היכרות עם שמות וצלילים של אותיות, יכולת פילוח של הברות ויכולות של הבנת טקסט הן מיומנויות המתפתחות בהדרגה במהלך הילדות בעקבות אינטראקציות עם הסביבה בכלל ובפעילות אוריינית בפרט.
על פי אבחנתם, ילדים על הרצף האוטיסטי מאופיינים בקשיים תקשורתיים ובדפוסי התנהגות חזרתיים. נוסף על כך, ילדים רבים נתקלים בקשיים בהבנת הנקרא. קשיים אלו ניכרים כבר בגיל צעיר בפיתוח כישורי אוריינות, שהם הבסיס להתפתחות יכולות הקריאה, הבנת הנקרא והכתיבה העתידיים.
מחקרים מצביעים על כך שהתערבויות באמצעות פרקטיקות מובנות יכולות לשפר מיומנויות אלו באופן משמעותי. יתרה מכך, התפתחות ניצני אוריינות אינה רק חשיפה לגירויים אורייניים (לדוגמה, משחקי אותיות, חריזה או ספרים), אלא דורשת תיווך מותאם של מבוגרים.
תוכניות התערבות לפיתוח כישורי אוריינות בקרב ילדים על הרצף האוטיסטי צריכות לכלול ארבעה שלבים: הערכה של כישורי האוריינות המתהווים של הילד, בחירת ספרים מותאמים להתערבות, הכנת משימות ופעילויות מותאמות בהתאם להערכה ושיתוף ההורים בתהליך.
יש מגוון של פעילויות מומלצות לפיתוח מגוון כישורי אוריינות והן מתחלקות לפעילויות הקשורות באותיות, במודעות פונולוגית ובידע על התפתחות הכתב, ופעילויות המקדמות הבנה של הסיפור עצמו.
בתחום של ידע באלפבית אפשר להכין כרטיסים גדולים עם אותיות מודפסות, לשחק משחקים כמו "בינגו אלפבית", ולעודד ילדים ליצור אותיות מחמר או מצבעים. לקידום מודעות פונולוגית אפשר לתכנן משחקי הקשה על פי צליל המילה, כמו לספור את ההברות במילה "שולחן" (שול-חן) או לחפש מילים שמתחילות באותו הצליל. את כישורי הכתיבה אפשר לקדם באמצעות בקשה מהילדים לכתוב מילה או לתאר תמונה שציירו באמצעות כתיבה ילדית, הכוללת גם שימוש באותיות שהם מכירים.
החלק המכריע בעבודה עם ילדים על הרצף האוטיסטי הוא הרכיב של קידום ועידוד הבנה של טקסט, תוך חיפוש משמעות
אולם, החלק המכריע בעבודה עם ילדים על הרצף האוטיסטי הוא הרכיב של קידום ועידוד הבנה של טקסט, תוך חיפוש משמעות. קריאה משותפת של ספרים היא אסטרטגיה שבה המבוגר מקריא את הסיפר לילד, תוך עידוד הילד להיות פעיל בתהליך הקריאה. במהלך הקריאה המשותפת הקורא המנחה מתכנן את חוויית הקריאה מראש, תוך כדי קביעת שאלות והדגשה של מילים מסוימות. נמצא ששילובם של עזרים חזותיים מסייע בשיפור יכולות הלמידה, שכן הם מושכים את תשומת ליבו של הילד, מגבירים את המעורבות והתקשורת שלו ומסייעים להפיכתם של מושגים מופשטים לקונקרטיים ומובנים יותר. הקורא מעודד את הילד להשתתף באמצעים מגוונים, כגון חפצים מוקטנים, קולות ועוד. חשוב שהסיפור יכלול שורה חוזרת (כגון "בום טרח הבלון התפוצץ הבלון נקרע"), וכך, בעידוד המבוגר, הילד מחכה לשורה החוזרת וכך הופך לשותף פעיל בסיפור. נוסף על כך, אפשר לערוך שיח על תוכן הסיפור, לשאול שאלות כמו "מי הדמות המרכזית?" או "מה קרה בסוף?" ולעשודד ילדים לשחזר את הסיפור . נמצא שקריאה משותפת משפרת ביעילות את כישורי האוריינות של הילדים על ידי הפיכה של חוויית הקריאה לאינטראקטיבית ומרתקת.
שיתוף הבית קריטי להצלחת התהליך, שכן הורים יכולים ליצור סביבה עשירה באוריינות התומכת במיומנויות האוריינות המתהוות של ילדם בבית. מומלץ להורים לקרוא עם ילדיהם לפחות פעמיים בשבוע במשך כ־15 דקות בכל מפגש. במהלך הקריאה, ההורה יוצר דיאלוג עם הילד, מה שהופך את החוויה לאינטראקטיבית.
פרופ' יעל קמחי| צילום: דוברות המרכז האקדמי לוינסקי־ויגנייטלסיכום, הצלחת התהליך דורשת הגדרת יעדים המותאמים באופן אישי לילד בהתאם להתקדמות שלו, והקפדה של אנשי החינוך והמשפחה על ביצוע כל שלבי ההתערבות בתדירות מספיקה ויעילה בשיתוף של כל המשתתפים במגוון הפעילויות.
ד״ר יעל קמחי חוקרת את תחום האוטיזם בדגש על התחום הקוגניטיבי-האקדמי והכשרת המורים, מרצה בכירה ולשעבר סגנית נשיא במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
