לו פטר מדיאר היה נוחת בנתב"ג עם הרוב החוקתי המוחץ שגרף בבחירות בהונגריה, הוא היה מגלה מהר מאוד שהדרך ללשכת ראש הממשלה עוברת דרך כתובת המייל של מזכירות בית המשפט העליון. נאום הניצחון שלו, בו הכריז בלהט על "ניקוי אורוות" ופיטורי "בובות המשטר", היה הופך חיש מהר לנספח א' בעתירה דחופה של "התנועה לטוהר מבצרי השלטון" שנשלחה בעצה אחת עם פורום המשנים ליועצת המשפטית לממשלה המסרבים לייצגו בבג"ץ.
מדיאר היה מוצא את עצמו הופך תוך שעות מ"המנצח הגדול" ל"מושא סדרתי לעתירות". כל הצהרה שלו על פיטורי "שומרי הסף", התובע הכללי או נשיא בית המשפט החוקתי, הייתה נסרקת בזכוכית מגדלת משפטית. בעוד שבהונגריה הוא דרש מהם "לעזוב עכשיו במקום לחכות שישלחו אתכם", בישראל היו כבר פרקליטי מחלקת הבג"צים מבהירים לו שרצונו "אינו סביר באופן קיצוני, נגוע בשיקולים זרים ופוגע בליבת המבנה המשטרי".
לו היה מדיאר מעז להשתמש ברוב של שני שלישים כדי "לכבוש מחדש" את המוסדות, נשיא אוניברסיטת ת"א היה ממהר להשבית את המוסד בעודו מסביר באיגרת מיוחדת לחברי "קהילת האוניברסיטה" שבדמוקרטיה מהותית עקרון "שלטון הרוב" אינו חשוב יותר מעצמאות המוסדות. הוא גם היה "רומז" לחברי הסגל שמצופה "לבלות חלק מן הימים הבאים בהפגנות בירושלים. נשמח לראותכם שם". גם כשהיה מנסה להשבית את שידורי התעמולה ה"ממלכתיים" של קודמו כדי "להחזיר את האמת", היה נתקל מדיאר בחומה הבצורה של חופש הביטוי. בג"ץ היה מבהיר לו שסגירת שאלטר שידורי אינה "מדיניות" אלא "עריצות", ושזכות הציבור לצרוך את תעמולת האתמול אינה ניתנת לערעור.
הניסיון לשנות את החוקה כדי להגביל כהונות עתידיות של האורבן הבא הייתה זוכה לדיון מקיף במסגרת "שימוש לרעה בסמכות מכוננת" כשנציג העותרים "פורום היועצים הביטחוניים לדיקטטורות בעולם השלישי" בראשות אלופים וראשי מוסד לשעבר היה מפנה לחוקה הסומלית שאוסרת על הגבלת דיקטטורים לפני שהסתיימה ביזת מדינתם. השיא היה מגיע בניסיון להקים את ה"רשות להשבת נכסים גזולים" שתחקור את האוליגרכים של המשטר הקודם.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי בעוד מדיאר מדמיין צדק היסטורי והצטרפות למשרד התובע האירופי, בג"ץ היה מוציא צו ביניים מיידי בשל "פגיעה אנושה בזכות החוקתית לקניין" במקום להשיב כסף לציבור, מדיאר היה מוצא את עצמו משיב למיילים ארוכים מפירמות עורכי דין שמגייסות את כל מאות עובדיהן למלחמת ההתשה המשפטית כשהן מדגישות את המילה "כל" בהבטחת מגילת העצמאות ל'פיתוח הארץ לטובת כל תושביה".
מדיאר היה מגלה שנאומו ההיסטורי שהצית לבבות בבודפשט רק סיפק לעותרים "צבר הוכחות" לכך שדמוקרטיות חלולות - שכבר הוצאה להן תעודת פטירה בשל נסיגה דמוקרטית ממושכת - מסוגלות לקום לתחייה רק כדי לספוג וידוא הריגה סופי בדמות מכת הקורנס של 138 מנדטים בקלפי.
