דפנה יבין רכס, בתו של איש התקשורת חיים יבין, הלכה לעולמה בגיל 54 לאחר מאבק במחלת הסרטן. במשך שנים היא שימשה כממונה על העניינים הפליליים בפרקליטות מחוז תל אביב, ובגיל 50 החליטה להגשים את חלומה ופנתה לעולם החינוך, אז ניהלה את בית הספר היסודי צוקי אביב בעיר. "החלום שלה היה להיות אשת חינוך כדי לשפר את המציאות", אמר אחיה יונתן.
יבין רכס הייתה הבכורה מבין ארבעת אחים. היא הותירה אחריה את בעלה יריב ושלושה ילדים: אביגיל ואריאל המשרתים בצה"ל, ודן שלומד בכיתה יב'.
אחיה יונתן סיפר בשיחה עם ynet כי הייתה אמורה לחגוג יום הולדת 55 בעוד חודשיים. "היא אובחנה לפני שנתיים ודי מהר הבנו שמדובר במחלה חשוכת מרפא. האמצעים שעמדו לרשותה היו כדי להאריך את החיים ולתת לה כמה שיותר ימים טובים, אבל ידענו מראש שזו מחלה סופנית. אנחנו משפחה מאוד ריאלית ואנחנו לא לוקים באשליות. דפנה עצמה הייתה בן אדם ששומר על הגבולות. היא עטפה את עצמה במעגל חברים ומשפחה קרובים, שתמכו במה שצריך.
"ככל שהמחלה התקדמה הנוכחות של החברים הייתה גדולה. בעלה יריב הוא איש עסקים והוא טיפל בה במסירות מושלמת תוך כדי שהוא משלב נסיעות עסקיות לארה"ב. בתקופה האחרונה המחלה החמירה והוא עזב הכל והיה צמוד אליה", אמר.
יונתן תיאר כי "דפנה הייתה אישה, אחות ואמא מאוד מיוחדת. היא הייתה המון שנים בפרקליטות וזכתה שם להערצה רבה, אבל החלום שלה היה להיות אשת חינוך. היא הגשימה את החלום הזה בזכות שינוי מסלול באמצעות תוכנית מנדל. היא הצטיינה והפכה להיות מנהלת בית הספר צוקי אביב. היא ניהלה את בית הספר בשלוש השנים האחרונות, זו הייתה תקופה מאוד קצרה לעומת מה שהיא תכננה, אבל כבר בשנים האלה היא הצליחה להשפיע על הצוות, ההורים והתלמידים. בשלב מסוים היא חשפה את ההתמודדות עם ההורים, להיות כנה וישרה היה חשוב לה".
הוא סיפר כי מאז שאחותו נפטרה, הבית כבר הוצף בחברים שדואגים לבני המשפחה: "מאות אנשים באים. חברים של יריב, חברים של הילדים. זו האנדרטה הכי טובה לדפנה, שרואים באיזה מעגל של חברים וחברות היא עטפה את עצמה ואת המשפחה ומבינים איזה אדם היא הייתה. אין אפשרות לא לזכור אותה. כל כך הרבה אנשים זוכרים אותה בלב".
לילך ברקת שור, סגנית מנהלת בית הספר שעבדה תחתיה, ספדה: "דפנה היא אישה יוצאת מגדר הרגיל. אני מאחלת לכל אדם לפגוש פעם אחת בחיים אדם שדומה ולו במעט לדפנה. אני חושבת שמילים לא יכולות לתאר איזו אישה נדירה, מיוחדת ומעוררת השראה היא הייתה. אישה של ערכים, של אהבת אדם, של עומק ושל נתינה. היא נתנה לכל אחד הרגשה שהיא רואה אותו, בין אם זה הילדים או הצוות. היא תמכה בכולם והתעניינה. היא גרמה לכולנו להיות הגרסה הכי טובה שלנו. היו בה כוחות שאי אפשר לתאר. היינו כמו משפחה.
"היא ניסתה לשמור על הקשר ככל שביכולתה גם אחרי שהמחלה התקדמה. הצוות בבית הספר היה הדבר הכי חשוב בשבילה והיא התעניינה ושאלה. אנחנו ממשיכים את המורשת הגדולה שהיא השאירה. דפנה היא לב ענק שיכול להכיל את כל הלבבות של כולם, של הצוות ושל הילדים. היא תחסר לנו מאוד. אי אפשר לתאר עד כמה. דפנה הייתה עולם ומלואו עבורי, עבור הצוות ועבור הילדים. זה מדהים כמה היא השפיעה. היא הגיעה אלינו מהמקום הכי טהור והכי אמיתי שיש, ממקום של ערכים. היא רצתה לעזור לעצב את דור העתיד. זו אבידה גדולה".
