל' יוסי הרשקוביץ (44) מהיישוב גבעות, שנהרג עם עוד שלושה מחבריו הלוחמים מגדוד 697 בחטיבה 551 (עוצבת חצי האש) מפיצוץ מטען חבלה בפיר ממולכד ליד מסגד במהלך הקרבות בעזה. אלפים, בהם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, ליוו את הרשקוביץ בדרכו האחרונה. זעקות שבר נשמעו עם הורדת הארון לקבר. "ניסית והבאת כבוד לעם מושפל ומדוכא", אמר האב יעקב בדברי ההספד. אהוד בנאי, ששר בהלוויה את השיר "בלוז כנעני", אמר: "משפחת הרשקוביץ - תודה שנתתם לי את הזכות הזאת".
כוח המילואים בפיקוד מפקד פלוגה בדק ביום שישי בערב פיר של מנהרה ליד מסגד בבית חאנון בצפון הרצועה. הפיר היה כאמור ממולכד, ומטען החבלה פגע בהרשקוביץ וברב-סרן במיל' משה ידידיה לייטר (39) מעין צורים, ברב-סמל ראשון במיל' מתן מאיר (38) מאודם, וברב-סמל ראשון במיל' סרגיי שמרקין.
סגן-אלוף אוהד איילון, שהספיד את הרשקוביץ בשם צה"ל, אמר: "יוסי, אהבת הארץ ושליחות היו חשובים לך מנשוא, פעלת רבות למען חינוך הדור הבא בישראל. אתחיל ואבקש ממך סליחה שאני על מדי א', כמה צחקנו על זה לפני הכניסה, כמה לא רצינו שאחד מאיתנו ילבש א׳ - כי ידענו מה זה אומר.
"תודה על הזכות לפקד עליך. יוסי, הלב שלי, של המשפחה ושל חבריך, נשבר. קשה לדבר עליך בלשון עבר. הגנת ושמרת עלינו ועל כך אנו מצדיעים לך. אני מבטיח לך שנמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי להחדיר את השקט והביטחון למדינת ישראל. אבקש בשם חיילי ומפקדי הגדוד שלוחמים כעת בעזה להשתתף באבלכם הכבד".
האב יעקב אמר בדברי ההספד: "יוסי, הבאת כבוד לעם מושפל ומדוכא. ראיתי אותך לפני כמה דקות, כולך שלווה. כולך אומר 'הייתי מוכן להיקבר באפרה של ירושלים הקדושה'. אני רוצה להגיד לכל אלה שיושבים שם למעלה - תרבו באחדות, תרבו באהבה, זה מה שיוסי רצה. אל תפסיקו את המהלך הזה עד שכל הסיפור הזה יסתיים".
האב אמר עוד: "הייתי פה בשבוע שעבר וזאת לא החלקה שהייתי בה בשבוע שעבר. זה אומר שזה הולך ומתמלא. אני רוצה לבקש ממך הרבה סליחה והרבה מחילה. היינו יחד שבוע ימים, היינו יחד גב אל גב, איזה משמעותי זה היה. כמו צחוק וכמה בכי, כמה למדתי עליך בן יקר ואהוב, היהלום שבכתר. אני עכשיו אבכה, אבל האגרוף הקמוץ בוא יבוא. אף אחד, ובטח שלא האויבים שלנו, ישמחו על הרגע הזה".
מסע הלווייתו של יוסי הרשקוביץ
בארי, אחד מחמשת ילדיו של הרשקוביץ, ספד לו בקול שבור. "אבא, אני עדיין לא מאמין שאתה לא פה איתנו", אמר בארי. "לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהיית אדם גדול. תסתכל כמה אנשים באו ללוות אותך, אם זה משפחה, תלמיד, חבר טוב, או מישהו שפעם ניגנת לו. בכל כך הרבה נגעת, היית יכול להיות המנהל הרציני ובשנייה להפוך לאבא הכי מצחיק בעולם.
"בכל התקופה האחרונה שמחת שאתה נלחם, הספר שקראת והסתובבת איתו בעזה היה 'אל תירא' ובאמת לא פחדת. עכשיו עלית למעלה, פגשת את סבתא חיה שכל כך אהבת. עכשיו קשה לי להיות חזק, ואני צריך אותך. בהודעה האחרונה שלך כתבת שאתה גאה בי. אני גאה בך אבא שלחמת למען העם שלך, אפילו שאתה לא בגיל מילואים. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך ולא אשכח אותך לעולם".
הבת הלל אמרה בהלוויה בבכי: "אבא יקר ואהוב שלי, היית ותהיה האבא הכי טוב העולם. האמונה שלך בקב"ה זה משהו מיוחד, כל הזמן דיברת עליו. בשמחת תורה דיברנו מה יהיה עכשיו כי אתה צריך לנסוע למילואים. אני מבקשת שתשלח לי כוחות כדי לבחור בחיים ולשמוח. לעשות צחוקים כמו שרק אתה ידעת. אבא, אתה האמנת במשיח, הלכת לנו רק כדי לזרז אותו ולהיות קרוב לקב"ה ולהיות שותף לקבל החלטות.
"אני בטוחה שתחזור ושעוד אפגוש אותך, אני זוכרת שבשנה שעברה נסענו להר הרצל והסתובבנו בהיכל השמות, אני ואמא המשכנו אבל אתה עצרת וצילמת את השמות של כל מי שהכרת - שזה בערך כולם. היה לך חשוב לתת לכולם כבוד. מאז הבשורה מגיעים כל כך הרבה אנשים שאהבת ואהבו אותך. אבא, היית הכול בשבילי".
אורי, גיסו של הרשקוביץ שלחם לצידו בקרב בעזה, השמיע את השיר "מורה לחיים" של עמיר בניון. אחר כך אמר אורי: "כל חיי היית לי מורה. יוס, השיר הזה מתנגן לי בראש מאז שישי הארור. כשהשתחררתי אמרת לי 'בוא, אני מושך אותך אליי לפלוגה, יש פה משהו מיוחד'. וכך היה, בחודש האחרון היינו צמודים וראיתי אותך זורח.
"מאז שנכנסנו ללחימה דאגת לי, ציירת לי מגן דוד על הרצועה של הנשק. רגע לפני הפיצוץ האדיר שהשאיר לכולנו פיר ענק בלב נשארתי עם החוליה שלי מאחור. יוס, השכבתי אותך על האלונקה לצד אלישע אחיך התאום, נראיתם אותו דבר, ראיתי את נשימותיך האחרונות. אחותי הדס, ניסיתי, מצטער, בחיי. כאן בארץ כל כך עצוב ושונה, אבל אני מתאר איזו שמחה גדולה בשמיים כששומעים 'יוסי מגיע'".
"דיבר תמיד בגובה העיניים"
מוקדם יותר נערכו מעגלי שיח בתיכון אורט פלך לבנים בירושלים שאותו ניהל הרשקוביץ. הצוותים החינוכיים ובוגרי בית הספר הגיעו למוסד החינוכי כדי לתמוך אחד בשני ולזכור את המחנך והמנהל הנערץ. 22 מורים ומחנכים מגויסים בגלל המלחמה, ולכן לחלק מהכיתות נכנסו מורים מקצועיים ולכל כיתה הצטרף למורה איש טיפול.
"התלמידים דיברו בכיתות על יוסי ומה הוא בשבילם", סיפר סגן מנהל בית הספר דורון לופז. "שיח של הרבה צער וכאב, אבל גם שיח של כוחות ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שיהיה יותר טוב בחברה". לופז ציין שהרשקוביץ, ממקימי בית הספר, היה איש חינוך משכמו ומעלה ונגע בחיים של אלפי תלמידים.
"יוסי היקר והאהוב איש חינוך הרבה שנים, דיבר תמיד בגובה העיניים", אמר לופז. "יוסי ידע כל הזמן כמה מורכב לתלמידים מסוימים לזהות את הנקודה שמתוכה צריך לפתוח דף ולעלות על פסים של הצלחה, ידע לקחת נפש אבודה ולסלול לו דרך, למצוא מה נכון לו ומה טוב לו ".
סגן המנהל הוסיף: "יוסי גויס בשבת הראשונה של שמחת תורה הכואבת והנוראית והוא היה מתוסכל מזה שלא יכול היה להשפיע על הלחימה מהיום הראשון. הוא נכנס לכניסה הקרקעית מתוך שליחות עמוקה עבור צה"ל ועבור העם אבל לא מתוך נקמה. הוא היה מאוד מרוכז במשימה ומדי פעם היו לנו שיחות קצרות. כל הזמן היה מרוכז במושגים לאומיים עד כמה צריך להתגבש.
"לאורך כל השנה האחרונה דיבר הרשקוביץ עם תלמידיו על הצורך להיות ביחד ועד כמה הסחות הדעת וכמה הניסיון של אנשים ליצור חיץ בעם זה מיותר, אנחנו עם אחד גם אם לא מסכימים. אנחנו עם אחד וצריכים לשמור על אחדות, זה היה מאוד בשיח שלו. יוסי היה אדם מאוד ערכי ואידיאולוגי , אבל ידע שצריך להיות יחד".
10 צפייה בגלריה
ארבעת הלוחמים שנהרגו יחד: מימין: רס"ר במיל' מתן מאיר, רס"ן במיל' משה ידידיה לייטר, רס"מ במיל' יוסי הרשקוביץ ורס"ר במיל' סרגיי שמרקין
(ציום: דובר צהל, נתי לוי )
ריאיון עם האב יעקב הרשקוביץ
(צילום: ירון ברנר)
יוני פסדר, שניהל עד לשנה שעברה את חטיבת הביניים אורט פלך ועבד צמוד להרשקוביץ שניהל את התיכון, סיפר: "יוסי היה גאון בהבנת הצרכים והחזקות כדי להתפתח מקצועית", אמר פסדר. "יוסי היה אשף, ידע לבזר סמכויות, היה מנהל דרך אנשים, ניהול של רתימה. איש של אנשים בלי סיסמאות". מאות תלמידים הרגישו שהוא מחנך שלהם למרות שהיה מנהל , הורים של תלמידים הרגישו שהוא נמצא שם בשבילם".
שלום וייל, מייסד אורט פלך בנים וכיום מנכ"ל עמותת "יסודות - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה", היה חבר נפש של הרשקוביץ ומשפחתו. "יוסי היה איש של מעט דיבורים והמון מעשים", סיפר וייל. "זה לא דבר אופייני למנהל בית ספר ואיש חינוך בדרך כלל בתמהיל הוא הפוך. המבט והעיניים שלו והריצה המהירה, בסוף הסיפור הוא דוגמה אישית ערכית".
הרשקוביץ הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.
