157 בני אדם נפטרו בחודש האחרון כתוצאה מסיבוכי נגיף הקורונה והשאירו משפחות מרוסקות, שלא כולן זכו להיפרד מאהוביהן. בשכול של הגל הרביעי נכללים גם קורבנות שהתחסנו נגד הנגיף - אך בכל זאת נכנעו לו. מפרוץ המגפה מתו 6,593 בני אדם שנדבקו בקורונה.
לפני כשבועיים וחצי פונתה עליזה גניש בת ה-75 לבית החולים לניאדו בנתניה לאחר שלא חשה בטוב. כעבור ארבעה ימי אשפוז שוחררה לביתה. לדברי בני משפחתה, הוסבר להם שאין אפשרות להשאיר בבית החולים חולי קורונה שאינם במצב חמור. כמה ימים אחר כך הידרדר מצבה והיא פונתה שוב לבית החולים ולפני כשבוע נפטרה.
עליזה נולדה בלוב, ומשפחתה עלתה לארץ והתגוררה בנתניה. היא הותירה אחריה בעל, חמישה ילדים, 26 נכדים ושמונה נינים. "אני לא מאמינה ששרדת את הכל, ובסוף הקורונה לקחה אותך", ספדה לה בכאב נכדתה ניב גניש שטיינברגר. "האישה והאגדה, החזקה והאמיצה, הטובה והשמחה. את כל התכונות הכי טובות אפשר לכתוב עלייך. סבתא עליזה, איך סבא משה, לו היית נשואה באושר עשרות שנים, אהב אותך ודאג לך עד הרגע האחרון. כשאומרים אהבת עולמים מדברים על האהבה שהייתה ביניכם. אהבה עם המון כבוד, תמיכה ונתינה".
"סבתא שלנו הייתה האישה הכי מושלמת שיכולה להיות", הוסיפה ניב. "דואגת, אוהבת וחמה. היא הייתה אישה מאושרת וכל הנכדים אהבו אותה. אפילו לא נפרדתי ממנה כמו שצריך. כל כך חיכיתי לרקוד איתה ביום חתונתי".
בהספד שכתבה לה ניב, היא ביקשה לזכור את סבתה בתור אחת שתמיד עזרה, חייכה והייתה נשואה לבעלה משה באושר גדול במשך 60 שנה. "אני לא מאמינה שאני צריכה לדבר עלייך בלשון עבר", היא כתבה. "כל כך חיכית לרגע שברק ואני נתחתן, איך רקדת בחתונה, זרקת הצידה את ההליכון והתחלת לרקוד כמו ילדה בת 18. כל הזמן מאושרת, צוחקת, שמחה. למרות כל מה שעברת בחייך תמיד היית אופטימית".
הנכדה ניב הוסיפה: "אני לא מאמינה ששרדת את הכול ובסוף הקורונה לקחה לנו את האוצר הכי טהור. סבתא היקרה והאהובה שלי, אני תמיד אזכיר אותך, עד סוף ימיי. תמיד אספר עלייך שכולם יכירו אותך ויידעו מי את".
"אמא דאגה לכולנו"
שולמית הובר נפטרה שלשום מקורונה, רגע לפני שעמדה לחגוג יום הולדת 95. היא הותירה שתי בנות ובן, עשרה נכדים ועשרים נינים. הובר הייתה מוכרת בחדרה, העיר בה גרה, כבעלת "הובר ארנקים", חנות לארנקים, תיקים ואביזרי אופנה שפעלה במשך יותר מ-45 שנה.
שולמית נולדה ב-1926 בפולין. ב-1939 עלתה עם אמה ואחותה לארץ ישראל באוניית מעפילים, אבל גורשה על ידי הבריטים לחמש שנות גלות באי מאוריציוס, שם הכירה את בעלה לעתיד. השניים עלו לארץ ב-1945 והתיישבו בחדרה. לפני 25 שנה היא התאלמנה.
הובר התגוררה בבית אבות ונדבקה בקורונה. היא אושפזה למשך שבועיים בבית החולים הלל יפה, שם מצבה הלך והידרדר. שלשום הרופאים דווקא בישרו לבני המשפחה שחל שיפור במצבה, שהיא אינה נדרשת לתמיכה נשימתית ושהיא אוכלת ושותה, אולם כעבור שעות מצבה שוב נהיה קשה עד שהרופאים נאלצו לקבוע את מותה.
"לא הגיע לה למות כך, בלי שנוכל להיכנס ולהגיד לה כמה אנחנו אוהבים אותה ובלי לתת לה יד או חיבוק", אמרה בתה אתי. "היא הייתה מחוסנת ונלחמה במחלה. לצערי לא הצלחנו להיפרד ממנה. זה ממש עצוב שברגעים הקשים של אמי לא יכולנו להיות לצדה. זה מוות עצוב של אישה מדהימה. היא דאגה לכולנו, אמא פולנייה ממש. נתינה אינסופית לילדים, לנכדים ולנינים".
חתנה של הובר, יעקב ולטוך, קרא לציבור להתחסן. "המסר שלי הוא שהקורונה זה לא צחוק", אמר. "איבדנו את שולמית, שהייתה ממש כמו אם עבורי. הלב שלנו נשבר. בעוד חודש האישה המדהימה הזו הייתה אמורה לחגוג 95. היא חוסנה פעמיים, אבל לצערי הקורונה הכריעה אותה".
טרגדיה ביום ההולדת
16 ימים בלבד חלפו מהיום שבו נמצא יצחק גילעדוב חיובי לקורונה ועד שנפטר. איש העסקים, אב לשני ילדים וסב לשלושה נכדים, הלך לעולמו ביום הולדתו ה-59.
גילעדוב נדבק, ככל הנראה, במהלך טיסה לרוסיה. הוא היה אדם בריא, אבל לא התחסן. במשפחה אומרים שלא קיבל את החיסון משום שלא ייחס לנושא חשיבות, ולא דאג לפנות זמן לקבל את הזריקה בשל עיסוקיו. הוא אושפז בבית חולים במוסקבה, שם נפטר, ונקבר בבית עלמין יהודי בעיר.
גילעדוב חילק את זמנו בין אשדוד למוסקבה. סטלה ויינשטיין, אחייניתו, חברת מועצת העיר אשדוד ומנכ"לית מפלגת ימינה, הייתה קרובה אליו מאוד. "אין לי ספק שאם היה מתחסן, הוא היה איתנו היום", אמרה. "מותו הכה בנו בתדהמה. זה גרם לבני המשפחה להבין את חשיבות החיסון. אחרי מותו כולם הלכו להתחסן. הוא לא היה מכחיש קורונה, פשוט לא הקפיד על זה. זה שבר גדול, אהבתי אותו אהבת נפש".
