אם אנחנו לא רוצים לחזור על הגדרות יומרניות, ובאמת רוצים לחתור ולעצב מציאות אחרת, נכון להגדיר מדיניות ברורה ואת הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר שתוביל למימושה.
הנהגת חיזבאללה העניקה לישראל וללבנון הזדמנות יוצאת דופן שתוביל לסיום דרכו של הארגון ככוח טרור, צבאי עצמאי שאינו סר למרות המדינה הלבנונית. היא עשתה את מה שככל הנראה ראתה כחובתה: תמכה בפטרון האיראני ברגע הקריטי שבו הוא נאבק על עתידו. אלא שההחלטה להצטרף למערכה נגד ישראל דווקא בשעה שבה הארגון מוחלש – לאחר שאיבד את חסן נסראללה, מנהיגו הכריזמטי, ואת כל הנהגתו הבכירה, אלפי פעילים ואת שדרת הפיקוד עתירת הניסיון – אינה מעידה על שיקול דעת קר, אלא על דחף רגשי ועל נאמנות עיוורת.
בכך נחשף, אולי באופן הבהיר ביותר, סדר העדיפויות של חיזבאללה: לא העדה השיעית, לא מדינת לבנון – אלא איראן, העדפה זו אינה חדשה, אך כעת היא בולטת יותר מתמיד. הארגון, שנבנה וטופח בידי טהרן בדיוק לתרחיש של עימות אזורי רחב, בחר שוב להקריב את היציבות הלבנונית לטובת חזון אסטרטגי שאינו מתכתב עם טובתה של לבנון או אזרחיה. וכאן בדיוק טמונה הזדמנות נדירה הן לישראל והן ללבנון.
התגובה הישראלית אינה חייבת להיגרר לאוטומט של תמרון עמוק וכיבוש שטחים. עוצמה צבאית היא כלי – אך מדיניות היא מצפן. השאלה איננה רק כיצד לפגוע באויב, אלא כיצד לעצב מציאות חדשה. לכן, המדיניות הישראלית המומלצת היא יצירת תנאים שיאפשרו ללבנון להחיל את ריבונותה האפקטיבית על כל שטחה, ובעיקר בדרום המדינה. הדרך לכך אינה המשך תמרון, ובטח לא מחשבות על חזרה לאזור ביטחון מורחב, אם כי זאת אופציה במצב שהדרך המוצעת לא תצלח. הפעלת הכוח צריכה להיות מוכוונת לפינוי מלא של כלל האוכלוסייה האזרחית מדרום לנהר האוואלי ללא יוצא מן הכלל, בכלל זה תושבי נבטיה, צידון וצור. מדובר בכמיליון אזרחים שיעברו צפונה לעבר ביירות.
זהו צעד חריג וקשה, אך זו האסטרטגיה שתאפשר את מימוש המדיניות: ניתוק מוחלט בין הארגון לבין המרחב האזרחי שבתוכו הוא נטמע ופועל. חיזבאללה נשען על הסביבה האזרחית מבחינה לוגיסטית, חברתית ופוליטית. כאשר מרחב זה ייעלם, גם חופש הפעולה שלו ייפגע דרמטית.
מיליון אזרחים בלב ביירות ישנו את מרכז הכובד בלבנון. הם לא יהיו עוד פריפריה שקטה הנושאת בעול, אלא ציבור מרוכז שידרוש תשובות, שיקום וחזרה הביתה
מיליון אזרחים בלב ביירות ישנו את מרכז הכובד בלבנון. הם לא יהיו עוד פריפריה שקטה הנושאת בעול, אלא ציבור מרוכז שידרוש תשובות, שיקום וחזרה הביתה. הלחץ לא יופנה לירושלים, אלא למי שמנע מהם מדינה מתפקדת, אותה אוכלוסייה שהיוותה את מקור כוחו של חיזבאללה, תהייה הראשונה להפעיל לחץ כבד לפירוק הארגון מנשקו והיא זו שתעניק לגיטימציה לממשלת לבנון לפעול.
כל חזרה לבתים בדרום תותנה בפירוק מוחלט של חיזבאללה מנשקו ובחיסול התשתיות הצבאיות מדרום לליטאני. השטח יהפוך לאזור ביטחוני שבו יפעלו אך ורק כוחות רשמיים של צבא לבנון לצורך פירוז וניקוי השטח. כל גורם חמוש שיבחר להמשיך ולפעול יטופל בעיקר מהאוויר.
גישה זו אינה מכוונת נגד האוכלוסייה הלבנונית – להיפך. היא מבקשת להפריד בין האזרחים לבין הארגון החמוש, ולחייב את המדינה הלבנונית לשוב ולתפקד כריבון. אך כדי שהמהלך הזה יצליח, יש לשלב בו מרכיב מדיני ברור. לבנון מצויה במשבר כלכלי עמוק. הממשל החדש בביירות יידרש להכרעה היסטורית: מדינה ריבונית אחת עם מונופול על הנשק, כפי שהכריז אך לא הצליח לממש, או המשך קיומה של מיליציה חמושה בשליחות זרה.
פירוק חיזבאללה מנשקו יוביל לחבילת שיקום כלכלית רחבת היקף לדרום לבנון: תשתיות, דיור, השקעות ותעסוקה. תמיכה תקציבית בינלאומית משמעותית תינתן למדינה שתוכיח שליטה מלאה על הכוח הצבאי בשטחה
כאן בדיוק צריכות להיכנס לתמונה ארצות-הברית ומדינות אירופה. פירוק חיזבאללה מנשקו יוביל לחבילת שיקום כלכלית רחבת היקף לדרום לבנון: תשתיות, דיור, השקעות ותעסוקה. תמיכה תקציבית בינלאומית משמעותית תינתן למדינה שתוכיח שליטה מלאה על הכוח הצבאי בשטחה. השילוב בין לחץ פנימי של כמיליון אזרחים עקורים לבין אופק כלכלי ממשי הנתמך על ידי המערב עשוי ליצור לראשונה תמריץ אמיתי לפירוק הארגון.
הציבור הישראלי רגיל לחשוב במונחים של הכרעה צבאית, אך לא כל הישג טקטי מתורגם להישג אסטרטגי. לעיתים, הפעלת מלוא העוצמה דווקא משמרת את הבעיה במקום לפתור אותה. המדיניות המוצעת כאן אינה “רכה” – היא קשה, נחושה וברורה, אך ממוקדת במטרה מדינית רחבה של פירוק המכשול המרכזי המונע מלבנון להפוך למדינה מתפקדת. מהלך כזה עשוי לחסוך חיי אדם, ישראלים ולבנונים כאחד, משום שהוא מכוון נגד מי שיבחרו להמשיך ולהילחם, ולא נגד חברה שלמה שנשבתה על ידי האיראנים כדי לשרת מטרות איראניות.
הטעות האסטרטגית של הנהגת הארגון הרופסת מהווה הזדמנות נדירה לישראל וללבנון לעצב מציאות אחרת. זו הזדמנות להפעיל כוח מוכוון מדיניות, ליצור לממשלת לבנון את התנאים להפוך את לבנון שוב לשוויצריה של המזרח התיכון, אם האסטרטגיה הזו תצליח, שלום בין המדינות אינו עניין לשאלה "אם", אלא רק "מתי".
אלוף (מיל') יצחק "ג'רי" גרשון כיהן כסגן מפקד פצ"ן במלחמת חרבות ברזל, אלוף פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה ומפקד אוגדת איו"ש באינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן
