"קול דמי אחינו קוראים אלינו": כשאחינו הדרוזים בישראל זועקים לעזרת אחיהם מעבר לגבול, על מדינת ישראל לפעול ולעשות. עת צרה היא ובשם האחדות, אסור לעמוד מנגד. רק לפני ימים אחדים, המציאות כאן בישראל שיקפה אופטימיות והתרגשות עצומה. מאות אנשי דת דרוזים מסוריה חצו את הגבול ונכנסו לישראל כדי לעלות לרגל, אל קברו של הנביא יתרו בגליל התחתון, ושינו את פני ההיסטוריה. המפגשים המרגשים בין בני משפחה, בחלקם גם אחים בני אותם הורים, שלא נפגשו מעל 50 שנה הצליחו לגעת בלב רבים, גם שאינם דוברי ערבית.
אהדתם והערצתם של האורחים הדרוזים, למפעל הישראלי ולברית הדמים המשותפת והייחודית בין העם היהודי לעדה הדרוזית שיקפה שוב את המימוש המוצלח של הנאמנות המסורתית למדינה שבה חיים בני העדה והשתלבותה בכל מערכות המדינה. ולא רק הדרוזים מהגליל חיבקו את האורחים. מדינת ישראל הרשמית חיבקה גם את פני האורחים הזרים שהידוק היחסים עמם היא ערך ביטחוני ומדיני שלא ניתן להתעלם מהם.
אויב אחד
וכשהאויב המשותף לנו – העם בישראל ובני העדה הדרוזית בסוריה ראה זאת, סימנו אנשי המשטר הסורי החדש את הדרוזים כבוגדים ומצאו סיבה נוספת להיפרע בהם ולהשמיד אותם במתקפה קשה ומפלצתית, כפי שהם הפגינו כלפי מיעוטים נוספים ונאמני משטר אסד. וכמו שהעם היהודי למוד כאבי אנטישמיות ושמד, כך גם בני העדה הדרוזית – כאשר אחד מהם מדמם בקצה העולם, בקצה השני זה יכאב לאחיו שיבקש לצאת להגנתו. מי כמונו יכולים להבין זאת?
מדינת ישראל לא צריכה לסכן את חיי חיילינו ואנשינו וצריכה למצוא את הדרך לעצור מכוחות הג'יהדיסטים החמושים להיכנס לערים הדרוזיות – להעמיד סיוע אווירי ולעזור בעוצמת אש לחיסולם
אבל זה לא רק עניין של נאמנות והומניטאריות, התערבות ישראל ו"החסות" שלקחו במערכת הביטחון ובממשלה על הגנת הדרוזים בסוריה מעמידה אותם, בין אם בחרו בכך ובין אם לא, "בצד שלנו" ומעמידה אותנו מול מראה שעליה מתבוננים כל עמי האזור ובוחנים האם ישראל תעמוד במילתה ותכבד את התחייבותה כלפי הדרוזים בסוריה ותצא להגנתם מפני הטבח שהתחילו לוחמי הטרור של א-שרע לעשות בהם. ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ וראשי מערכת הביטחון שהצהירו גם בימים האחרונים לא אחת על מחוייבותם לשלום בני העדה הדרוזית בסוריה מחוייבים לקיים את הצהרותיהם, ולא בגלל תגובת ההלם והכעס הקשה והאלימה שנקטו בעדה הדרוזית בישראל בהתפרעויות הנרחבות בכבישי הצפון ביממות האחרונות וחסימות הכבישים למשך שעות ארוכות תוך פגיעה ברבבות אזרחים חפים מפשע שנתקעו בכבישים חסומים - ההתנהגות האלימה של קומץ מבני העדה היא לא סיבה לנקמה ול"עונש".
ההצהרות וההתחייבויות בישראל להבטיח את קיום חייהם של הדרוזים בסוריה, לבקשת אחיהם ובני בריתנו בדם – הדרוזים בישראל, מחייבת אותנו להחלץ לעזרתם בזמן אמת ולא להפקיר אותם למותם. לישראל הייתה הזדמנות 'להרוויח' את אהדת הדרוזים בכל העולם ולהראות לכולם ששווה להיות בברית עם ישראל אך עם התגובה הרפה שלה והנטישה היא גורמת להפך הגמור. בעבור רבים מחבריי, בני העדה הדרוזית, תחושותיהם דומות לכאב הבגידה וההלם שחוו תושבי הדרום ב7 באוקטובר.
יאיר קראוסמדינת ישראל לא צריכה לסכן את חיי חיילינו ואנשינו וצריכה למצוא את הדרך לעצור מכוחות הג'יהדיסטים החמושים להיכנס לערים הדרוזיות – להעמיד סיוע אווירי ולעזור בעוצמת אש לחיסולם. שרי הממשלה וראש הממשלה נתניהו בראשם יודעים מה לעשות וכבר הצהירו על מה שביכולתם לעשות. אז למה הם לא עושים זאת? אחי אחינו הדרוזים מדממים למוות וכל שעה שחולפת מבלי שאנחנו פועלים אקטיבית לעזרתם עלולה להביא לפגיעה קשה יותר ולכניעתם. ככל שנאבד את הסיכוי לבני ברית בסוריה המדינה המפורקת השכנה, רק נקרב את הג'יאהד הסורי אלינו לגבול.
