עם ישראל כולו נושא עיניים לשובם של החטופים, ונתבונן בהם בדמעות של שמחה. האומה כולה תרגיש כיצד הלב שנשבר מתחיל לרפא את עצמו. זה יהיה רגע של חסד לאומי, רגע שבו נזכור את ערך החיים ונברך על השיבה. נחבק, נצחק, נבכה, ונדע שלמרות הכול הלב הישראלי עוד פועם.
אך בתוך השמחה הגדולה עולות מחשבות על השנתיים האחרונות, שהחלו בבוקר השחור של השבעה באוקטובר 2023, היום שבו לוחמי צה"ל, השב"כ והמשטרה חרפו את נפשם כדי להגן על עם ישראל. אותו יום נחרת לעד בתולדות עמנו, יום שבו מדינה שלמה למדה מחדש מהי מסירות נפש.
מאחורי כל חטוף שחזר הביתה עומדים גיבורים שלא שבו. מאחורי כל רגע של תקווה עומדת הקרבה שאין לה שיעור.
אותם לוחמים שיצאו לקרב לעיתים בלי פקודה, רק מתוך תחושת שליחות עמוקה, הם שאפשרו ליום הזה להגיע. ובזכותם יש מדינה, יש חיים, יש למי לחזור.
להחזיר את כולם, גם את מי שלא חזרו בחיים. להחזירם לקבר ישראל, אל משפחותיהם. לא נאבד אותם, ולא נניח עד שישובו כולם הביתה
נזכור את מי שחרפו את נפשם, ונזכור את בני משפחותיהם שנושאים מאז אותו יום את הכאב והזיכרון, אך גם את הלפיד של התקווה. הם חיים את השכול בכל יום מחדש, ובכל זאת מוסיפים למדינת ישראל לב פועם של אמונה, גבורה וערבות הדדית.
בזכותם, בזכות הנופלים ומשפחותיהם, אנו זוכים היום לראות את השיבה. בזכותם נולד האור מתוך האפלה. הם מגש הכסף של תקומת 2025, לוחמי צה"ל, השב"כ והמשטרה, שמסרו את חייהם כדי שעם שלם יוכל להמשיך לחיות. חובה מוסרית אחת נותרה לנו, ברורה וחד משמעית: להחזיר את כולם, גם את מי שלא חזרו בחיים. להחזירם לקבר ישראל, אל משפחותיהם. לא נאבד אותם, ולא נניח עד שישובו כולם הביתה.
ארגון יד לבנים, הבית של ההורים, האחים והאחיות השכולים, נמצא גם ברגע הזה לצד המשפחות, נושא איתן את כאבן, את גאוותן ואת זכר יקיריהן.
מושיק אביבהוא מזכיר לכולנו שהחובה כלפיהם איננה מסתיימת עם תום המלחמה, אלא נמשכת בכל יום שבו אנו בוחרים לזכור, להוקיר ולחיות באור שהותירו אחריהם הלוחמות והלוחמים שנפלו.
כי עם נמדד לא רק בכוחו לשחרר את החיים, אלא בכבוד שהוא רוחש למתיו ובנדר שלא להותיר איש מאחור. ובזכותם נמשיך לבחור בחיים.
מושיק אביב הוא מנכ"ל ארגון יד לבנים
