"לפני כמה חודשים ראיתי מישהו עושה אימון ריצה בקריה. אני הלכתי והוא התקדם לעברי במהירות של קורקינט חשמלי על ספידים. כשחלף על פניי, הצלחתי לזהות שמדובר בתת-אלוף דניאל הגרי", כך סיפר לי לא מזמן קצין בכיר.
נראה שבאותה המהירות שבה מפקד השייטת המצטיין ודובר צה"ל המוערך עד מאוד גומא קילומטרים בלי לפחד מנחשים בקריה - שהרי יש ונעלי הספורט של האחד הן הנעליים הגבוהות של האחר - הוא גם נכנס ללבבות המרוסקים של הציבור הישראלי בשעתנו הקשה ביותר.
לאורך השנה וחצי האחרונות, ביום ובלילה, באפשרי ובבלתי אפשרי, בחלומות הבלהה ובניסיונות לארוג את חוטי התקווה, בין הותר לפרסום נוראי לבין התעלות רוח קולקטיבית של השבת חטופים, היה זה תא"ל הגרי שהתייצב מולנו כחומה בצורה. ישראלים מוכי תדהמה, כאב, הלם וחרדה, שנפשם לא יודעת את נפשה, והוא, בקולו היציב, באמת הנשלחת מתוכו כמו פגז מתוך לוע תותח, בעיניים שלו שיודעות גם לבכות וגם לשחוק, הצליח לא רק להרגיע לפרקים, אלא גם לנסוך בנו אמון וידיעה שיש על מי לסמוך, גם כאשר הודעותיו היו קשות מנשוא והאוזניים והלב לא רצו לשמוע אותן. אבל להגרי הקשבנו. כי ידענו שלא רק האיש מדבר, שגם הלב מדבר. והלב הוא לב ישראלי, ממש כמו שלנו. ועל כך כולנו, באישי ובלאומי, חייבים לו תודה ענקית.
האמת המהדהדת היא שאת דרגות האלוף שלו דניאל הגרי כבר קיבל, וגם את דרגות רב האלוף. נכון, הוא לא קיבל אותן מהרמטכ"ל, אבל הוא קיבל אותן מאיתנו, כל הישראלים ויהודי העולם באשר הם
הבוקר נודע שהרמטכ"ל הנכנס החליט להדיח את הגרי מתפקידו, לא לקדמו לדרגת אלוף ובכך למעשה להראות לו את שער ויקטור. אבל האמת המהדהדת היא שאת דרגות האלוף שלו דניאל הגרי כבר קיבל, וגם את דרגות רב האלוף. נכון, הוא לא קיבל אותן מהרמטכ"ל, אבל הוא קיבל אותן מאיתנו, כל הישראלים ויהודי העולם באשר הם, שמאז הבוקר ההוא של 7 באוקטובר נחשפו לקצין והג'נטלמן ששמו ודמותו ועיניו החודרות וזקיפות קומתו לא ישכחו מלב. אדם ערכי ואנושי, במדי ב' ולא בעניבה כתומה, בפנים חרושות רגש ולא מצופות בשכבת קונסילר, שמזנק לתדריכים בכל שעה משעות היממה, מישיר מבט למצלמה ולא מתחמק משום שאלה, מדבר בצברית שוטפת ולא באנגלית מלוטשת, יודעים מה, שפשוט מדבר, באומץ ובישירות, ומחזיק בידיים הגדולות שלו לבבות רועדים ושבורים של 10 מיליון תושבים. קצין ואבא ובן זוג ואח ובן וחבר ומפקד של פקודים ואיש של אנשים, שהפך להיות לסלע קיומנו בזמן שכולנו סלעים נשברים.
מדינת ישראל זכתה באזרח הגרי, אדם מצטיין שיתרום עוד רבות למולדת שלנו בדמותה הערכית והחדשה שנבנה כאן. הצבא – הפסיד. ולכן מילה מהלב לרמטכ"ל הנכנס ורב הזכויות, רא"ל אייל זמיר: הצלחתך – ביטחוננו. וכן, אנחנו יודעים שדובר צה"ל היא משרת אמון ושרמטכ"ל נכנס מחליף בשלב כלשהו את הדובר, גם כשהלה הצטיין מאוד בקדנציה שלו. אבל המהירות, שלא לומר התבהלה הלא נתפסת, שבהן הטסת מהסיפון את הגרי המסור והערכי כאילו שזה הדבר שהכי חשוב לבצע ביום הראשון שלך בקומה 14 בקריה, מעידות על כך שיש אולי גורם מדיני בכיר שמושך יותר מידי ברצועות השכפ"צ שלך?
ממש לא היינו רוצים לטעות ולחשוב ככה, כי בראש ובראשונה רמטכ"ל הוא משרת אמון – בין הציבור לבין המפקד העליון של הצבא. הרי עוד לפני כניסתך לתפקיד הכרזת שעל האמון הזה אתה רוצה לעבוד, וזאת בזמן שהדרג המדיני מתעמר בראשי מערכת הביטחון בעוד מידת האמון של הציבור בצה"ל היא מהגבוהות שידענו.
לפני שמעיפים את דובר צה"ל וזוכים לתשואות מהדרג המדיני שרוב הציבור ממש לא רוחש לו אמון, אולי היה כדאי קודם להיענות לזעקת המשפחות והציבור ולהחזיר מהמנהרות של עזה 24 חטופים חיים, או לגייס כמה חרדים משתמטים
אז בוא נגיד שהצעד הלא סולידרי בלשון המעטה שנקטת בו, של הדחת קצין מצטיין, שגם במטכ"ל סבורים שיש לו עוד שנים רבות לתרום לצבא, שהיה אמור להיות מקודם לדרגת אלוף ולחזור לתפקיד שטח פיקודי בכיר ביותר, לא בדיוק מקדם אותנו לעבר המטרה. ולכן היה ראוי שלפני שמעיפים את דובר צה"ל וזוכים לתשואות מהדרג המדיני שרוב הציבור ממש לא רוחש לו אמון, אולי היה כדאי קודם להיענות לזעקת המשפחות והציבור ולהחזיר מהמנהרות של עזה 24 חטופים חיים, או לגייס כמה חרדים משתמטים.
