חברי כיתת הכוננות בשומרה רודפים שלשום בנשקים שלופים אחרי רחפן נפץ
למשפחותיהם נמסר כי על פי תחקיר ראשוני, עולה שהם קיבלו אישור של קצין במרחב להיכנס לשטח הפגיעה. אלא שתוך כדי נסיעה לעבר חיילי המוצב שספג אש, רחפן נוסף של חיזבאללה הגיח והתפוצץ על רכב השטח מסוג רייזר, שבו הם נסעו, מה שגרם לפציעתם.
שני לוחמי כיתת הכוננות שנפצעו אתמול, מאושפזים במרכז הרפואי לגליל בנהריה וצפויים להם עוד ניתוחים וטיפולים רפואיים מורכבים. פראטי שנפגע מרסיסים בגפיו העליונות ובגבו נותח אתמול ומצבו מוגדר כעת בינוני. בשיחה עם ynet הוא ובני משפחתו ביקשו "להתפלל לרפואתם של יקיר בן איילה וטמיר בן ענת".
"ראינו את הרחפן וזיהינו אותו במהלך הנסיעה כשהוא בא אלינו", אמר פראטי, "אבל כבר לא היה מה לעשות. יצאנו בנס גדול". מתברר שלכל אורך מבצע "שאגת הארי" וגם כעת כאשר יש "מלחמת הפסקת האש", כלשונו, פראטי וחבריו נלחמים כדי להגן על היישוב שלהם. "אנחנו עושים את כל מה שצריך ונשארים כאן" הוא מבהיר.
הדאגה הגדולה שלו היא לטמיר מכלוף, חברו לכיתת הכוננות, אשר היה לצידו ברכב השטח כאשר פגע בהם רחפן של חיזבאללה. אתמול הובהל מכלוף מזירת הפגיעה במצב קשה, היישר אל חדר הניתוח. הוא סבל משבר בלסת ופציעות מרסיסים רבים בכל גופו. כעת הוא מורדם ומונשם, אביו ציון צמוד למיטתו והיום הרופאים הביעו תקווה שהוא ישוב להכרה מלאה. "הוא לא מדבר כי הוא לא יכול לפתוח את הלסת, אבל מתקשר איתנו עם העיניים והידיים", עדכן אביו בהקלה והוסיף כי "אנחנו גאים בו מאוד. חשוב לי שיתפללו לרפואתו".
מכלוף, בן 28, נשוי ואב לילד וכעת רעייתו בהריון מתקדם והם מצפים לבן נוסף. ניסים מספר כי חשש מאוד לשלום בנו, והפציר בו שוב ושוב להקפיד על מיגון מלא. "המזל של הבן שלי שהוא כל הזמן דאג ללבוש וסט ולחבוש קסדה על הראש. כל הפגיעות היו בראש - אבל הקסדה הגנה עליו", מספר האב. "מאוד מאוד חששתי מאירוע כזה, אני ידעתי. כל הזמן חששתי מהדבר הזה".
הוא הוסיף כי "היה שם שטח צבאי סגור ואחד הקצינים אמר להם לרדת. ברגע שהם (קציני הצבא, י"ק) נתנו להם אישור לרדת, הם ירדו ראשונים - חשבו איך להציל את החיילת שנפגעה. אבל הם לא הספיקו להגיע אליה, הרחפן פשוט התפוצץ על הרייזר שהם נסעו עליו".
הלווייתה של סמל רותם ינאי ז"ל
היום אחר הצוהריים הובאה למנוחות בגבעת עדה רותם ינאי ז"ל שנהרגה אתמול מרחפן הנפץ. כאלף קרובי משפחה, חברים וכן חיילים וקצינים מחטיבת גבעתי השתתפו בטקס הלוויה. האם הילית ספדה לה: "רותם ילדה שלי, השמש של חיי, קרן אור של רבים וטובים. אף אחד לא יכול להכין לאסון הבלתי נתפס ולכאב שלא ייגמר לעולם. איבדתי את הדבר שהכי יקר לי".
האב טל ספד: "רותם, ילדה יקרה ואהובה שלי. עומד כאן נדהם, מסרב להאמין שהילדה המתוקה שלי הלכה ולא תשוב. מי יקרא לי ביני, מי תחפור לי על הרכב בסופ"ש. כל החיים לפנייך, לאן תלכי ילדה חייכנית, חברותית. כל כך אהבת להיות מש"קית ת"ש. מימשת את כל היכולות שלך, סייעת לחיילים בודדים, כל כולך לב ונתינה. אוהב אותך כל כך ונפרד ממך היום. מצטער שלא הצלחתי לשמור עלייך. אוהב אותך עד אין קץ, ביני שלך".
בלווייה נשא דברים גם דור, אחיה של רותם, שב-7 באוקטובר נפצע קשה בקרב מול מחבלים שפשטו על מוצב יפתח, אך המשיך להילחם. "עד אתמול האשמתי את עצמי שלא אמרתי לך מספיק פעמים כמה שאני אוהב אותך", אמר דור, "אבל למזלי יש לך חברים מדהימים שסיפרו לי כמה הקשר בינינו היה עמוק. אין מה להסביר את הכאב והחוסר שנותר בנו. הלב שלך, הדאגה לאחרים. דאגת לכל מי שמסביבך להרגיש אהוב. אלה דברים שאי אפשר לשכוח".
