תרשו לי לא להתרגש ממלטה, אבל כאשר 4 ממדינות ה-G7 מאותתות תוך פחות משבוע כי בכוונתן להכיר בקרוב ממש במדינה פלסטינית, בזמן ש-50 חטופים עוד מוחזקים בעזה בידי מרצחי חמאס, זה כבר מדאיג אותי יותר. החלוצה הייתה צרפת והנשיא עמנואל מקרון. תחילה היה נדמה שמדובר במהלך אישי שלו, שגם לא הצליח לסחוף אחריו אחרים. אלא שאז הגיע הצונאמי, לא רק אל חופי יפן, וב-48 השעות האחרונות היו אלה בריטניה, קנדה וגרמניה שאומנם לא הודיעו רשמית על הכרה עתידית, אך כן איימו שיעשו זאת כבר בספטמבר אם ישראל לא תחשב מסלול מחדש. ומהר.
1 צפייה בגלריה
(צילום: JUSTIN TALLIS / AFP, AP Carlos Osorio, Oliver CONTRERAS AFP, Sarah Meyssonnier / POOL / AFP, Toby Melville, Pool Photo via AP, Sean Gallup/Getty Images)
ההכרזות, שאסור לזלזל בהן כמו שיש מי שנוטה לעשות, לא הגיעו בחלל ריק. הן הגיעו על רקע תמונות הרעב ברצועת עזה, שגם אותן יש מי שמתעקש להכחיש. ובינתיים, העולם נגדנו. פחות משנה ו-10 חודשים אחרי הטבח הנורא - והגיבוי מקיר לקיר לתגובה ישראלית - ישראל מוצאת את עצמה כמעט בודדה, אל מול גל צונאמי מדיני אדיר שנראה שרק מחכה להתנפץ עלינו.
ואיפה ראש הממשלה? האיש והשואו. ארון הדיסקים והקלסרים שנגנבו מאיראן. מסיבות העיתונאים באנגלית רהוטה. השלטים והאיורים באו"ם. הרי זה משבר מדיני, מחדל מדיני שישראל לא ידעה כמותו, והפעם, הפעם זה ממש עליו מ-א' ועד ת', ואין תירוצים. הפעם הוא לא יכול להגיד שלא העירו אותו. הפעם הוא לא יכול להגיד שראשי מערכת הביטחון אמרו לו ש"חמאס מורתע". הפעם זו גם לא היועמ"שית. אף אחד לא יקנה את זה, אפילו לא בפאנל הפטריוטים.
אז אולי כדאי שתתעורר, נתניהו, לפני שיהיה מאוחר. לפני שהתגובה העולמית על טבח 7 באוקטובר תהיה מתנה לחמאס בדמות מדינה פלסטינית או לפחות הכרה בכזו, גם אם מדובר בצעד הצהרתי בלבד. כרגע.
אז אולי כדאי שתתעורר, נתניהו, לפני שיהיה מאוחר. לפני שהתגובה העולמית על טבח 7 באוקטובר תהיה מתנה לחמאס בדמות מדינה פלסטינית או לפחות הכרה בכזו, גם אם מדובר בצעד הצהרתי בלבד. כרגע
ייתכן שהוא מעודד מהחבר בבית הלבן, שעל אף הקו שבו נוקטים רוב חבריו ב-G7 (ארבע משבע נכון לכתיבת שורות אלה - א"י), בינתיים נותן לו צ'ק פתוח להמשך הלחימה ברצועת עזה, אבל לא לעולם חוסן. אפשר להתלהם ולהגיב באוטומט, וחלק משרינו המביכים בתמונות AI, שהכרה במדינה פלסטינית דווקא עכשיו היא "פרס לחמאס ולטרור המפלצתי", כפי שכתב נתניהו, ואפשר גם לפעול. אפשר גם לחשב מסלול מחדש. אולי, רק אולי, אפילו יש היגיון באולטימטום שמציב לנו העולם אל מול מערכה בלתי-נגמרת, מוות בלתי-נגמר, ומלחמה שממשלת הימין על מלא הזו לא מצליחה להכריע.
אופיר יונתןהאיש שמכר לנו שהוא מר ביטחון והתגלה במערומיו ב-06:29 ב-7 באוקטובר, אחרי ש"לא העירו אותו", מתגלה כעת גם כמי שמכר לנו לשווא את דמות המסבירן והנואם הדגול שאין שני לו. כי כשעוד ועוד מדינות מאותתות שהן עומדות "להעניק פרס לטרור", כלשונו, אני מצפה מראש הממשלה שלי לקצת יותר מציוץ. סתם הצעה: כנס מסיבת עיתונאים לתקשורת הזרה, ואם זה קשה מדי, לפחות כרגע, אולי כדאי שתחשוב על עוד "ריאיון" אצל טופז לוק. הפעם עם כתוביות באנגלית, גרמנית וצרפתית.
אגב, בדקתי, אין פה גם ראש מערך הסברה לאומי. האחרון התפטר במאי 2024. מאז התפקיד לא מאויש. בקטנה.
