הארוע הקשה בקולורדו שבו חברי הקהילה היהודית הותקפו באלימות מחרידה בזמן שהפגינו למען השבת החטופים מתווסף לרצח הנורא של ירוןלישינסקי ושרה מילגרם מחוץ למוזיאון בוושינגטון, ומצביע על תובנה קשה ביותר ביחס לבטחונם של יהודים בעולם. היינו רוצים לחשוב שמדובר בארועים בודדים, במפגעים שפועלים באופן נקודתי - אבל האמת המכוערת והכואבת היא שזה אינו המצב.
עוד לפני טבח 7 באוקטובר האנטישמיות - ובצורתה המודרנית, האנטי-ישראליות - הרימה את ראשה המכוער, ובזמן הקורונה התמודדו קהילות רבות עם גרסה עכשווית של הפרוטוקולים של זקני ציון. תקופת הקורונה, שבה ישראל התנהלה יחסית טוב מאוד, הייתה ההזדמנות המשמעותית הראשונה שבה ידע ישראלי היה חיוני לקהילות בעולם בזכות הניסיון העצום שנצבר כאן בניהול מצבי חירום. מזה 4.5 שנים אני עומדת בראש JReady והקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית. JReady הוקמה בזמן הקורונה כפלטפורמה שנועדה להכשיר את הקהילות היהודיות כיצד להתמודד בזמן משבר, ואיך מקיימים חיים יהודיים כשהנסיבות מעמידות את היכולת הזאת במבחן.
כשאנחנו מספרים לעצמנו שהעולם תמך בישראל אחרי הטבח הנורא, קשה לעכל זאת, אבל ציבורית התמונה התהפכה ברוב המקומות מהר מאוד
בסוכנות היהודית וב JReady הבנו כבר בשבוע הראשון של המלחמה שבכל מובן מלבד זה הפיזי, הקהילות היהודיות נכנסות בעצמן למלחמה - ויש לכך משמעות אדירה מבחינתה של ישראל. אם היינו צריכים הוכחה לקשר הגורדי שבין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות, הגיע 7 באוקטובר ונתן לזה תוקף מחודש. מצד אחד הקהילות עצמן הצביעו ברגליים והגיעו לתמוך בישראל, גם בביקורי סולידריות וגם בתרומות ענק. ומצד שני, תוך זמן קצר הן הפכו בעצמן יעד למתקפות אישיות וקבוצתיות על רקע יהדותן ותמיכתן במדינה. כשאנחנו מספרים לעצמנו שהעולם תמך בישראל אחרי הטבח הנורא, קשה לעכל זאת, אבל ציבורית התמונה התהפכה ברוב המקומות מהר מאוד. כך, לדוגמא, בית האופרה המפורסם בסידני הואר בצבעי כחול לבן באותה שבת קשה, אבל למחרת הוא כבר הואר בירוק המזוהה עם חמאס. זה לא היה המקום היחיד.
בשיחותיי הרבות עם יחידים וגם עם בעלי תפקידים בקהילות אני למדה מדי שבוע על ארועי אנטישמיות איומים שאנחנו בקושי חשופים להם כאן. על הורדת מזוזות בבתים בלונדון שמענו, אבל על ילד יהודי בבית ספר ציבורי שהודבקה לו מדבקה צהובה עליה כתוב ״no pork” (בלי חזיר) עם כל הקונוטציה שיש למדבקה כזאת, אנחנו לא שומעים. צריך להבין שזאת המציאות היומיומיות של יהודים רבים בעולם. יש שיגידו שמדובר בהגזמה, אבל זאת התעלמות מהמציאות שנכפתה עליהם: בעוד רבים מהם רוצים להמשיך לקיים חיים יהודיים ולתמוך בישראל, העולם מאותת להם שזה לא בטוח עבורם.
1 צפייה בגלריה
בולדר קולורדו
בולדר קולורדו
זירת הפיגוע בבולדר קולורדו
(צילום: REUTERS/Mark Makela)
ברור שהתמונות מעזה וההסתה בעולם לא עוזרות להרגיע את הרוחות ולהסיר את האיום, אבל האמת היא שעל אף המאמץ של הממשל האמריקאי להיאבק באנטישמיות - מעטות הממשלות שפועלות ממש אל מול כוחן והשפעתן של הרשתות החברתיות. ההסברה הישראלית תלויה בנועה תשבי, אלה קינן ויוסף חדאד, ועל אף האכפתיות שבה הם פועלים והכח שצברו, זה לא הגיוני שהם הגלדיאטורים היחידים בזירת המאבק הקשה הזאת. המחויבות שלנו כמדינה וכציבור לקהילות חייבת להיות מוחשית ומעשית.
בשנים האחרונות במסגרת JReady הכשרנו יחד עם החוג לניהול מצבי חירום ואסון בביה״ס לבריאות הציבור שבפקולטה לרפואה בתל-אביב יותר מאלף אנשי מקצוע ומתנדבים בקהילות היהודיות בעולם למצבי חירום שונים - מאוסטרליה דרך דרום אמריקה, קנדה ואירופה. עוד לפני 7 באוקטובר היה ברור לנו על פי הנתונים שהעידו על התגברות האנטישמיות שהפעילות שתידרש מהקהילות שונה לחלוטין מכפי שהכרנו - זה לא רק בטחון במובן הפיזי, אלא קושי עצום במה שמוכר לנו מאוד מקרוב בבית, והוא החוסן האישי והקהילתי. העובדה שבמצבים קשים כמו בקולורדו היום או בקנזס שממנה הגיעה שרה מילגרם ז״ל יש בישראל מי שמייד בודקים איך אפשר לעזור ולסייע, מעין בת קול שמהדהדת ״אנחנו איתכם, אתם לא לבד בעולם״, יש לה כח עצום עבור הקהילות. אנחנו נמשיך ונציע כלים חדשניים להתמודדות הקשה שניצבת בפניהם.
על פי מחקר של הוועד היהודי-אמריקאי 77% מהיהודים בארה״ב חוששים לבטחונם ואחד מכל שישה שינה את התנהלותו
על פי מחקר של הוועד היהודי-אמריקאי 77% מהיהודים בארה״ב חוששים לבטחונם ואחד מכל שישה שינה את התנהלותו. אבל צריך להבין שנתוני הליגה כנגד השמצה מעידים על כך שהעליה באנטישמיות נמשכת כבר 4 שנים - כלומר החלה לפני המלחמה, ובכל מקרה אנחנו מתמודדים עם מספרים שלא הכרנו 80 שנים. העולם צבוע, האו״ם צבוע, הפעילים האנטי ישראלים פשוט בורי-בורים. אבל בשורה התחתונה אנחנו עדים לשחיקה חסרת תקדים בבטחונם של יהודים בעולם.
קשה לצפות מה תהיה התוצאה המעשית של מתקפות אלה והאם חלקן יתורגמו לעליה לארץ אבל מה שברור לגמרי הוא שהקהילות היהודיות זקוקות לאכפתיות ולמעורבות הישראלית יותר מאי פעם.