זה נראה כמו הוכחה חד משמעית, בסגנון המוכר של תמונות "לפני" ו"אחרי" קלאסיות של לווייני צילום: צילום "רדאר אמריקאי שהושמד לחלוטין", שפורסם בחודש שעבר ב"טהרן טיימס" האיראני, במטרה לייצר נרטיב של ניצחון והרתעה.
בפועל מדובר היה בזיוף - צילום לווייני בן שנה מבחריין, שעבר עיבוד בג'מיני של גוגל. מומחי מודיעין עצמאיים חשפו אותו במהירות, אחרי השוואה לתמונות לוויין ישנות וזיהוי של אותם אלמנטים, באותם מצבים, שחזרו בשתי התמונות.
טכנולוגיית זיוף דומה שימשה את האיראנים כדי "למחוק" את סימני ההרס האמיתיים שחוללו מטוסי ישראל וארה"ב בבסיסי חיל האוויר שלהם, כמו גם במתקני זיקוק הנפט באיזור עבאדאן: הם לקחו צילומי לוויין מסחריים אמיתיים מן האזור, ועשו שימוש במודלי בינה מלאכותית כדי להעלים את סימני ההרס האמיתיים. בתמונות שהופצו לעולם האתרים נראו שלמים, ללא מכתשי הפצצה או סימני שריפה.
מניפולציות על לוויני ריגול
מגזין Wired, שהביא את סיפור הרדאר שלא-הופצץ, טוען כי לא רק האיראנים ניצלו ומנצלים לצרכי הונאה את האמון הבסיסי שכולנו נוטים לרכוש לתמונות לוויין: אחד המבצעים המורכבים במערכה הנוכחית שילב בין הטעיה גלויה לבין מניפולציה מכוונת על לווייני הריגול האיראניים.
כדי להרדים את ערנותה של איראן לפני התקיפה המסיבית הראשונה על מתקני הגרעין והטילים הבליסטיים שלה, ארה"ב וישראל ניהלו קמפיין הטעיה מתוחכם. בעוד שההצהרות הפומביות של טראמפ הציגו מצג שווא לפיו "יש התקדמות במשא ומתן", וכי תקיפה אינה קרובה, בשטח עצמו בוצעו שינויים שנועדו להטעות את האנליסטים האיראנים שעברו על תמונות הלוויין.
בבסיסי חיל האוויר בישראל ובמתקני הפיקוד המרכזי של ארה"ב (CENTCOM) באזור, נפרסו "דמויים" (Decoys) - מטוסים מתנפחים ורשתות הסוואה, ובוצעה תנועה פיקטיבית של כלי רכב משוריינים ליעדים משניים. המטרה הייתה לגרום לאיראנים להאמין שהכוחות נמצאים בשגרת אימונים או בהיערכות הגנתית בלבד.
חוקרי המשחק השתנו
במשך עשורים, תמונת הלוויין נחשבה למילה האחרונה במודיעין הצבאי - "עין בשמיים" שאינה משקרת, שמספקת הוכחה חותכת על הנעשה על פני הקרקע. אך המלחמה בין ארה"ב וישראל לבין איראן שינתה את חוקי המשחק לחלוטין.
לווייני הצילום הממשלתיים והפרטיים אינם משמשים רק לחשיפת האויב, אלא הפכו לכלי המרכזי במבצעי הונאה וזיופים טקטיים חסרי תקדים. התשתית הלוויינית, שעליה מסתמכים לא אחת עיתונאים, אנליסטים וממשלות כדי להבין ולנתח את הסכסוך, הופכת בעצמה לשנויה במחלוקת.
כאשר נתוני הלוויין הופכים ללא אמינים, השליטה בהם הופכת לשאלה מרכזית. הטכנולוגיה המתקדמת והוזלת השיגורים לחלל הביאה ל"דמוקרטיזציה של החלל", ליכולת העקרונית של חברה פרטית לפתח ולשגר לחלל לוויינים ברמות שונות.
אם עד תחילת שנות ה-2000 יכולות הצילום הלווייני, למשל, עוד נשמרו רק בידי מעצמות, היום יכול כל אדם, עקרונית, לרכוש צילומי לוויין. את מספר החברות האזרחיות המחזיקות כיום ביכולות הנדרשות לריגול לווייני באיכות גבוהה ניתן כבר לספור על יד אחת - ביניהן "מאקסר" (Maxar) ו"פלאנט לאבס" (Planet Labs) האמריקאיות, "איירבאס" האירופית, CGST הסינית ו- ISI ("אימג'סט") הישראלית. כולן מוכרות כיום שירותי צילום לווייני ברזולוציות דמיוניות לשלל צרכים - חקלאות, תעשייה, מיפוי, תכנון אורבני, מזג אוויר ועוד.
התחום היוקרתי של המזרח התיכון
תשתיות הלוויינים במפרץ מנוהלות ברובן על ידי מדינות ובפיקוח ממשלתי צמוד, אבל לא רק: תחום התקשורת הלוויינית המסחרית במזרח התיכון מוערך ביותר מ-4 מיליארד דולר. מדובר בלוויינים במיקום גבוה יחסית לכדור הארץ, המשמשים בעיקר למשימות כמו שידור, תקשורת וחיזוי מזג אוויר.
לאיחוד האמירויות יש את Space42 לתקשורת מאובטחת ולתצפית על כדור הארץ. Arabsat הסעודית מתמחה בשידורים וברוחב פס, בעוד Es'hailSat של קטאר תומכת בקישוריות אזורית.
החברות המסחריות, לעומת זאת, מתמקדות בלוויינים קטנים וזולים בהרבה, החגים במסלול נמוך סביב כדור הארץ. הן, כמובן, פועלות אחרת ממערכות בבעלות ממשלתית: ממשלות מקבלות אצלן עדיפות, אבל כלי תקשורת גדולים וארגונים אחרים הם מנויים שלהן בתשלום.
בפועל, אין גוף בינלאומי שהוא בעל סמכות לקבוע מה מותר ומה אסור לחברות לוויין פרטיות לעשות באזורי סכסוך, אבל כיוון שממשלת ארה"ב היא אחת הלקוחות הגדולות של רובן, הן יחשבו פעמיים אם להרגיז אותה.
בפועל, אין גוף בינלאומי שהוא בעל סמכות לקבוע מה מותר ומה אסור לחברות לוויין פרטיות לעשות באזורי סכסוך
Planet Labs מקליפורניה, למשל, הודיעה במרץ האחרון כי תחמיר זמנית את מגבלות הגישה לצילומים שלה מהמזרח התיכון כדי למנוע מאיראן ומשתפות הפעולה שלה לבצע מעקב בזמן אמת אחרי היערכות הכוחות סביבן. ברור גם, שעל ISI הישראלית מוטלות מגבלות רגולטוריות חמורות.
אבל לאלה יש לצרף חברות סיניות כמו MizarVision, ספקית מודיעין גיאו-מרחבי בקוד פתוח משנגחאי, שנהנות בחודשים האחרונים מביקושים גדולים לתמונות הלוויין שלהן. ועוד לא דיברנו על היכולות של הרוסים, שלא ברור אם ועד כמה הם מסייעים לאיראנים.
הדוקטרינה האיראנית
איראן מודעת לכוח שהלוויינים נותנים בידי יריבותיה, ופיתחה דוקטרינה שלמה בנושא. בעשור האחרון היא בונה מערך לוויינים פעיל, הן צבאי, המנוהל ישירות על ידי זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה, והן אזרחי, המנוהל על-ידי סוכנות החלל האיראנית - ISA.
לוויין התצפית המתקדם ביותר שנמצא בשימוש איראני הוא "ח'יאם", לוויין תצפית שיוצר ברוסיה ושוגר עבורה בשנת 2022. הוא מנוהל מתחנות קרקע באיראן, שלא ברור עד כמה נפגעו במתקפה האמריקאית-ישראלית, ומשמש למעקב אסטרטגי אחר בסיסים, נמלים ותשתיות של ארה"ב וישראל באזור.
לאיראן יש גם סדרת לווייני ריגול זעירים בשם "נור", שפותחו ושוגרו באופן עצמאי על ידי משמרות המהפכה, וכן לוויין בשם "כוסאר" שמשמש למיפוי ומספק צילומים איכותיים.
מצד שני, איראן מתמחה בהטעיית לוויינים, במיוחד לאור העובדה שלווייני ריגול אמריקאיים וישראליים עוקבים כל הזמן אחר אתרי השיגור שלה. האיראנים מודעים לכך שלוויינים מזהים תנועות של משגרי טילים, פריסה של כוחות לוגיסטיים והתקהלויות של חיילים לפני תקיפה.
כדי לשבש את הזיהוי, משמרות המהפכה שלה הקימו "אתרי שיגור רפאים" באזורים מדבריים מרוחקים באיראן: הם הציבו משגרי טילים עשויים פיברגלס ועץ, ועשו שימוש בפיגמנטים ובחומרים מוליכים מיוחדים, אשר החזירו את גלי המכ"ם של הלוויינים בדיוק באותו אופן שבו טיל בליסטי אמיתי מחזיר אותם.
עבור האנליסטים שניתחו את תמונות הלוויין, האתרים הללו נראו כסוללות טילים פעילות. ועל-פי דיווחים בעיתונות האמריקאית, ביותר ממקרה אחד תקפו מטוסי קרב של ישראל וארה"ב "אתרי שיגור" פיקטיביים כאלו, בעוד המשגרים האמיתיים הוסתרו במנהרות תת-קרקעיות ("ערי הטילים").
"תמונת ניצחון" פסיכולוגית
אבל המהלך המדאיג ביותר במערכה הזו מתרחש במרחב הציבורי: כיוון שצילומי לוויין נהנים מאמינות גבוהה יחסית, שני הצדדים ידעו לעשות בהם שימוש מניפולטיבי. במהלך הלחימה הופצו ברשתות החברתיות תמונות לוויין מזויפות, המזוהות לכאורה עם חברות מסחריות מוכרות, שהציגו הרס מוחלט של מתקנים אסטרטגיים - נמלי תעופה ובסיסים בישראל או מתקני נפט באיראן.
הזיופים בוצעו באמצעות טכנולוגיות המכונות GANs, שלוקחות צילומי לוויין ישנים ו"שותלות" בהם מכתשי הפצצה, עשן מיתמר ומבנים חרבים, שלא היו ולא נבראו. המטרה כמובן היא להשפיע במהירות על שווקי האנרגיה העולמיים, ולייצר "תמונת ניצחון" פסיכולוגית עוד לפני שהנזק האמיתי התברר בשטח.
מומחי חלל וביטחון מסכימים כי בעידן הנוכחי, עצם העובדה ש"ראית את זה מהחלל" כבר אינה מהווה הוכחה לכך שהאלמנט קיים. מי שינצח במערכה הבאה יהיה זה שידע לא רק להסתכל מלמעלה – אלא להגיב מהר על הניסיונות להוליך אותו שולל מלמטה.
