בשנת 1979, בזמן שאנשי ה"סאוואק", המשטרה החשאית של השאה, היו עסוקים במצוד קטלני אחרי קומוניסטים ואינטלקטואלים, הם השאירו את דלתות המסגדים פתוחות. עבור השאה, המסגד היה מרחב מיושן. שם, מתחת לאף של השלטון, נבנתה התשתית למהפכה.
היום, כשאיראן מתעוררת למציאות שבה המנהיג העליון עלי חמינאי "עלה בסערה השמיימה" בעוד טילי השיוט האמריקניים עדיין מעלים עשן ממתקני משמרות המהפכה, מתברר שהאייתולות נפלו בדיוק לאותו בור שהם כרו לשאה. הם השקיעו מיליארדים בבניית "ציר התנגדות" ובפרויקטים של גרעין, בזמן שהאיום האמיתי חלחל דרך מסכי הסמארטפונים.
שיעור בהיסטוריה חתרנית (שנלמד בדרך הקשה):
בשנות ה-70, השאה היה אובססיבי למיגור תנועות השמאל. בזמן שהוא רדף אחרי תאים קומוניסטיים, חומייני מצא פרצה ב"חצר האחורית": הוא הקליט את נאומיו על קלטות שמע פשוטות (קסטות). הקלטות הללו, ששוכפלו במרתפים, עקפו את הצנזורה הממלכתית והושמעו ברשת המסגדים. השאה נלחם באויב הלא נכון, בזמן שהמהפכה הופצה על גבי פלסטיק מגנטי.
השאה נפל כי הוא זלזל בכוחה של הקהילה במסגד בזמן שרדף אחרי קומוניסטים. האייתולות קורסים עכשיו כי הם זלזלו בכוחה של הקהילה ברשת בזמן שרדפו אחרי "ציונים" ו"אימפריאליסטים"
היום, המציאות השתכפלה. כפי שציינתי כבר ב-2024, הטיקטוק והאינסטגרם הם ה"קלטות" המודרניות. למרות חסימות האינטרנט, האיראנים "מצביעים בבהונות" - בעזרת VPN הם יצרו נתיב הברחה דיגיטלי לתודעה. אבל יש הבדל דרמטי אחד: המהפכה של 1979 הייתה מונולוג של מנהיג אחד. המהפכה של היום, במיוחד ברגעי הוואקום השלטוני שיצרה הסתלקותו של חמינאי, היא דיאלוג אינסופי של מיליוני מנהיגים קטנים הפועלים ללא מורא.
כשהטילים פוגשים את הטיקטוק : התקיפה האמריקנית האחרונה לא רק פגעה במטרות צבאיות; היא ניפצה את מיתוס הריבונות והכוח של המשטר. בזמן שבטלוויזיה הממלכתית ניסו לשדר "עסקים כרגיל", הרשתות האיראניות הוצפו בתיעודים חיים, בזמן אמת, שהגחיכו את מערכות ההגנה האווירית.
הכשל הגדול של הפרשנים במערב הוא שהם עדיין מנתחים "אינפלציה" או "מאזן אסטרטגי". הם מפספסים את התובנה שעולה ביתר שאת בשנה האחרונה: אזרחי איראן לא רק כורעים תחת "יוקר המחיה" - הם רעבים לחיים נורמליים. דור ה-Z האיראני רואה איך המשטר שורף את עתידו על טילים שמתפוצצים במחסנים, בזמן שהמנהיג שלהם עוזב את העולם ומשאיר אחריו מדינה מבודדת ומדממת. עבור הצעירים בטהראן ובשיראז, ישראל או ארה"ב הן כבר מזמן לא ה"שטן", אלא המודל למה שהם היו יכולים להיות.
השורה התחתונה: דור ה-Z כובש את הקרקע
השאה נפל כי הוא זלזל בכוחה של הקהילה במסגד בזמן שרדף אחרי קומוניסטים. האייתולות קורסים עכשיו כי הם זלזלו בכוחה של הקהילה ברשת בזמן שרדפו אחרי "ציונים" ו"אימפריאליסטים".
אפי בנאימותו של חמינאי הוא הרגע שבו הדיגיטל הופך לפיזי. המבוכה בצמרת השלטון והתקיפה החיצונית רק מגבירות את הווליום של המהפכה הדיגיטלית שכבר קרתה מתחת לפני השטח. האייתולות אולי "שלטו" בשמיים ובתעבורת הרשת (עד שהגיעו המטוסים האמריקניים והאינטרנט של אילון מאסק), אבל דור ה-Z כבר מזמן כבש את התודעה.
במזרח התיכון החדש של מרץ 2026, מתברר לקח ישן-חדש: מי שמאבד את התודעה של הדור הצעיר, מאבד את המדינה – גם אם יש לו את כל הצנטריפוגות שבעולם, וגם אם הוא בטוח שהמנהיג שלו הוא נצחי. ההיסטוריה עשתה רימייק, והפעם, הסוף נכתב בסטורי.
הכותב הוא מרצה וחוקר רשתות חברתיות באיראן
