הבוקר (שבת) יצא צה"ל למבצע "שאגת הארי" ותקף בצורה נרחבת באיראן. חיילים רבים נדרשו להתייצב בחזרה בבסיסים. במקביל למערך הסדיר, כ-70 אלף צווי 8 נשלחו למשרתי המילואים, בדרישה להתייצב באופן מיידי ביחידות השונות - אך מערך ההיסעים לבסיסי צה"ל לא תוגבר ומאחר שהרכבת לא פועלת בשבת, החיילים נדרשו להגיע באופן עצמאי.
אמא לחייל המשרת באילת בחיל הים מחפשת עד רגעים אלו דרך לסייע לבנה להתייצב בבסיס שבו הוא משרת. "אנחנו בגרים בקיבוץ נתיב הל"ה, אבל בסופ"ש הזה הוא היה בצפון. כבר ב-12:00 הוא הוקפץ. נאמר לו למצוא דרך להגיע מחיפה לאילת עוד היום, שיסתדר", היא מספרת ל-ynet. "הוא ביקש ממני שאבוא לאסוף אותו הביתה, כי הוא צריך להכין תיק קודם, אבל זה מרחק, אז סירבתי. רק עכשיו הוא מצא טרמפ שיקח אותו מחיפה לתל אביב, אחריו נאסוף אותו מתל אביב ונביא אותו הביתה להתארגן. אחר כך, אני צריכה לקחת אותו לנקודת איסוף באזור הדרום ומשם יתחיל דרכו לאילת".
אותה אם הביעה תסכול מהדרישה מהחיילים להתייצב - על אף חוסר ההיערכות של צה"ל בצד הלוגיסטי: "הציפייה מצה"ל וממדינת ישראל שיידעו לפתוח את הרכבות ויידעו לשנע את החיילים. אי אפשר לבקש ממני לסכן את עצמי להשאיר ילדים בבית ולצאת לדרכים. ידעתם על המתקפה, ידעתם שתשלחו צווי 8, אז למה לא נערכים עם תחבורה ציבורית? התחבורה הייתה צריכה לחזור לעבודה לטובת כל מי שקיבל קריאה. גם מסכנים אותנו, וגם מעכבים כוח אדם חשוב מהגעה לגזרה כדי להגן. כל זה, והרכבות חוזרות לעבוד רק מחר?! זה הזוי".
לסיכום הוסיפה האם: "אין הפקת לקחים מהסבבים הקודמים, אין ניסיון להיות יעילים. הם בונים על זה שאנחנו נעשה הכול לבד. זה בדיוק אותו סרט כמו בפעמים הקודמות - ישראל מתחילה מתקפה בשבת, אבל את התחבורה היא לא מפעילה".
אמא נוספת, לה בת המשרתת בחילוץ והצלה והוקפצה לפני 9:00 בבוקר, נדרשה להגיע לבית ספר בחדרה, שם שובצה הפלוגה שלה; ובן המשרת במורן, שהחל הכנה לקצונה, אבל הוקפץ מיד אחרי אחותו ונקרא לחזור לרמת הגולן.
"אנחנו גרים בחיפה. על הבוקר, תוך חצי שעה, הבת והבן שלי הוקפצו. את הבת מיד אמרתי שאני אקפיץ לחדרה, והבן, כל הבוקר עד שיצאנו, היה בטלפונים בניסיון להשיג טרמפ. כשיצאתי מהבית איתה, ידעתי שיש לו טרמפ עם מישהו שיוצא מרמת השרון ואני רק אצטרך להקפיץ אותו לרמת ישי. באמצע הנסיעה שלי לחדרה, הוא אמר שזה לא מסתדר ואני אצטרך להביא אותו עד לרמת הגולן. אני בשלב זה כבר כמה פעמים נעצרתי בדרך בגלל אזעקות ואמרתי שאני לא נוסעת לצפון. הוא התעצבן, אני התעצבנתי. בסוף, כשחזרתי בצהריים, הוא כבר לא היה, אמר שהסתדר איכשהו. בשיחה שלי איתו אמרתי לו שאם צה"ל רוצה אותו, שצה״ל יבוא לקחת אותו, אני מוכנה לפתוח להם את הדלת. אני לא נוסעת עכשיו שעתיים לצפון בשיא האזעקות ושעתיים חזרה. בסוף הגעתי הביתה וגיליתי שהוא נסע וממש כועס, ואני נשארתי עם תחושות מאוד קשות", היא שיתפה.
אם נוספת ללוחם בחי"ר גבולות, המשרת בבקעה, סיפרה שגם הוא הוקפץ הבוקר מביתם שברמת גן. "הוא חיכה לסידור, ובסוף ארגנו שאטל. נסענו לחולון, אבל איך שהגענו, נמסר שהשאטל בוטל, אז חזרנו הביתה. אחרי שעה-שעתיים שוב אמרו לו שיהיה שאטל, ב-13:30. הקפצנו אותו לחבר, ואביו לקח את שניהם לחולון. בחולון הם ישבו וחיכו לשאטל קרוב לשעתיים, אני מניחה שללא מרחב מוגן. בסוף השאטל הגיע, והם נסעו", סיפרה האם בתסכול.
"יש לי ציפייה לאיזשהו ארגון", הוסיפה. "הציפייה היא מהממשלה, הרבה יותר מאשר מצה"ל, מ'שרת התחבורה', שדואגת רק למקורביה. ממשלה שמנצלת ושולחת חיילים לסכנה ולא דואגת לדרכי הגעה בטוחות ומהירות בשבילם, ותוך כדי כך מסכנת גם את משפחותיהם".
עוד נודע ל-ynet כי חיילים בהכשרה המשרתים בבסיסים שבהם אין מרחב מוגן תקני - שוחררו הביתה, ובני משפחה וקרובים נקראו לאסוף אותם, זאת בניגוד להנחיית צה"ל שהופצה במקביל, בדרישה לשהות בסמוך למרחב מוגן בכל רחבי הארץ.
בהמשך לאתגר המתואר ובהיעדר מענה ממשלתי הולם, יוזמות פרטיות החלו לצוץ. כך למשל, מפלגת המילואימניקים פתחה חמ"ל למבצע, שנועד לסייע לציבור המשרת ולבני משפחותיהם. ניתן לפנות בקישור הבא.
גם ארגון לב אחד נכנס למתכונת חירום מלאה בכל רחבי הארץ ומפעיל חמ"ל מרכזי במספר *3197. לפנייה היכנסו לקישור.
בצה"ל מפנים את המערך הסדיר למוקד "אט"ל איתך" במספר - 3653* שפעיל 24/7.
