דרום אפריקה פנתה אחר הצהריים (שישי) לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג וביקשה לפתוח בהליך משפטי נגד ישראל בטענה ש"מעשים ומחדלים של ישראל הם רצח עם באופיים", ובכך הפרה את התחייבותה במסגרת האמנה למניעת רצח עם. במסגרת הבקשה, דרום אפריקה דרשה מבית המשפט להוציא צו ביניים לישראל, שישעה לאלתר את פעולותיה הצבאיות בעזה.
משרד החוץ הגיב על בקשת דרום אפריקה ומסר כי "ישראל דוחה בשאט נפש את עלילת הדם של דרום אפריקה בפנייתה לבית הדין הבינ"ל לצדק. טענת דרום אפריקה משוללת יסוד עובדתי ומשפטי ומהווה ניצול שפל וזילות של בית הדין". במשרד החוץ האשימו את דרום אפריקה כמי ש"משתפת פעולה עם ארגון טרור שקורא להשמדת מדינת ישראל".
"ארגון הטרור חמאס, אשר מבצע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וניסה לבצע רצח עם בשבעה באוקטובר, הוא האחראי לסבל של הפלסטינאים ברצועת עזה כשהוא משתמש בהם כמגינים אנושיים וגונב מהם סיוע הומניטרי. ישראל מחויבת לדין הבינלאומי ופועלת לפיו, ומכוונת את מאמציה הצבאיים נגד ארגון הטרור חמאס וארגוני הטרור המשתפים עימו פעולה ורק נגדם.
"ישראל הבהירה כי תושבי רצועת עזה אינם האויב ועושה מאמצים לצמצום הפגיעה בבלתי מעורבים ולאפשר כניסת סיוע הומניטרי לרצועה. אנחנו קוראים לבית הדין לצדק ולקהילה הבינלאומית לדחות על הסף את הטענות חסרות הבסיס של דרום אפריקה".
דרום אפריקה, נזכיר, היא מהתומכות הגדולות ביותר של הפלסטינים בקהילה הבינלאומית, והיא משמיעה שוב ושוב ביקורת על ישראל - תוך השוואת מאבקם של הפלסטינים לזה שניהלו השחורים נגד משטר האפרטהייד במאה שעברה. כבר בשנת 2018 החזירה דרום אפריקה את שגרירה מישראל, ומאז אין לה כאן שגריר. בחודש שעבר החזירה דרום אפריקה את כל הדיפלומטים שלה מהארץ, במחאה על התקיפות בעזה, והודיעה שהיא בוחנת את המשך היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.
בהמשך המשבר בין המדינות החריף, כשמשרד החוץ בירושלים הודיע על החזרתו של השגריר הישראלי בדרום אפריקה, אלי בלוצרקובסקי, להתייעצויות. זאת, במחאה על ההתבטאויות האחרונות והחריפות שמשמיעים שם בכירי המדינה, בראשם הנשיא סיריל רמפוזה שהאשים כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. רמפוזה, שפנה לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי שיחקור "פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות" שלטענתו ישראל מבצעת, אמר שעזה "הפכה למחנה ריכוז".
אלה הצעדים שישראל יכולה לנקוט
ניק קאופמן, עורך דין ישראלי שמייעץ ואף ייצג כמה מדינות בפני בתי הדין בהאג, אמר כי לפנייה של דרום אפריקה יש תקדימים, כמו למשל העתירה של גמביה לבית הדין לצדק בהאג ב-2019 בעניין רצח העם שמתבצע, לפני הנטען, נגד בני הרוהינגה בצפון מיאנמר.
במקרה הזה הצליחה גמביה לשכנע את בית הדין להוציא צו ביניים המחייב את מיאנמר, בין היתר, לחדול ממעשים שעלולים להתפרש כרצח עם וגם ולתת דיווחים תקופתיים לבית הדין על הצעדים שננקטו להוציא את צו הזה אל הפועל.
לדברי קאופמן, דרום אפריקה משמשת כאן כמעין "פרוקסי" של המדינות הפרו-פלסטיניות ובעיקר עבור הרשות הפלסטינית שכבר שיבחה את דרום אפריקה על המהלך.
על השאלה האם המהלך מסוכן מבחינת ישראל, השיב קאופמן כי "צו הביניים הוא צעד מקדמי ובדיונים שיתקיימו בחודש הקרוב, לא יקבע בית הדין לצדק אם ישראל מבצעת רצח עם. בשלב מוקדם זה בית הדין רק מחליט אם יש זכויות סבירות שיש להגן עליהן אם טענותיה של דרום אפריקה יתבררו כנכונות.
"השאלה האם היה רצח עם או לאו תוכרע בעוד כמה שנים טובות בפסק דין מנומק. ואולם, אם ייקבע, בבוא הזמן, כי בוצע רצח עם, הדבר, בוודאי יקל על עבודת התובע בבית הדין הבינלאומי הפלילי שיש לו סמכות להעמיד לדין על רצח עם".
מה ישראל יכולה לעשות?
"ישראל היא חברה בבית הדין, אם כי היא אינה מחויבת להשתתף בדיוניו. אין המדובר בהליך פלילי והדרג הפוליטי הבכיר, לעיתים תכופות, מנצל את המעמד כדי להופיע ולהשמיע דברים כפי שעשתה אונג סאן סו צ'י, ראש ממשלת מיאנמר. אני חושב שישראל צריכה להופיע בדיון המקדמי, שכן מתן הצו לטובת דרום אפריקה אינו מובן מאליו. הסמכות לעתור לבית הדין לצדק בהאג נשאבת מסעיף 9 לאמנה בדבר רצח עם משנת 1948 וסעיף זה מחייב קיומה של "מחלוקת״ בין הצדדים".
"אמנם לא מעט פוליטיקאים דרום אפריקנים הטיחו בישראל בחודשים האחרונים טענות של ביצוע רצח עם – והבולטת בהם היא שרת החוץ נלדי פנדור – אך טענות אלו הושמעו רק בתקשורת. טענות אלו לא הובאו לתשומת ליבה של ממשלת ישראל בצינורות דיפלומטיים כך שניתן לישראל הזדמנות ראויה להגיב באופן רשמי".
קאופמן אמר עוד: "רק ב-11 בנובמבר, במסגרת פנייה לבית הדין הפלילי שעליה חתמו עוד ארבע מדינות פרו-פלסטיניות, טענה דרום אפריקה, לראשונה ובאופן רשמי, כי קיים לדעתה חשד שישראל מבצעת רצח עם. על אף זאת, ישראל טרם הגיבה באופן רשמי לטענות של דרום אפריקה ואף לא התבקשה להגיב עליהן. זה קרה להבדיל מהמקרה של גמביה נגד מיאנמר, שם קדמו להליך בבית הדין לצדק דיונים בעצרת הכללית של האו"ם שבמסגרתם השיבה מיאנמר לטענות של גמביה. בנסיבות הקיימות, נראה כי קיים ספק אם דרום אפריקה עומדת על תנאי הסף ההכרחי לביסוס סמכות בית הדין להידרש לעניין".
