בשנים האחרונות הפכו סרטוני אלימות הקשורים לפשיעה מאורגנת לחלק בלתי נפרד מהמרחב הדיגיטלי בישראל. בתוך דקות תיעוד של ירי, הפגנת נשק או הצהרות כוח, מופצים ברשתות החברתיות ובאפליקציות המסרים, ומגיעים אל אלפי – ולעיתים מאות אלפי – משתמשים. מה שבעבר התרחש הרחק מעיני הציבור הופך כיום לתוכן דיגיטלי ויראלי, שמעצים את כוחם של ארגוני הפשיעה ומעמיק את תחושת חוסר הביטחון בחברה.
הפשיעה המאורגנת היא צורת אלימות כלכלית ייחודית. הפער בין הנזק הישיר שהיא גורמת לבין ההשלכות הרחבות שלה על חיי האזרחים עצום. אף שהמניעים העומדים בבסיסה הם לרוב כלכליים, השפעותיה חורגות הרבה מעבר לעולם הפשיעה, ומשפיעות על תחושת הביטחון, הסדר, והשליטה של החברה כולה.
בדומה לארגוני טרור, אחד המאפיינים המרכזיים של הפשיעה המאורגנת הוא היכולת לזרוע פחד, לא רק בקרב הקורבנות הישירים, אלא גם בקרב הציבור הרחב. בעבר, הפחד הזה התפשט באמצעות שמועות וסיפורים מקומיים. בעידן הדיגיטלי, הוא מופץ באמצעות סרטונים ותיעודים שמגיעים בתוך זמן קצר למרחב הציבורי הרחב.
בעידן של הרשתות החברתיות, ארגוני פשיעה אינם רק מבצעי אלימות, הם גם מפיקים אותה כתוכן מדיה. מצלמות גוף וטלפונים חכמים מאפשרים להם לתעד פעולות אלימות ולהפיצן במהירות. בכך, האלימות אינה רק פעולה פלילית, אלא גם מסר תקשורתי שמטרתו להפגין כוח, לבסס מוניטין, ולהרתיע יריבים.
תופעה זו משנה גם את אופי הפשיעה המאורגנת עצמה. פעולות אלימות אינן מתבצעות עוד רק למען השגת רווחים כלכליים או חיסול יריבים, אלא גם כדי לייצר אפקט תודעתי רחב. התיעוד וההפצה הופכים את האירוע המקומי למסר שמגיע לקהל גדול בהרבה מזה שנכח בזירת האירוע.
לרשתות החברתיות תפקיד מרכזי בתהליך זה. האלגוריתמים של הפלטפורמות הדיגיטליות נוטים לקדם תוכן שמעורר תגובות רגשיות חזקות – זעזוע, פחד או סקרנות. אך לא פחות מכך, התוכן מופץ גם באמצעות שיתופים של משתמשים עצמם. כאשר סרטון אלים מועבר מקבוצה לקבוצה, או משותף שוב ושוב ברשתות החברתיות, הוא מגיע לקהלים רחבים בהרבה מן הקהל המקורי שנחשף אליו. כך הופכים משתמשים רגילים, לעיתים מבלי שהתכוונו לכך, למפיצים של המסר שמבקשים ארגוני הפשיעה להעביר.
בישראל, לתופעה זו יש גם הקשר חברתי מובהק. בשנים האחרונות גברה הדאגה הציבורית לנוכח התרחבותה של הפשיעה המאורגנת, ובמיוחד לנוכח האלימות הקשה הפוגעת ביישובים רבים בחברה הערבית. חלק מן האירועים האלימים הללו מתועדים ומופצים במהירות ברשתות החברתיות ובאפליקציות המסרים, ולעיתים מגיעים לקהלים רחבים הרבה מעבר לזירת האירוע. הפצת התיעוד אינה רק שיקוף של המציאות – היא גם מעצימה את תחושת חוסר הביטחון הציבורי ומרחיבה את מעגל ההשפעה של האלימות.
ברשתות החברתיות ניתן לראות לעיתים הצגה ראוותנית של נשק, כסף, וסמלי כוח, שמייצרת מעין "מיתוג דיגיטלי" של עבריינים. כאשר תכנים כאלה זוכים לחשיפה רחבה, הם עלולים ליצור נורמליזציה של האלימות, ואף אפקט של חיקוי
לתופעה זו יש גם השלכות חברתיות רחבות יותר. ברשתות החברתיות ניתן לראות לעיתים הצגה ראוותנית של נשק, כסף, וסמלי כוח, שמייצרת מעין "מיתוג דיגיטלי" של עבריינים. כאשר תכנים כאלה זוכים לחשיפה רחבה, הם עלולים ליצור נורמליזציה של האלימות, ואף אפקט של חיקוי, במיוחד בקרב צעירים הנחשפים לדימויים אלה.
הפשיעה המאורגנת הבינה משהו שהחברה והמחוקק עדיין מתקשים להפנים: בעידן הדיגיטלי כוח אינו נמדד רק במספר כלי הנשק או בכמות הכסף, אלא גם ביכולת לשלוט בתשומת הלב הציבורית. סרטון אלים אחד שמופץ ברשתות החברתיות עשוי להשיג אפקט הרתעה רחב יותר מכל פעולה חשאית. האלימות הופכת לתוכן, והתוכן הופך לכוח.
תופעה זו אינה רק סוגיה של פשיעה וביטחון אישי, אלא גם תוצאה של האופן שבו אלימות מיוצרת, מופצת ומקבלת תהודה במרחב התקשורתי. משום כך, הבנתה מחייבת שילוב בין נקודת מבט משפטית לבין ניתוח של דינמיקת המדיה הדיגיטלית.
במציאות זו, המאבק בפשיעה המאורגנת אינו יכול להסתמך עוד רק על כלים מסורתיים של אכיפת חוק. לצד האתגר הביטחוני והחברתי מתעורר גם אתגר משפטי משמעותי: כיצד להתמודד עם הפצת תיעוד של אלימות ברשתות חברתיות, ומהי אחריותן של הפלטפורמות הדיגיטליות כאשר תכנים כאלה מופצים בהן. רגולציה מתאימה, שיתוף פעולה עם פלטפורמות דיגיטליות ופיתוח כלים יעילים להסרת תכנים אלימים יכולים להיות חלק מהמאבק בתופעה.
פרופ' מוחמד ותד
ד"ר אלונית ברנזוןבסופו של דבר, השאלה אינה רק כיצד להיאבק בפשיעה המאורגנת – אלא גם כיצד למנוע ממנה להפוך לשחקן משפיע במרחב התקשורתי של החברה. כאשר אלימות מתועדת, מופצת והופכת לחלק מהשיח הציבורי, המאבק בפשיעה מתנהל לא רק ברחובות אלא גם בזירה הדיגיטלית.
פרופ׳ מוחמד ותד הוא פרופ׳ מן המניין, נשיא המכללה האקדמית רמת-גן; ד״ר אלונית ברנזון היא מרצה למדע המדינה ולתקשורת, האקדמית בצפת
