ישראל ציננה הערב (חמישי) את הדיווחים שלפיהם חמאס והמתווכות קרובים להסכמה שתאפשר מעבר לשלב הבא ברצועת עזה. גורם מדיני הבהיר כי ההסכם שנדון בקהיר אינו הסכם עם ישראל, אלא הסכם בין חמאס למתווכות - וכי ירושלים אינה מקבלת את המתווה במתכונתו הנוכחית.
לדברי הגורם, ישראל דורשת פירוק מלא של חמאס מנשקו, ובכלל זה הוצאת כל אמצעי הלחימה מעזה ופירוז מלא של הרצועה, כתנאי מקדים לכל התקדמות בתהליך. הוא הוסיף כי במסמך 15 הנקודות שעליו מתקיימים הדיונים אין מענה מספק לדרישות הישראליות, וכי ישראל העבירה את השגותיה בנושא לשליח טוני בלייר.
הגורם המדיני הדגיש כי לא תהיה נסיגה ישראלית מהקו הצהוב ברצועה לפני השלמת פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. לדבריו, נושא עזה כלל לא עלה בפגישה שנערכה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בוושינגטון השבוע.
לפי מפת הדרכים שנדונה בקהיר, חמאס אמור למסור את כל הנשק שברשותו - קל וכבד - וכן לוותר על המנהרות, מחסני הנשק ומתקני הייצור שלו. מסירת הנשק אמורה להתחיל בתוך שבועות אחדים, והוא יועבר לכוחות בינלאומיים, יאוחסן במתקנים ייעודיים ויוצא משימוש. המחסנים אמורים להישמר בידי כוח רב-לאומי, ובסופו של התהליך רק הוועדה הפלסטינית הטכנוקרטית שתנהל את הרצועה תחזיק בסמכות על הנשק.
טראמפ ונתניהו. "הנושא לא עלה בפגישה"
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
מקור דיפלומטי אמריקני אמר כי הדיונים עם המתווכים בקהיר "נמשכים ומתקדמים", וכי מפת הדרכים קובעת פירוק של כל הנשק, "כבד וקל, ללא יוצאים מן הכלל", לצד השמדת מנהרות, מחסנים ומתקני ייצור.
לדבריו, "בסופו של התהליך לחמאס לא יהיה תפקיד בשלטון עזה, בין אם בגלוי ובין אם מאחורי הקלעים, והוועדה לניהול עזה תחזיק בסמכות מלאה תחת העיקרון של סמכות אחת, חוק אחד ונשק אחד". הוא הוסיף כי התהליך יתבסס על אימות עצמאי והדדיות ולא על אמון: כל צעד שיבצע צד אחד יאפשר את הצעד הבא של הצד השני.
גורם המעורה בפרטים מסר כי בשלב הראשון הנשק יועבר מחמאס לכוחות הבינלאומיים. לדבריו, לא ייכנס לרצועה כוח ממדינה שלא תקבל את הסכמת ישראל, והמדינות שישתתפו במנגנון יהיו ידידותיות לישראל. "גם לנושא האחסון והפיקוח יש פרטים ברורים מאוד", אמר. "לא לוקחים סיכונים ולא מסתמכים על הבטחות, אלא רק על פעולות בשטח".
תיעוד פעילות חטיבת 188 בדרום רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
אלא שבנקודה זו מצוי הפער המרכזי בין ישראל לאמריקנים והמתווכות. בעוד המתווה מאפשר לאחסן את הנשק בתוך רצועת עזה ולהוציאו משימוש תחת שמירה בינלאומית, ישראל דורשת להוציאו לחלוטין משטח הרצועה. בירושלים חוששים כי השארת אמצעי הלחימה בעזה, גם אם יאוחסנו במחסנים מפוקחים, תאפשר לחמאס להשתלט עליהם מחדש בעתיד.
מודל אחסון הנשק והשבתתו מבוסס, בין היתר, על המנגנון ששימש במסגרת הסדרי השלום בצפון אירלנד. ואולם, בישראל סבורים כי לא ניתן להחיל אותו על חמאס בשל הסיכון שהארגון ישקם את כוחו ויחזור לפעילות צבאית.
על פי המתווה, ישראל לא תידרש לסגת מהקו הצהוב המקורי, הכולל כ-50% משטח הרצועה, לפני השלמת הפירוז. נסיגות נוספות יתבצעו רק בהתאם להתקדמות מוכחת בפירוק הנשק. במקביל, ישראל אמורה להפסיק את מדיניות החיסולים, אך תוכל לפעול נגד איומים מתהווים. חמאס מצידו יתחייב לעצור את כל הפעילות הצבאית, לרבות גיוס פעילים והתעצמות.
מועצת השלום של טראמפ. "התגובה הישראלית - שיקולים פוליטיים"
(צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)
ההתבטאות הישראלית מציבה את ירושלים בעימות פומבי עם האמריקנים, שמציגים את מפת הדרכים כפירוק מלא ומוחלט של חמאס מנשקו. בישראל, לעומת זאת, מבהירים כי אחסון הנשק בתוך הרצועה אינו שקול לפירוז וכי אין בכוונתם לסגת על בסיס הבטחות או מנגנון שיאפשר לנשק להישאר בעזה. בכך, העמדה הישראלית דוחה את המתווה במתכונתו הנוכחית: כל עוד הנשק אינו מוצא מהרצועה וחמאס אינו מפורק לחלוטין מיכולותיו הצבאיות, ישראל לא תבצע נסיגות נוספות מהקו הצהוב.
מנגד, גורם ב"מועצת השלום" של טראמפ הביע הפתעה מהתגובה הישראלית, והעריך כי היא נובעת בעיקר משיקולים פוליטיים פנימיים ומהביקורת שמופנית כלפי הממשלה מימין. "אין עימות", טען הגורם. "כשיראו את התמונה המלאה והמפורטת, יחבקו את ההסכם ההיסטורי הזה, שלמעשה קובע שחמאס נכנע ומתפרק באופן מלא מנשקו. ההסכם הוא במאה אחוז פירוק מנשק, ורק לאחר מכן נסיגה מהקו הצהוב המקורי שנקבע בהסכם 20 הנקודות".
השלב השני תקוע
בצל מחלוקת עומד המעבר לשלב השני בתוכנית האמריקנית לעזה, שהציב מלכתחילה כמה יעדים התלויים זה בזה: העברת השלטון האזרחי לוועדה פלסטינית טכנוקרטית, פירוק חמאס מנשקו, נסיגה הדרגתית של כוחות צה"ל, הצבת כוח ביטחון בינלאומי והתחלת שיקום הרצועה. השיחות בקהיר נועדו לגבש את סדר הפעולות ואת מנגנון האימות שיאפשר להתקדם בין השלבים.
חיסול מפקד בחמאס בנוסייראת, היום
(צילום: דובר צה"ל)
בינואר הכריזה ארה"ב על תחילת השלב השני ועל הקמת הוועדה הלאומית לניהול עזה, גוף בן 15 חברים בראשות עלי שעת', שכיהן בעבר כסגן שר ברשות הפלסטינית. הוועדה אמורה להחליף את שלטון חמאס ולנהל את השירותים האזרחיים ברצועה, אך היא עדיין פועלת מקהיר ולא נקבע מועד לכניסתה לעזה.
בתחילת החודש הודיע חמאס כי פירק את גוף החירום ששימש כממשלתו בפועל וכי הוא מוכן להעביר את הניהול האזרחי לוועדה הטכנוקרטית. עם זאת, הארגון הבהיר כי עובדי המשרדים והמנגנונים הקיימים יישארו בתפקידיהם, והוא המשיך להחזיק באחריות לביטחון ולשיטור באזורים שבשליטתו. בישראל דחו את המהלך והזהירו כי כל עוד חמאס שומר על נשקו, גם ממשלה אזרחית לכאורה עלולה לפעול תחת מרותו.
גם סוגיית הנסיגה נותרה לאורך החודשים האחרונים אחד המכשולים המרכזיים. חמאס דרש ערבויות לנסיגה ישראלית מלאה לפני שיסכים לדון בפירוק מנשק, ואילו ישראל התעקשה שהפירוז יושלם תחילה. "הקו הצהוב", שאליו נסוגו הכוחות במסגרת הפסקת האש, נועד במקור להיות קו זמני בדרך לנסיגות נוספות. בפועל, ישראל ממשיכה להחזיק ביותר ממחצית הרצועה והקימה לאורך חלקים מהקו מכשול פיזי ומרחב ביטחוני.
