פעם בכמה זמן נשמעת הקריאה מכיוון ח"כ כזה או אחר או כלי תקשורת מסויימים להוריד את המילה "הגנה" משמו של צה"ל. כך למשל קרא ח"כ אושר שקלים (הליכוד) לשנות את שמו של צה"ל ל"צבא ישראל" ומגיש ערוץ 14 בועז גולן קרא לשנות את השם ל"צבא ההתקפה לישראל".
מובן מאליו שהקריאות האלה אינן סמנטיות בלבד, והן נועדו לבקר את מה שנתפס בעיני אותם קוראים כהתגוננות יתר של צה"ל בימים שלפני 7 באוקטובר, אל מול מדיניות התקפית יותר שבה הוא צריך לנקוט. אגב, כמו בשלל נושאים אחרים, גם בנושא הזה הקולות הנשמעים כאן פחות ייחודיים ומקוריים משהם אוהבים להציג את עצמם. כך למשל, חבר הקבינט האמריקני פית הגסת' שינה את שמו של המשרד הממשלתי שבראשו הוא עומד מ"ממשרד ההגנה" ל"משרד המלחמה". אך לפני שממהרים לשנות את ה-DNA של הצבא, כדאי להיזכר מדוע נבחרה המילה הזו מלכתחילה.
כדי לעשות זאת, צריך לחזור לימי הקמתו של צה"ל, ממש בימים אלה לפני 78 שנים. זמן קצר לאחר הקמת המדינה, ב-26 במאי 1948, חתם דוד בן גוריון על "פקודת צבא הגנה לישראל". חמישה ימים אחר כך פורסמה הפקודה באופן רשמי, ושבוע לאחר מכן אושרה בדיעבד על ידי מועצת המדינה הזמנית.
בישיבת הממשלה הזמנית שדנה על הקמת צה"ל התעורר ויכוח על שמו של הצבא החדש. בן גוריון הציע שהוא ישמר את שמו של המחתרת העיקרית של הישוב העברי בארץ ישראל"ההגנה", אך היו בין שרי הממשלה כאלה שהעדיפו למחוק את המילה הזאת ולקרוא לו בשם חדש לחלוטין. שנים משרי הממשלה, שר החוץ משה שרת (שהפך מאוחר יותר לראש הממשלה השני של ישראל) ושר החקלאות אהרון ציזלינג התנגדו לכך. שרת טען כי "יש נימוק מוסרי לשם הגנה" וציזלינג הוסיף ואמר ש"אני בעד קיום המושג הגנה. זהו מושג של כבוד גדול לכולנו. אינני יודע מדוע אנו צריכים למחוק את המושג המיוחד, המאיר, והמחנך שהביאנו עד הלום? אין לנו צבא תוקף”. בעודם אומרים זאת, חשוב להזכיר, התמודד הצבא הצעיר בגבורה עם שבעה צבאות ערב ויכל להם.
ביטוי לתפיסת עולם שלמה
הוויכוח על השם לא היה רק עניין טרמינולוגי, אלא ביטוי לתפיסת עולם שלמה. עדות לכך אפשר למצוא בפקודת היום שהתפרסמה ב-31 במאי 1948, במקביל לפקודה להקמת צה"ל. לצד השבחים לצה"ל והדגשת חשיבותו של הכוח היהודי הלוחם טרם הקמת המדינה, בחר בן גוריון לצטט ממגילת העצמאות דווקא קטע מסוים: "בידיו של צבא זה יופקד מעכשיו בטחון העם והמולדת, ומגילת החירות של מדינת ישראל תהיה לעיניים לכל הצבאות בישראל; ואלה דברי המגילה:
מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל: תקיים שויון חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין…". לראש הממשלה הטרי היה חשוב להדגיש, דווקא ברגעי הקמת הכוח החמוש שאמור להילחם ולנקוט באלימות, את הערכים המכוננים שעליהם הוא אמור להישען ועליהם הוא אמור להגן - חירות, צדק, שלום ושוויון. הוא הבין שאלה תלויים קשר הדוק באלה, ושהאחד לא יכול להתקיים בלי השני. כפי שאמר בן גוריון במקום אחר:"גורלה של ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה".
יתרה מכך, בן גוריון קשר באופן ישיר בין הכוח שנאלץ הצבא להפעיל, לבין החזון והמטרות שלו, שנמצאים במקום אחר לחלוטין: "בלמדו ידיו לקרב, ובמחצו כוחות הרשע והזדון המנסים להרוס קיומנו… ישא צבא ישראל בלבו את חזונם הגדול של נביאינו על הימים, בהם 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". קשה לומר שבן גוריון עצמו וצה"ל הצעיר עמדו במלואן בכל המילים המרוממות האלה, אבל השאיפה והיומרה בהחלט היו קיימות ושימשו אבן בוחן להתנהלות הצבאית.
אביעד הומינר-רוזנבלוםבבה"ד 1 למדתי שההגנה הטובה ביותר היא התקפה, ועל סמך אמת זו מתחנכים כל קציני וחיילי צה"ל. אולם, המצטטים את המשפט הזה כל העת כנגד צה"ל ושמו, מפספסים נקודה קריטית: גם במשפט הזה – ההגנה היא המטרה, וההתקפה היא רק האמצעי. צה"ל חייב לעשות חשבון נפש עמוק על כישלונו (בנוסף לזה של הדרג המדיני) ב-7/10, אך אסור לו לוותר על מהותו, ערכיו נשמתו ומטרתו העליונה - להגן על מדינת ישראל ואזרחיה, תוך שמירה על עקרונות החירות, הצדק, השלום והשוויון ולאורם.
רס"ן (במיל') אביעד הומינר-רוזנבלום הוא ממייסדי "רוח קרב"
