בימים האחרונים פורסם כי "עשרות רבנים מהציונות הדתית" ובראשם רב ממכינה קדם-צבאית שלחו לתלמידיהם מכתב ובו יצאו נגד שילוב נשים לצד גברים ברק"ם, רכב קרבי משוריין, קרי בנסיעה משותפת בכלי שנעים בו באזורי סכנה, מעבר לקווי האויב.
ברקע מלחמה קיומית עם איראן וברקע ההכנות למערכה קרקעית נרחבת בלבנון, כאשר הצבא בשנת המלחמה השלישית וכורע תחת נטל הזירות אך גם משבר כח האדם: המילואימניקים, הפצועים, הלומי הקרב שיצאו מכשירות ועוד כהנה אתגרים, רבני הציונות הדתית נזעקים. גם הם מודעים לגודל הרגע והשעה, "אנו בימים נשגבים של ישועת ה' " הם כותבים, ומלאי הערכה למפקדי צה"ל על "הגבורה, הנחישות וההישגים הנפלאים שבאו מתוך מסירות נפש". אבל הם מתריעים, זוהי השעה שבה צריך להתבונן על גודל האחריות "לקדושת המחנה".
נשים בצה"ל מסכנות חייהן, ומתגייסות למסלולי שירות מלאים בגיוס חובה. אולם כאשר הן נהגות, פרמדיקיות או קצינות קשר הן מהוות "סכנה" לקדושת המחנה, כך על פי מי שמחנכים דורות של צעירים בציונות הדתית. האמנם?
ובכן, ניכר כי גודל האחריות אינה לחלוטין נהירה לקבוצת הרבנים שניסחה את המכתב וחתומה עליו. לא רק האחריות להירתם בנחישות ומסירות נפש בשעת מלחמה רב-זירתית נדרשת, אלא גם האחריות לכבוד האדם ולחירותה.
הניסיון לקרוא לתלמידיהם לפעול כך הוא לא פחות מקריאה לערעור שורות פנימי אל מול הנחיות הצבא, וכן, זוהי קריאה שמבקשת לחלחל אל הצבא תפיסות דת ופולחן המאפיינות את הקבוצה שלהם, אך לא קבוצות אחרות
קבוצת הרבנים הזו קוראת אולי לאחריות, אך בקריאתה מסירה מעל עצמה את האחריות לשלמותו של צה"ל, לכשירותו המבצעית, את האחריות לשוויון ההזדמנויות ולכבוד הבסיסי המגיע לחיילי צה"ל כאשר הם משרתים בשעת מלחמה בגבול ומעבר לגבול, וכאשר הם מסכנים את חייהם יום יום ושעה שעה במערכות השונות.
כן, יש לכם אחריות גם כשהחיילים האלה הם חיילות.
הניסיון לקרוא לתלמידיהם לפעול כך הוא לא פחות מקריאה לערעור שורות פנימי אל מול הנחיות הצבא, וכן, זוהי קריאה שמבקשת לחלחל אל הצבא תפיסות דת ופולחן המאפיינות את הקבוצה שלהם, אך לא קבוצות אחרות. לא קבוצות של חילונים שמתגייסים במסלולים מלאים, בגיוס חובה, גברים ונשים בלי מסלולי ישיבות או שירות לאומי לכל החפצים בכך (נשים לוחמות אגב מתחייבות לשירות מלא כמו לוחמים, לא למסלול מקוצר של 18 חודשים בצבא). גם לא קבוצות של דתיים ששירתו ומשרתים שנים בצה"ל כך, וגם לא לקבוצות של חיילי מיעוטים שאף הם משרתים כך עם נשים ללא בעיה. קבוצת הרבנים החתומה על המכתב מסרבת לראות בחיילות ובקצינות הללו נשות מקצוע, אלא מבקשת לקבע אותן בתור נשים אשר עלולות, בשיאה של מלחמה, "לפתות" גברים. הם מדגישים את הטענה כי "שעת מלחמה" אינה מקובלת עליהם.
מדרון חלקלק
את הקריאה הזו של הרבנים יש לפרש כלא פחות ממדרון חלקלק של התערבות פסולה ומגונה בנורמות צה"ל ובאופי השירות הנדרש מצבא מודרני שאל מולו אתגרים בלתי נדלים, כולל אתגר כח האדם והמחסור באנשי מקצוע ולוחמים.
שירה ברביבאי-שחםצילום: אינאס אבו סיףהמדרון החלקלק הזה, שבשיפוליו נמצא צבא בהפרדה מלאה, ניכר גם בסייפא של מכתב הרבנים: "אסור באופן מוחלט לשתף פעולה עם חולשה מוסרית זו. תובעים אנו שיהיה צבאנו קדוש..". האם בפקודות הצבא יש הגדרה לצבא קדוש או שגם את זה יידרש להכניס כעת לפקודת השירות המשותף, ואולי גם לבית הספר לקצינים ולמכללה לביטחון לאומי?
צה"ל אינו צבא "קדוש". צה"ל הוא צבא מודרני, מתוחכם, עם יכולות רבות הנשענות על טכנולוגיה ועל איכותם של אנשיו, מכל מגדר ומכל לאום. על מפקדי הצבא, הרב הצבאי הראשי אליו מוען המכתב, וגם שר הביטחון להבהיר כי מכתבים וקריאות מסוג אלו, אינם תואמים את מודל צבא העם, אינם תואמים את רוח צה"ל ואף לא את פקודת השירות המשותף. בעיצומה של מלחמה רב-זירתית בה נשים ישראליות מסכנות חייהן בחזית ובעורף, בארגוני הביטחון השונים, בגבולות, באוויר ובים, במילואים ובסדיר, לדרוש להדירן ממעשה הביטחון המתחייב יש בו הסרת אחריות, וכן, גם חולשה מוסרית.
שירה ברביבאי-שחם, מפקדת לשעבר במערכת הביטחון, אם למפקדת בסדיר, חוקרת ביטחון לאומי ומגדר, חברת פורום דבורה.
