עד למלחמת 40 הימים שפרצה בסוף פברואר, האי האיראני קשם נחשב ליעד הנופש המוביל ברפובליקה האיסלאמית, חרף מיקומו בלב מצר הורמוז, מדרום לעיר הנמל בנדר עבאס. האי משך אליו מיליוני מבקרים מדי שנה, בין השאר בזכות החופים והצוקים שבו. באי, שחלק ממנו הוכרז על ידי אונסק"ו כ"גאו-פארק", שוכנת גם מערת המלח הענקית נמקדאן באורך 6.6 ק"מ. אלא שהמלחמה - שנמצאת כבר בחודשה השישי - הפכה את המקום לשומם ויצרה משבר קיצוני בתעשייה המקומית.
תיעוד: צבא ארה"ב מפציץ אתרי מכ"ם בדרום איראן
(צילום: CENTCOM)
"תושבים רבים היו בעלי סירות ועסקו בהסעת נוסעים, ניהלו בתי הארחה, השכירו אופנועים לתיירים או הפעילו בתי קפה. כמעט כל בתי הקפה נסגרו בהדרגה, לפעמים אחד או שניים ביום. יש שאנשים פשוט ארזו ועזבו את האי". כך שיתפה פרידה בת ה-25, עובדת בתחום התיירות בקשם בריאיון עם ה"ניו יורק טיימס". לדבריה הענף נפגע משמעותית, ובעקבות התקיפות האווירית שהמשיכו גם אחרי הפסקת האש, המלחמה מעולם לא שככה עבור תושבי דרום איראן בניגוד לאזורים אחרים במדינה.
מחשש שיתנכלו לה, פרידה ומרואיינים אחרים הסכימו שבכתבה הנרחבת ב"טיימס" יופיעו רק השמות הפרטיים שלהם. לדברי פרידה, תושבי האי שנשארו חיים ב"מצב התרעה תמידי" והאוכלוסייה המקומית נאבקת על קיומה.
טרם המלחמה, האי נחשב לאחד מסיפורי ההצלחה הכלכליים הנדירים של איראן, שאוכלוסייתה סובלת זה שנים ממשבר כלכלי מאחר שמרבית ההכנסות ממכירת נפט הועברו למשמרות המהפכה ולפיתוח וייצור של כלי נשק. ההצלחה של קשם נבעה מכך שהאי נהנה מהשקעות מקומיות משמעותיות שהובילו לפיתוח המקום ולצמיחה בתעסוקה. לפי נתונים ממשלתיים, רק ב-2025 קרוב לארבעה מיליון מבקרים הגיעו לקשם, בעוד שההשקעות באי גדלו ב-241% בהשוואה ל-2024.
נזקי תקיפות בקשם
(צילום: AP Photo/Asghar Besharati)
"יש תחושה מתמדת של חוסר ודאות"
(צילום: AP Photo/Asghar Besharati)
ענף התיירות סיפק תעסוקה לכ-40% מתוך 150,000 תושבי האי, ואזור הסחר החופשי שבו, שאפשר ייבוא וייצוא בעלויות מינימליות וללא מס, הפך את קשם למוקד מסחר מרכזי.
אלא שבאי מוקמו גם תשתיות צבאיות רבות של משמרות המהפכה, ובהודעות שפרסם פעם אחר פעם פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית לאחר התקיפות באזור - נמסר כי הופצצו טילים, כטב"מים, משגרים, מחסני אמל"ח, תשתיות מעקב, מערכות תקשורת ואתרי הגנה אווירית, לצד יכולות הנחת מוקשים, מכ"מים חופיים, נמלים וגשרים. קמפיין ההפצצות - שהחל עם פרוץ המלחמה והמשיך גם אחרי החתימה על מזכר ההבנות שלא יושם - התמקד ברובו בדרום איראן ולאורך מצר הורמוז, ובסגרתו נפגעו גם תשתיות קריטיות המשמשות את האזרחים.
טרם המלחמה, תושבי ערים מרחבי איראן נהגו להגיע לעיתים לאי לחופשות סוף שבוע ובמהלך החורף, אך נוכח המצב המגמה פסקה לדברי המקומיים. הבתים המסורתיים בקשם שהוסבו לבתי מלון בוטיק אופנתיים, ושבדרך כלל הוזמנו שבועות מראש, עומדים ריקים. בתי קפה ומסעדות לאורך החוף, הידועים במסיבות ריקודים ספונטניות לצלילי תופים מקומיים, סגורים.
זה מעיק. אני נשבע שאנחנו מותשים. הדבר הטוב ביותר שהממשלה יכולה לעשות הוא שלום עם העולם
פעילות כלכלית מרכזית נוספת שאפיינה את האי היא דיג - וגם היא הגיעה לעצירה כמעט מוחלטת. קרוב ל-20 תושבים, בעלי עסקים ומטיילים בקשם סיפרו ל"טיימס" כי הדייגים חוששים לצאת לים הפתוח. "חיי השתבשו לחלוטין", שיתף בריאיון טלפוני עלי (48), דייג מקומי. "העברתי את כל חיי בדיג. זה היה מקור הפרנסה היחיד שלי, אבל כרגע אין לי שום הכנסה". הוא הוסיף שדייגים מהאיים הסמוכים, כמו גם מרצועת החוף בדרום איראן, מתמודדים עם מצוקה דומה. "יש בנו פחד, פחד, פחד", אמר. "פחד מאירועים נוראיים ופחד ממלחמה".
לטענת חבר מועצת התיירות של קשם, טייב מופידי, המצוקה הכלכלית של האי מתפשטת לשלל תחומים. מבעלי מלונות העומדים בפני פשיטת רגל ועד תעשיית הדיג המקומית ושוק עבודות היד. לדבריו, חלק מהאנשים החלו למכור חפצים אישיים רק כדי שיוכלו לשרוד. "המצב פשוט הרסני", שיתף חוסיין, מורה מקומי בן 29. "הכלכלה האזורית הגיעה לשיתוק מוחלט".
צבא ארה"ב מפציץ משגרים וסירות בדרום איראן
(צילום: CENTCOM)
מכלית ליד האי קשם
(צילום: AP Photo/Asghar Besharati)
מאז סוף פברואר, האזור חווה הפוגה בשני פרקי זמן בלבד, בשונה מאזורים אחרים באיראן שבהם ארה"ב כמעט והפסיקה לתקוף. על אף שלפי הודעות צבא ארה"ב הותקפו בעיקר מתקנים צבאיים ובהמשך גם נמלים וגשרים, לפי תיעודים ודברי בכירים באיראן פצצות פגעו גם במנהרות, מסילות ברזל, מעגנות עמוסות בסירות דיג, מפעלים ומתקני התפלת מים. בחודש שעבר הצבא האמריקני הודיע כשהפסקת האש שוב קרסה כי הופצצו יותר מ-1,000 יעדים חדשים בדרום איראן, כשהאסטרטגיה היא לנתק את האזור מאספקה.
מסקירה של הודעות פיקוד המרכז, מ-8 באפריל - אז טהרן וושינגטון הכריזו על הפוגה ופתחו במו"מ על הסכם שלום זמני - ועד 30 ביולי, ארה"ב תקפה את דרום איראן כמעט מדי לילה למעט מ-8 באפריל עד 7 במאי; ושוב מ-7 עד 25 במאי. במהלך המלחמה התפתח דפוס די קבוע: איראן תוקפת מכליות וכלי שיט המנסים לעקוף את הסגר שהטילה על מצר הורמוז; ארה"ב בתגובה מפציצה יעדים בדרום איראן; ומשמרות המהפכה מגיבים בשיגור כטב"מים וטילים למדינות האזור, בין השאר בניסיון לפגוע בבסיסים אמריקניים.
"לפנינו אויב שתוקף, מאחורינו ממשלה אכזרית"
כידוע, דרום איראן מהווה את הלב של תעשיית הנפט והגז במדינה. ממוקמים בו נמלים מרכזיים, בתי זיקוק, מתקני אנרגיה וצבא. כל אלו הופכים את האזור לקריטי עבור הכלכלה האיראנית וגם עבור ביטחון המדינה. לצד זאת, האזור הוא גם ביתם של מיליוני אזרחים הנאלצים לשאת בעול הכלכלי והאנושי של המלחמה. ההשפעות הורגשו בערים רבות: בג'אסק, לפחות 100 סירות דיג בנמל הושמדו, לדברי בכירים מקומיים, דבר שהשפיע על פרנסתם של יותר מ-3,500 בני אדם. בעיר הנמל קנארק, 17 דייגים נעדרים מאז מאי כשסירתם נעלמה בים עומאן אחרי ירי אזהרה ממסוק אמריקני.
נזקי תקיפה בקשם
העיר הגדולה בדרום איראן היא עיר הנמל בנדר עבאס. "מאז החלו התקיפות, יש תחושה מתמדת של חוסר ודאות", אמר רזא, תושבת המקום בן 28. "גם כשבנדר עבאס עצמה אינה מותקפת, אנשים עדיין דואגים מכיוון שאף אחד לא יודע מה עשוי לקרות אחר כך".
פאטמה, בת 35 ואם לשני ילדים בעיר לאר שממערב לבנדר עבאס, שיתפה שהתקיפות הבלתי פוסקות ותחושת חוסר הוודאות פוגעים בבריאותה הנפשית, והיא מעידה על התקפי חרדה ותחושת חוסר אונים. "בכל פעם שאני שומעת את המילה 'מלחמה' אני נכנסת לפאניקה, וזה נמשך ימים", אמרה. היא הסבירה כי התושבים מוצאים עצמם במצב של חוסר אונים מוחלט: "אין לנו מוצא. לפנינו עומד אויב שתוקף, ומאחורינו ממשלה אכזרית שהופכת את החיים לקשים".
אמיר (45), איש עסקים מטהרן שעבר עם משפחתו לקשם לפני כעשור, סיפר כי נמשך לאי בשל קצב החיים האיטי, היופי הטבעי וההזדמנויות הכלכליות. הוא קנה נכס, שיפץ אותו ופתח עסק של הסבת בתים לבתי מלון אופנתיים. הוא שיתף כי התמודד עם קשיים שונים, כמו כבישים לא מפותחים, טיפול רפואי לקוי ואינטרנט מקרטע - אך השנה האחרונה הייתה הקשה ביותר.
תחילה, סיפר כי הממשלה ניתקה את האינטרנט כדי לדכא מחאות במהלך ההתקוממות הנרחבת ברחבי איראן שדוכאה באכזריות בתחילת השנה, שבמהלכה נרצחו רבבות איראנים. צעד זה שיבש לדבריו את השיווק וההזמנות שהתבצעו בעיקר דרך הרשתות החברתיות. בפברואר פרצה המלחמה, בשיא עונת התיירות, וההפסדים הכלכליים נערמו. הוא סיפר על הפסקות חשמל ומים יומיות בזמן של חום קיצוני, לצד נזק לתשתיות שהקשו על הנסיעות.
"הייתי רוצה שהעולם ידע שאנשים רגילים מעולם לא רצו את המלחמה הזו והם אינם צד בה", אמר. "ובכל זאת הם אלה המשלמים את המחיר הגבוה ביותר".
עבאס (38), מדריך טיולים, מפעיל סירות וגולש מקומי, סיפר שהאי וחופיו היוו עבורו ועבור רבים אחרים בית. "אנשים מפוחדים עמוקות, והתחושה של הפחד של כולם משפיעה גם עליי", שיתף, "זה מעיק. אני נשבע שאנחנו מותשים". לסיכום, הוא הביע תקווה ואמר כי "הדבר הטוב ביותר שהממשלה יכולה לעשות הוא לעשות שלום עם העולם".
