קו חד וברור מאוד מחבר בין שני המינויים החשובים עליהם הוכרז אתמול (חמישי): מחד- ועדת החקירה שמינה הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר בראשות אלוף רוני נומה לבדוק את כלל פרשת "חומת יריחו" - כפי שפורסם לראשונה ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון.
מאידך- ההחלטה של בנימין נתניהו למנות את מזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד, הפעם הראשונה שממונה לתפקיד הזה מישהו מחוץ לארגון מאז 2002 - אז מינה אריאל שרון את האלוף מאיר דגן, החלטה שנחשבת בדיעבד למוצלחת מאוד, אחרי שדגן שינה את המוסד ועיצב אותו באופן שניכר גם כיום.
הרמטכ״ל בגיוס צנחנים, אתמול
(צילום: דובר צה"ל)
האם "ועדת נומה" תדע להסיק את המסקנות הדרושות? האם רומן גופמן, כשייכנס לתפקידו עם סיום הקדנציה בת חמש השנים של דוד (דדי) ברנע בחודש יוני הקרוב, יידע ללמוד, לאמץ ולהחיל את המסקנות הללו? הוא ושאר עמיתיו בצמרת קהילת המודיעין, צה"ל, מערכת הביטחון והדרג המדיני, כולם קשורים, מפותלים ומלופפים זה בזה - הכול קשור בהכול, הכול משפיע על הכול, קשה לחקור אחד בלי לחקור את האחר, קשה לשפר בצד אחד בלי שגם הצד השני משתפר.
הקו - מאות מטרים אורכו הפיזי בקו אווירי, 10 דקות ברגל גג, לאורך שדות שבעת המלחמה התמלאו סוללות טילים נגד טילים להגן על שני קצותיו; מחד - מפקדת יחידה 8200 שהשיגה את "חומת יריחו" שוב ושוב ושוב, ומהצד השני - מטה המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים בגלילות. האם 8200 עשתה מספיק כדי לעורר תשומת לב לתוכנית בחמש השנים לפני המלחמה? האם מודיעין אוגדת עזה? האם פיקוד הדרום? האם חטיבת המחקר? האם חטיבת ההפעלה, או המטכ"ל בכלל? האם הכוחות הירוקים נערכו ולמה לא? ואיך ייתכן שכבר מ-2016 חמאס זונח כמעט לחלוטין את מנהרות התקיפה החוצות לשטח ישראל ומתמקד בפשיטה עילית, ובישראל משקיעים מיליארדים יקרים שנגרעו ממקומות אחרים בהקמת גדר סלארית תת-קרקעית שיעילותה ומשקלה ביום פקודה התבררו כמוגבלים ביותר.
איך הפך הישג מודיעיני ענק - השגת תוכנית התקיפה של האויב, הישג שחוזרים עליו שוב ושוב במהלך חמש השנים שקדמו להתקפת חמאס, שבמהלכן הצליחה יחידה 8200 לחדור לעומק ליבת הסוד של האויב, ולשאוב משם את המסמך הכי סודי שלו, תוכנית שכל מהותה, סיבת הקיום שלה וזו שאין לה קיום בלעדיה - הפתעה מוחלטת וטוטלית, איך הפכו כל אלה לכישלון שעיצב את ההיסטוריה? זהו בתמצית האתגר המרכזי שעומד בפני ועדת האלוף נומה.
הפער בין ההצלחה תחילה, לבין הטיפול בפירות אותה הצלחה, הוא שומט לסתות, מכעיס מאוד למי שמכירים את סוף הסיפור, ובעיקר - נופל בחלקם של רבים מאוד-מאוד. במשרד הביטחון, ובסבירות גבוהה גם בעוד מקומות, לשכות וסוכנויות, וכך גם בצה"ל, באמ"ן, בשב"כ ובקהילת המודיעין כולה, אין טעות, במעשה או במחדל, שלא נעשתה בקשר לגרסאות של תוכניות המלחמה של חמאס - שהאחרונה שבהן כונתה "חומת יריחו".
4 צפייה בגלריה
איך הפך הישג מודיעיני ענק לכישלון שעיצב את ההיסטוריה?
(צילום: Mohammed Abed/AFP, Yousef Masoud/AP, Mohammed Fayq Abu Mostafa/Reuters)
"ועדת נומה" תמלא את תפקידה רק אם תחקור לא רק מה שקרה מאז הושגה החומה לראשונה, בפברואר 2018, עת דיווח עליה קמ"ן אוגדה עזה לראשונה, דרך מסמך בחינה וניתוח שהוציאה חטיבת המחקר באפריל 2018, שהקריאה בו היא כמו המקהלה היוונית שמכירה את הטרגדיה שתכף תבוא, דרך העותקים הנוספים שהתקבלו ומוכרים לכל כך הרבה אנשים בצמרת דאז, או בצמרת דהיום, דרך קריאה מוטעית לחלוטין של על מה חמאס מתאמן - תוכנית אחת גדולה או הרבה מתווים קטנים, ומה הוא מסוגל - שתי פלוגות של 70 או פלישה רחבה של 3,000.
התחקירים לא נשלמו. רחוק מזה. גם "ועדת נומה", אפילו אם תצטיין, תמלא רק חלל קטן. הממשלה והעומד בראשה חיבלו בכוח ועודם מחבלים בכוח בכל ניסיון לחקור את המלחמה בצורה מקיפה, הוליסטית וחסרת פניות. הם יודעים למה. הממשלה סיכלה בדיקה חיצונית לצבא שהרמטכ"ל הלוי יזם, בראשות קודם-קודם-קודם-קודמו בתפקיד- רא"ל שאול מופז. הם אמרו עליו שכאילו הוא ידוע בהתנגדותו לשלטון נתניהו, אבל האמת היא שהם היו פוסלים כל אחד שלא היה "שלהם" לגמרי. ומזה נולדו התחקירים הפנימיים הנפרדים, שבסוף היה קשה מאוד לחבר יחדיו למקשה אחת.
"רשימת אחראים ארוכה יותר"
כשאייל זמיר נכנס לתפקידו הוא החליט להקים את הוועדה בראשות אלוף במיל' סמי תורג'מן, משום שאצל רבים הייתה תחושה כי התחקירים אינם שלמים, חסרים בנושאים מהותיים, לא אחידים ברמתם. "ועדת תורג'מן" הצביעה, בין השאר, על "תחקירים שחורים" שכלל לא נעשו, ובראשם - "חומת יריחו", התחקיר שלא נערך על תוכנית הקרב של חמאס, שנפלה כמה פעמים בידי ישראל, וגם זה לא הספיק כדי להחליף דיסק. "בדיקה אמיתית וכוללת, בלי לחשבן ובלי להתחנחן עלולה לייצר רשימת אחראים ארוכה הרבה יותר", אומר גורם הבקיא בנושא התחקירים, "ולא בטוח שרק ממערכת הביטחון".
"צריך להבין שחקירה נוקבת של פרשת 'חומת יריחו'", אומר גורם בכיר, "ללא מורא וללא משוא פנים, בלי לפזול לצדדים, בלי לשים לב ללחצים, לא מתוך הצבא, או השב"כ או המל"ל, או הממשלה, או לשכת ראש הממשלה, יכולה להתפתח ללא מעט כיוונים, לא כולם צפויים בהכרח. נוצרה בציבור תחושה כאילו אנחנו מדברים על תוכנית שהכירו שלושה נגדים ושני קצינים בבסיס ירקון ומפקדת אוגדת עזה, על סף התקפת חמאס, ושהם הותירו את הסוד הזה ביניהם עד שהכול התפוצץ. זה ממש ממש לא נכון. התוכנית הזו, על גרסאותיה, לאורך שש שנים, והניתוחים שלה, וסיכומי הישיבות אודותיה, והאזהרות והמיילים התחככו באצבעות עלי מקלדת ובעיניים של עשרות רבות של קצינים וגורמי ביטחון".
אבל ועדת רוני נומה תצטרך בראש ובראשונה לבדוק לא רק כיצד הדברים התרחשו, וכיצד החומה עלתה על סדר היום במהלך 2018 ונעלמה תחת טעויות בניתוח אימוני חמאס ברוב השנים שלאחר מכן, למרות שהתקבלו עוד גרסאות שלה, ואיך צצה שוב כשהושגה בגרסה האחרונה שהגיעה לישראל באפריל 2022, עוררה דיונים וויכוחים אבל שוב נגוזה.
הוועדה תצטרך לא רק לאתר אחראים. זה טוב לכותרת, אבל פחות חשוב בראיית ההיסטוריה. בטח למען העתיד, יהיה עליה להתמקד בתהליכים שמאז סוף מבצע 'צוק איתן' והתגבשות תוכניות הקרב השונות של חמאס, הביאו את ישראל לנדוד לווקטור כל כך שונה מאשר הנתיב שבו הלך האויב האכזר והמתוחכם מדרום.
בנתיב הזה מישהו האמין שהקים מכשול בלתי עביר, "חכם וקטלני", חומה בצורה שתעצור את 'חומת יריחו', אמונה שלא התבססה על דבר, או קיר תת-קרקעי שיעצור את תוכניות הפלישה, למרות שהן בכלל היו במתווה על-קרקעי, כי הרי האם מישהו חשב שהמחבלים מתכוונים להגיע לאשקלון ברגל, והרי מכוניות או אופנועים לא עוברים במנהרות, שממילא נחסמו בידי ישראל. ואיך ייתכן שעמדות ה'רואה-יורה' שעל המכשול לא מגינות אפילו על הפאה החיצונית שלו? ואיך יכול להיות שאף מפקד בכיר מהגזרה לא עימת ואימת בין הכתוב בחומר הצופה פריצה קלה יחסית של המכשול, לבין מה שידוע על המכשול עצמו? זו רק תחילת רשימת השאלות והלקחים שיצטרכו להפיק.
ועוד שאלה, שבוודאי תעורר מיד תגובות עזות: האם רוני נומה יצטרך לשאול האם נכונה הטענה שכמו שצה"ל התעלם מ"חומת יריחו", גם בצפון הוא לא לקח ברצינות את התוכנית של חיזבאללה לכבוש את הגליל ולא נערך אליה כראוי?
השאלות למוסד
ואולם, גם המוסד יצטרך לענות על שאלות: מה קרה לעותקים של החומה שיש כאלה בצה"ל שמוכנים להישבע שהם, במוסד, היו על רשימות התפוצה שלהם? האם עותקים של החומה הגיעו לשם? ומה עשה המוסד אם כן? ואם לא עשה - למה לא? ואם הגיעו, איך ייתכן ש-50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, שאז הוקם אגף מחקר גדול בארגון, בשם חופש המחשבה מחוץ לקופסה, ששבוע לפני ההתקפה, גם המוסד מזמר עם כל שאר יחידות המחקר וההערכה, המל"ל וראש הממשלה, את שיר חמאס המורתע. האם אמ"ן, ובמיוחד יחידה 8200 או השב"כ כמו שניסו במוסד לטעון, הם האשמים - וכמו ב-1973 להגיד שאין להם דבר וחצי דבר עם האסון הזה? או שאולי, משימות המעקב אחר המתרחש בביירות, טהרן ודוחא נופלות גם במגרש שלו.
נדמה כי נתניהו במובלע מטיל חלק מהאחריות הזו על המוסד, שהרי הוא הסביר את מינויו של דוד זיני, אלוף בצה"ל נטול כמעט ניסיון מודיעיני לתפקיד ראש השב"כ, בצורך למנות אדם חיצוני אחרי הכישלון הגדול, וש"המציאות אחרי 7 באוקטובר מחייבת ראש שב"כ חדש המגיע מחוץ לשורות הארגון", שרק אדם חיצוני יכול לתפקיד בעת הזו.
כלומר, שאם החליט גם במקרה של המוסד למנות אדם חיצוני, אלוף בצה"ל, אמנם מישהו שעבד בצמוד עם ראשי קהילת המודיעין מאז מונה לתפקיד המזכ"ץ, אך מעבר לכך נעדר ניסיון מודיעיני או מבצעי-מודיעיני כלשהו - הרי שגם המוסד קרס וצריך שיקום מבחוץ? שהרי איזו סיבה אחרת יכולה להיות לדלג על לפחות שני בכירים, אחד מהם בתפקיד סגן, והשני שהיה אמור להתמנות לתפקיד, ועוד דור של ראשי אגפים, ובעצם להביע בכולם אי-אמון, שהרי לא נמצא בתוכם מישהו שיחליף את ברנע?
ברנע חייב את בחירתו במידה רבה לנסיבות זהות, אבל לראש אחר ממנו. יוסי כהן האריך את כהונתו, אבל "לא צריך להתגרות במזל כשלוחמים יורדים ליעד פעם אחר פעם". הוא חשש שייתקע בממשלת מעבר, וייאלץ להישאר בתפקיד. לכן לחץ על נתניהו לבחור לו יורש, אבל גם שהוא יבוא מתוך הארגון ומתוך שני הסגנים שכיהנו תחתיו.
גם הפעם נתניהו מיהר להחליט, משום שחשש כנראה כי יוכרזו בחירות ובממשלת מעבר לא יוכל למנות ולהטביע חותמו, אבל ברנע לא הצליח ללחוץ מספיק - ואולי לא נחשב חזק כמו כהן בעיני נתניהו. ואולי בכלל אלה זמנים אחרים, והצורך באדם מבפנים שבילה עשרות שנים בארגון, זה שמביא עימו הבנה עמוקה במודיעין ומבצעים, הן תכונות פחות חשובות.
נתניהו נתן רמז דק כפיל על מה הוא מחפש בהודעה על מינוי גופמן: "רומן ליווה אותי בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל", הוא אמר, בין שאר הדברים. "אני סומך עליו בלב שלם". נתניהו מציין את ה"דיסקרטיות מוחלטת ושמירת הסוד" כעוד מעלה בולטת אצל גופמן, כאילו אין זה מובן מאליו לאדם שמשמש מזכיר צבאי והולך להיות ראש המוסד. ולא לחינם, אולי, שכל התכונות הללו קשורות לנתניהו באישית לוחצת ולנאמנות שלו.
זמן קצר אחרי מתקפת 7 באוקטובר, נתניהו סנדל את דוד ברנע לעמוד בראש צוות המשא ומתן על החטופים, ג'וב דורשני וקשה רגשית למי שממילא אין לו שנייה לנשום בתפקיד המרכזי שלו. כך עשה גם עם רונן בר (בנפח מצומצם יותר), תוך שהוא דואג שהשניים יהיו כפופים אליו ומנסה למדר את ניצן אלון שפעל מטעם הצבא.
רק מעטים מאוד חולקים על הדברים שנכתבו כאן פעמים רבות בשנתיים הללו והוכחו ותוקפו שוב ושוב - שאפשר היה לחתום על העסקה הרבה-הרבה קודם, אלמלא ההתעקשויות והעיזים שהכניס נתניהו. ברנע, שרשם לעצמו הישגים משמעותיים בחלקים אחרים של תפקידו, ידע היטב מה קורה ומי מעכב, ורק לעיתים רחוקות דפק על השולחן, שלא לדבר על להפוך אותו.
יש לקוות כי ראש המוסד החדש, למרות הקירבה לנתניהו והחוב על שמינה אותו לתפקיד, ילמד את הלקח הזה.
פורסם לראשונה: 00:23, 05.12.25
